לרגל היארצייט למרן רבינו החזו"א זצוק"ל זי"ע, רציתי לשלוח לכם שני סיפורים ממקור נאמן על מרן זצוק"ל בעניין כבוד ביהכ"נ והתפילה.
הסיפור הראשון, סיפר לי ת"ח אחד ממה ששמע מהגאון רבי יעקב שניידמן זצוק"ל על מעשה שהיה עימו. ביום אחד כשיצא הגר"י שניידמן זצוק"ל מישיבת 'תפארת ציון', ניגש אליו שכן הגר בסמיכות מקום וטען ששכן אחר אמר לו שהרעש של הלימוד בישיבה מפריע לו! ניגש הגר"י שניידמן למרן החזו"א ושאל מה לעשות?
אמר לו החזו"א א. למה אותו שכן שלח שליח ולא בא אליך בעצמו? ב. תאמר לו שאם מפריע לו הרעש שיעזוב את ב"ב ויעבור לרמת-גן, כיון שבבני-ברק לא יהיה רחוב אחד שאין בו ישיבה וכמה בתי כנסיות!
ע"כ חזונו הנפלא של מרן החזו"א זי"ע שהתגשם במלואו. [הוספת המערכת: לפני למעלה מ-10 שנים, הגיע תורם והחליט להרחיב את הביהמ"ד של ישיבת 'עטרת ישראל' עוד בהיותה בשכונת בית-וגן בירושלים. הביהמ"ד החדש התרחב באופן ניכר והגיע בסמיכות לדירת אחד השכנים אשר הינו ת"ח. אותו ת"ח ומשפחתו שידעו לכבד בית ה' ולומדי תורה, לא רצו בשום פנים ואופן להפריע להרחבת הישיבה, בשקט הם קמו ועברו לגור בדירה אחרת בסמיכות כמה רחובות, למרות כל הקשיים הכרוכים בכך].
הסיפור השני, בעניין כבוד התפילה סיפר לי ת"ח אחד על אביו שהינו ממשפחתו של מרן החזו"א, שבהיותו ילד שהה בבית מדרשו של החזו"א והמתינו למעריב. קרא לו החזו"א והחל לקרוא עמו מילה במילה ברכת 'מעריב ערבים', כשסיימו את הברכה שאלו החזו"א איזו מילה הכי ארוכה בברכה זו, הוא חיפש עד שמצא את המילה 'במשמרותיהם'. סיפור זה נחקק בו כל ימיו וגרם לו לחיזוק בכל עניני תפילה.
וכעי"ז זכורני שבילדותי התפללתי תפילת 'מעריב' ליד סבי מרן שר התורה שליט"א, וכשסיים מרן שליט"א את הברכה הטה אוזנו לשמוע האם אני אומר את הברכה ממש או רק ממלמל, דבר זה עשה עלי רושם חזק וחיזוק גדול בכבוד התפילה עד היום הזה.
א.ק. ב"ב
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)