תיקונים ושיפוצים
אחד מגדולי האדמו"רים, צדיק וחסיד, נהנה ממערכת יחסים קרובה עם רֶבּ אהרן-ליֵבּ. לאחר אחד הביקורים שלו במשכנו ברחוב חזון איש 5, היה מוטרד ממצב הבית המוזנח, עד ששלח את אחד מחסידיו, בעל חברת בנייה, כדי לתקן ולעדכן את החדרים.
רֶבּ אהרן-ליֵבּ היה נבוך מעט, והתנצל: "אינני צריך אחרים כדי לבצע תיקונים, אני עצמי אנסה לעשות תיקונים, אך לא לבית שלי, אלא למידות שלי!"
בארבע עיניים עם הרב שטינמן
יהודי עשיר, מגדולי 'רואי החשבון' בארץ ישראל, שומר תורה אך אבוי, לא היה 'קובע עיתים לתורה', נכנס לחדרו של רֶבּ אהרן-ליֵבּ בצוותא עם אחד מ'ראשי הכוללים' כדי להציג כמה שאלות ביחד. בסיום השיח המשותף, ביקש 'רואה החשבון' לדבר משהו עם הרב ביחידות – בארבע עיניים. בבקשה.
הוא התיישב, ואמר לרב: "סליחה שאני אומר, אבל זה ממש לא צורה, ובלי טעם וריח הרהיטים כאן בבית. כבוד הרב תראה איזה שולחן, איזו מיטה, כסא עתיק יש לך, אין לי שום בעיה להחליף לך את כל הרהיטים, זה לא הרבה כסף, והבית יקבל צורה נורמאלית".
שמע רֶבּ אהרן-ליֵבּ את דבריו היוצאים מן הלב, ושאלו: מה אתה עושה בחיים?
"אני רואה חשבון גדול, יש לי קומת משרדים של רואי חשבון בבניין משרדים פלוני וכו'".
אשאלך שאלה של חשבון: כאשר יושב אצלך קליינט ומציג את עסקיו כדלהלן: הוא שותף במפעל בתשעים וחמשה אחוזים, ויש לו שותפות נוספת במפעל אחר ובו יש לו אחוז אחד, מה אתה מייעץ לו, היכן להשקיע את האנרגיה ואת הכוחות?
"פשוט שישקיע בתשעים וחמשה אחוזים" – השיב.
המשיך רֶבּ אהרן-ליֵבּ: בסדר. הוא ישמע לעצתך וישקיע במפעל של התשעים וחמשה, אך וודאי שגם יבקר מידי שבוע במשרד בו יש לו שותפות של אחוז אחד. בכניסתו למשרד, אחד מהשותפים מעיר לו: 'תראה, השולחן שלך עם אבק ולא מסודר, כדאי שתדאג לכיסא חדש', מה הוא יענה לו? 'אין לי אפילו רגע אחד לחשוב על המשרד הלא מסודר, אני ממהר למשרד המקביל בו אני עושה הרבה, שם אני מרוויח פי תשעים וחמשה מהרווח שאתם נותנים לי כאן, לא מעניין אותי כמעט מה קורה כאן.
רואה החשבון הסכים לרעיון.
אשאלך שאלה נוספת המשיך הרב שטינמן: כמה אחוזים מהעולם אדם חי?
"לא הבנתי את השאלה, מה הכוונה אחוזים מהעולם?" – שאל האיש.
העולם קיים ששת אלפי שנה, הבה נחשב כמה אחוזים מתוך ששת האלפים הללו אנו נמצאים כאן? "חשבון פשוט. – שבעים או שמונים שנה, מתוך ששת אלפים. אלו אחוזים מועטים" השיב. עכשיו שמע נא יקירי, אני לומד תורה. מי שלומד הוא שותף בכל העולם, בכל ששת אלפי השנים ובכל המפעל הגדול הענק הזה, ולכן, כיון שאני דואג לעצמי, ל'אחוזים' הטובים שלי בשותפות של העולם הגדול והענק, לא מעניין אותי בכלל הרהיטים כאן במשרד, שאין לי בו כמעט כלום, אחוזים מזעריים, הביזנעס הוא בדברים אחרים, ומה אכפת לי הרהיטים שאתה מדבר עליהם! (ואת זה אמר בסערת רוח וקול חזק).
רואה החשבון שיחי' יצא מהבית מסוחרר. בדרכו למשרדים בתל אביב, התקשר למזכיר הממונה על היומן שלו, וביקש ממנו: "תבדוק, האם יש לי כמה שעות בשבועות הבאים, בשביל עצמי?"
ה'מזכיר' עיין ביומן ולא מצא. "עד סוף הרבעון, הימים עמוסים ב'פגישות עסקים' עם 'לקוחות', אין שעות פנויות".
היהודי שהיה נסער מדבריו של רֶבּ אהרן-ליֵבּ, צרח לתוך השפופרת: "אני לא עובד אצלך, ואני מבקש ממך בתקיפות שתסדר לי שעה וחצי פנויה מידי יום לעצמי, מה זה שלא השארתם לי לעצמי כלום?!".
המזכיר שנבהל מהצעקות, לא הבין מה קרה, והחל מיד בדילול כמות הפגישות המיועדות לחודשיים הבאים. הוא דחה כמה מהם והודיע על ביטול כמה מהם. מהבוקר שלמחרת, 'רואה החשבון' שיחי' פנה מידי יום לקביעות 'עיתים לתורה' ותוך זמן קצר גם ארגן בעצמו שיעור מסודר ורגוע ללימוד גמרא במתינות ובהבנה (בסיוע 'מאורות דף היומי') ועד היום הזה הוא 'קובע עיתים לתורה'.
לאכול מול אנשים שלא מבינים
בעת ארוחת הצהרים נכנסו פנימה כמה עסקנים. רבן של ישראל, חש שלא בנוח שיאלץ לאכול מול אנשים (עיין מעשרות פ"ג מ"ה), אך כדרכו שלא לבייש את מי שמבייש אותו, אמר להם בשנינותו: יש לעיין במי שאוכל בביתו הפרטי ובאותה עת נמצאים בבית אנשים, האם גם זה נחשב כ'אוכל בשוק' ו'דומה לכלב' שאמרו, או שמא דווקא בשוק ממש?
במקום להבין את הרמז, הם נהנו מהרעיון והחלו לפלפל עמו ב'הלכה', ודנו בו לכאן ולכאן. נטל הרב שטינמן עוד חתיכה מהפרטיות שלו והשליך אותה ממנו והלאה, ושח איתם בנעימות, אכל כמה כפות מהצלחת, בירך ברכה אחרונה והמשיך לשוחח איתם בבעיה שעמדה על הפרק.
מי צריך להשתנות?
י"ד סיון תש"ע. תלמיד ה'ישיבה קטנה' פוניבז' לשעבר, כיום תושב חו"ל, עלה לארץ ישראל ונכנס לבית רבו משכבר הימים – מרן הגראי"ל. הוא ביקש להתייעץ ולהתברך. לפני שיצא נפלט מפיו משפט מרחשי לבו: "רבי, הייתי כאן בבית לפני 30 שנה וכלום לא השתנה".
הרב אחז ביד תלמידו, לא עזבה, ואמר לו בחום: "וכי הבית צריך להשתנות?! האדם צריך להשתנות".
חלפו על ראשו של התלמיד כבר יותר ממחצית משנות חייו, והמשפט הזה הועיל לו רבות למחצית השנייה של החיים
הבית שלי הכי יפה
י"ב חשון תשע"ז. רֶבּ אהרן-ליֵבּ בשלהי ימיו, זקן ושבע. אברך ממקורביו נכנס ביחד עם שתי בנותיו הקטנות. לפני שיצא מחדרו, סיפר כי בתו שאלה אותו: "מדוע הבית פה כל כך פשוט?"
ומה ענית לה?
השבתי לה "כי אצל ראש הישיבה הבית אינו העיקר", והיא שאלה לעומתי, "אז למה אצלנו כן הבית העיקר?…"
ומה ענית לה? – "סי א'גוטע קשיא…" הוא לא ענה.
ואז נשאל: האם באמת יש לך בית יפה?
"יותר יפה מהבית כאן…"
רֶבּ אהרן-ליֵבּ הגיב בנחרצות, לא הסכים בשום אופן למילים "יותר יפה מהבית כאן?!", והכריז בנעימות תקיפה: "הבית שלי הכי יפה!" [אח"כ שיבח בפני האב את הבנתה של הילדה].
בהזדמנות אמר לפלוני, בפשטות מוחלטת: "יש לי בית יותר יפה מבוש נשיא ארצות הברית!".
"הייתי רוקד משמחה"
אחד העסקנים סיפר לרֶבּ אהרן-ליֵבּ: "יש לי ידיעה מכלי ראשון, כי פלוני מחברי הממשלה שביקר כאן בבית לאחרונה, יצא ואמר כי הוא משתומם מהבית הפשוט שראה לפניו. "וכי זה בית של מנהיג?!" – תמה "עם צבע ישן וקיר דהוי?".
רֶבּ אהרן-ליֵבּ הגיב: בית פשוט?! אם הייתי יודע שכזה בית יש לי בעולם האמת, הייתי רוקד משמחה.
לא מעוניין בשותפים
משלחת בעלי עסקים נכנסה לברכה, ביניהם היה גם מנכ"ל חברת נירלט (חברה לייצור צבעים). המנכ"ל ניסה את מזלו, והציע לרב: "אני אצבע את הבית של הרב חינם אין כסף, אינני מעוניין בשותפים, אני לבד אצבע את הבית". הרב סירב נחרצות: "גם אני לא מעוניין בשותפים…" אמר.
חילול השם
סיפר רֶבּ אהרן-ליֵבּ לתלמידים: "אמרו לחזון איש אודות רב פלוני שביתו לא נאה, לא הדור ולא מפואר, והעירו 'כי יש בכך חילול השם'. 'ואני סבור' – אמר להם החזון איש, כי אם לתלמיד חכם יש בית הכי יפה, הנה זה חילול ד'.
(מגזין במה)
בעניין בית פשוט למרן זצוק"ל
כמובן שאין לנו כל השגה בהנהגת מרן זצוק"ל, אבל כן מצינו אצל גדולים אחרים שנהגו בבתים מכובדים.
ועיין בגמרא ברכות (כח.) בביתו של רבי יהושע.