הרה"ח ר' אהרן כהן
עיניו הנוצצות מאושר העבירו את הכל, אך אחר השיתוף הלבבי, באמת לא ידעתי את נפשי מקנאה. היה זה השבת בסיום התפילה, כשהרב ז' מ', אחד האורחים בבית מדרשנו לרגל שמחה משפחתית, הבחין בי. "זכיתי השבוע להיבחן על 630 דף", ניגש אלי וסיפר בהתרגשות. שמחתי בשבילו. ידעתי שהוא ר"מ מוצלח בתלמוד תורה, אך שהוא זוכה גם להתקדם בידיעת לימוד הש"ס, את זאת לא ידעתי.
המשכתי לשוחח איתו, לשמוח בשמחתו ולשמוע ממנו על המהפכה בחייו האישיים שחולל בו הלימוד יחד עם ההצטרפות למסגרת המיוחדת. "כיום", סיפר בגילוי לב, "קשה לי להסתכל בעיתון". אני מהנהן בראשי, מבין שפשוט חבל לו על הזמן. אך הוא המשיך והסביר: "אני מרגיש כיום, שזיכרון החדשות האלו מפריע לי לזכור את הגמרא".
גם כעת אחר יומיים זוכר אני את המילים, המנגינה, את עיניו הקורנות ובעיקר את משפט המחץ שנשמע ממנו בשיא הפשטות והטבעיות: "אתה יודע מה הכי שימח אותי?" המשיך בגיל, "לשבת ולעבור שאלה אחר שאלה ולראות שכן, אני יכול. אפילו בשאלות שברגע הראשון לא זכרתי את התשובה בבירור, אבל ההרגשה המדהימה שאתה יושב וכל צורת הדף עולה לך בשלימות מול העיניים, זה ממש גן עדן". שיתף ברגש יהודי השמח בתורת השם.
האמת, אודה ולא אכחיש. לצד רגש השמחה בשמחת התורה, על התפשטות מהפכת ידיעת התורה, עדיין כבן-אדם הנתון לנגיעות עצמיות, העצב והשמחה משמשים בי בערבוביה. מצד אחד, אי אפשר להכחיש, הקנאה צובטת ואוכלת מבפנים, תראה למה יכולים באמת לזכות. מצד שני, שמחה שלמה אופפת את קרבי על כך שאני הקטן זיכני השי"ת לקחת ולו במעט דמעט משהו בסיוע ודרבון להשקיע ולזכות לידיעת הלימוד בדרגות שכאלו.
הסיפור הנ"ל שהתרחש בשבת האחרון, מנסה בלא הצלחה מדי, לתאר בכתב רגשי הלב של יחיד ואחד מאלפי חברי מסגרת 'קניין ש"ס' שזכו לעמוד בכור המבחן במבחן השלישי במסגרת המיוחדת על 630 דפי גמרא. וביתר פירוט – מדף ב' במסכת ברכות, עובר למסכת שבת, עירובין, פסחים, שקלים-ירושלמי, סוכה, וכן, עד דף כה במסכת ביצה. כל זה במבחן אחד וכולל. מקנא בהם?! בהחלט יש במה…
* * *
בית המדרש הגדול מלא באברכים תלמידי חכמים שכולם יחד ולחוד יושבים ברצינות ובריכוז-מלא מול ערימת דפי המבחן, עיניהם מרפרפות על השאלה כשמוחם המלא בדפי הגמרא סוקר ובוחן בעיני רוחם את מילות הגמרא, ואז היד נשלחת קדימה, רצה וממהרת לענות ולסכם בכתב ידם את התשובה הנכונה והמסכמת. ואז בחיוך מאושר, המחזה המבעיר חוזר על עצמו בשאלה הבאה…
היה זה לפני כשבועיים, יום שלישי כט בתשרי. מראה הוד עושה רושם בלב ובמוח קידם את פני הנכנסים ביום שלישי האחרון לישיבת קמניץ המעטירה בעיר הקודש ירושלים. זכיתי ועליתי ירושלימה לחוות מקרוב במחזה הנהדר בקודש שספק אם שיש רבים כמוהו.
הס ושקט שרר ברחבי בית המדרש, הקול היחידי היה רשרוש דפי המבחן לצד רחשי נגיעת העט בדפי המבחן המתמלאים. כך ישבו מאות מאות לומדי וחברי מסגרת 'קניין ש"ס' המובחרים ובפנים מאושרות וידיים מרטטים בעליזות עברו והעלו עלי כתב את ידיעת לימודם, אך לא פחות מכך, חקקו וסימנו את תוצאות אלפי ורבבות שעות לימוד התורה בלימוד היומי בהבנה ובבהירות לצד סדרי סיכום, שינון וחזרות הלימוד לפני כל מבחן חודשי, אחר כך שינון אחר שינון לפני המבחנים המסכמים על 120 דף כל ארבעה חודשים, ואחר כך לפני המבחן הראשון והשני על 270 ו-450 דף במסגרת הייחודית 'קניין ש"ס'.
כמובן, שלא העליתי בדעתי לרגע להפריע לנבחנים המופלגים, אך מעמידה לצד הרכז המסור ר' הלל קורפו שקידם בחן את הנבחנים החשובים, שמעתי וגם הפנמתי; לראות את העדינות המחויכת בה נכנסים הנבחנים להיכל בית המדרש, כשמצניעים מאחוריהם את מאות ואלפי שעות הידיעה בה שקדו והתאמצו עד לרגע הזה בו נושקים הם את המזוזה ועוברים את מפתן דלת המבחן.
בקול לוחש מעבירים הם את מבוקשם. א' – מבחן גמרא עם פירוש רש"י. וישנם כאלו המפטירים – ב', דהיינו שהם מבקשים את המבחן המיוחד לאלו הזוכים ונבחנים גפ"ת, עם פירוש תוס'. וכך אתה רואה למולך בני אדם עם מגבעת וחליפה, אך בעצם דומים הם כמעט יותר ממלאכים. אפשר בכלל לחשבן כמה שעות לימוד, כמה עיון והתאמצות דרושים כדי להצליח להיבחן על 630 דף, ועוד עם פירוש תוס'?!
ואז הבחנתי בו. נעמד לרגע, עיניו פתוחות כאילו מביט על היכל בית המדרש, אך די מהר קלטתי – הוא לא פה. גופו כן, אבל רוחו משוטטת בין דפי הגמרא. אולי הוא מעביר בזיכרונו עשרים דפי גמרא לדעת את התשובה הנכונה? כך או כך, לרגע הוא הסתובב אל הקיר, ראשו נראה מאומץ כמנסה להיזכר, ואז ברגע כמימרא מתיישב במהירות ובחיוניות, ממהר להעלות על גבי הכתב התשובה המסכמת.
ואז כשאני מסתובב לרכז המסור לשתף ברגשי ליבי, אני מבחין שהוא איננו. רעהו לעבודת הקודש מפטיר לי בלחש: תראה מה הולך פה. בסך הכל נשארו כמה מבחנים. וכך אחר זמן קצר יחסית חזר הרכז הזריז מהמבצע המהיר של צילום כמות נוספת של מבחנים…
רציתי להישאר, אך זמני היה קצוב. בלב עורג התיישבתי בצדי אחד הספסלים כנזהר שלא לאבד רגע ריכוז של הלומדים המופלגים, ואז בלחש רחש בין מאות ואלפי הדפים המסתובבים באוויר, פציתי פי בתפילה ותחנונים לנותן התורה ובורא העולם; אבינו אב הרחמן המרחם, רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד, לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך…
כן יעזור השי"ת לכולנו, כל אחד ברמתו ומצבו לזכות להידבק לתורתנו הקדושה ולנותן התורה, להוסיף ולהתקדם בלימוד התורה וידיעתה.
(לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected])