הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
המעשה הבא שתקראו כעת אירע לפני כשמונה שנים. הגיע אלי לכולל 'מדרש אליהו' אברך מופלג מעירנו, מגדולי בעלי החסד באלעד, וביקש שאכתוב בעבורו דף- שאלה למו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. האברך סיפר כך: "ישנו זוג שחמש שנים לא נולדו להם ילדים. הראתי להם את דברי החפץ חיים בספרו 'שם עולם' (ח"א ח), הכותב כך: "אודות האנשים המחפשים סגולות, הסגולה היותר טובה שבעולם היא עצת חז"ל, ובעיני ראיתי מעשה נורא שהיה בענין זה. איש אחד שלא היו לו בנים, ובא לפני חכם שיתן לו עצה וסגולה לענין זה, והשיב לו: "איני יודע סגולות, אך עצתי שתעשה גמ"ח קבוע בעיר, אולי יתן ה' שבזכות מדת החסד שתתנהג עם אנשים יתחסד השם יתברך עמך ויתן לך בנים". ושמע לעצתו, ועסק הרבה בענין זה עד שעשה גמ"ח קבוע בעיר, והוא קיבל על עצמו המצוה להתעסק בענין זה להלוות על משכונות, ועשה פנקס עם תקנות לענין זה כנהוג. ובתוך התקנות היה כתוב שפעם אחת לשלש שנים, יתאספו הכל ויעשו סעודה שיהא חיזוק למצוה זו. ויהי בכלות השלש שנים נולד לו בן, ולאות שהוא בזכות המצוה, אירע יום שמיני למילתו ביום שהיה כתוב מקדם זמן לאסיפתם. ועסק האיש הנ"ל הרבה במצוה כמה וכמה שנים, ובתוך משך השנים האלו נולדו לו כמה בנים".
לכן – מספר לי האברך האלעדי- "הצעתי להם להקים גמ"ח וכך יזכו לילדים. מאחר שלא היה להם כסף להקים גמ"ח, נתתי להם את כספי חסכונותי, 20,000 שקל, והצעתי להם להקים בו גמ"ח. הם נאותו, קנו כספת קטנה ופתחו גמ"ח להלוואות קטנות. ואכן, תוך פחות משנה נולדה להם בת. כעת אני זקוק בדחיפות לכסף שלי, שהפקדתי בידם להקמת הגמ"ח, אך אני חושש ליטול את כספם ולמוטט בכך את הגמ"ח, המבוסס כמעט כולו על ה20,000 שקל שלי, ואני רוצה להתייעץ עם מרן הגר"ח שליט"א על הענין".
"ומדוע שלא תקח את הכסף?", שאלתיו, "הרי זה כסף שחסכת לעצמך, לתועלת בני משפחתך ופרנסתך!".
האברך הראה לי את המשך דברי ה'שם עולם', המספר כך: "ברבות הימים שכח טובותיו של הקב"ה, ובא לפני החכם ובקש ממנו שהיות שהוא טרוד והגמ"ח גדל, וגם יש אנשים מפקפקים עליו, על כן יראו למנות נאמן אחר שיעסוק בגמ"ח. והחכם מיאן בזה, באומרו שבודאי מישהו אחר לא ינהיג הגמ"ח בטוב כמותו. אך כאשר הירבה להפציר בחכם שיעשה בקשתו, הוכרח להסכים לדבריו, ובררו נאמן אחר תחתיו לעסוק במצוה. ויהי ממחרת, בא אצל החכם ויספר לו איך שקרה לו דבר נורא הלילה הזה, שנחנק לו ילד קטן אחד, ויחזור ויאחז במצוה זו. הנך רואה בעליל, שבזכות החסד נולדו לו בנים, וכאשר נסתלקה מדת החסד התחילה מדת הדין להתגבר עליו. ועל כן יראה האדם להחזיק במצוה זו ולא להרפות ממנה".
טען האברך: "אני חושש שאם אקח את הכסף שלי, הגמ"ח ייסגר מיד וישנו חשש, חלילה, ממה שכתב ה'חפץ חיים' זי"ע על הפסקת הגמ"ח. זאת לא הפקדה רגילה בגמ"ח, שכמוה יהיו רבים אחרים. זאת הפקדה כספית, שאם אטול אותה, כל הגמ"ח יתמוטט. לכן אני רוצה לשאול מה לעשות".
שאלתיו: "ואם מרן שליט"א יגיד לך שתשאיר את הכסף והקב"ה יעזור לך ממקום אחר, תסכים להשאיר את הכסף בגמ"ח?"
השיב האברך: "בודאי! אני סמוך ובטוח שאם כך יאמר הרב, אזי הכסף יגיע אלי ממקום אחר".
כתבתי לרבנו שליט"א שמחזיק דף זה שואל את שאלתו הנ"ל. בצהרים מתקשר אלי האברך, שמח ונרגש. "נכנסתי לר' חיים, הוא קרא את דף השאלה ואמר לי: "הקב"ה ידאג לך, בינתים תשאיר את הכסף בגמ"ח"…
"כמה זמן?", שאלתי, "חודש? חודשיים?"
"עד שתהיה בן תשעים ושתיים"… השיב לי ר' חיים ובת צחוק מרחפת על פניו.
"ומה יהיה כשאהיה בן תשעים ושתים?", שאלתי ור' חיים השיב שאז אראה כבר מה לעשות עם הכסף…
כך מספר לי האברך, מאושר בעליל. "זכיתי לברכה לאריכות ימים עד גיל תשעים ושתים!", שמח.
השתתקתי לרגע ואמרתי לו: "מנסיוני, כל משפט שר' חיים אומר, אפילו בזמן חדווה, אפילו בצורה שנראית כשיחה אגבית, מבוסס על גמרא, מדרש או חז"ל. הבה וננסה לחשוב מדוע ר' חיים אמר לך שתזכה דוקא לתשעים ושתים שנה".
ואז נזכרתי בגמרא מפורשת. "בגמרא במועד קטן דף כ"ח ע"א נאמר: "אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין, רבה חיה ארבעין". הנה גמרא מפורשת שרב חסדא חי 92 שנה. וכתוב על הגמרא הזאת בראשונים ובאחרונים שלמרות שהמזל קובע את זמן חיי האדם, אך מי שעושה צדקה, זוכה לחיים ארוכים. ה'באר שבע', למשל, כותב כך: "שאני מצות צדקה שהיא מחולקת משאר כל המצות בזה שבשאר מצות כתיב "לא תנסו את ה' ", ובמצות צדקה כתיב "ובחנוני נא בזאת"… הרי ה' יתברך אמר בפירוש שהוא רוצה וחפץ שתהיה מצות צדקה מכוונת להנאתנו ולתועלתנו… ושאמר רבא "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא", הא ודאי דלא אמר כן אלא דוקא בשאר מצות, חוץ מצדקה".
"הרי לך", אמרתי לאברך, "ר' חיים לא הזכיר סתם כך, במקרה, תשעים ושתיים שנה. כוונתו היא, כדרכו בקודש, לדברי חז"ל או להקשר על פי דברי חז"ל. והנה בגמרא מובא שרב חסדא חי 92 שנה, ומובא בספרים שבזכות הצדקה ניתן להאריך ימים, למרות שנגזר על האדם מספר שנים פחותות, אפילו 92 שנה"…
לאחר שיחתנו עלעלתי מעט בספרים וראיתי בכתבי רבי צדוק הכהן זצ"ל (פרי צדיק, פרשת ראה) המביא מדברי הזוה"ק בהרחבה ומסביר שרב חסדא, שדבק באופן מיוחד במידת החסד, זכה לאריכות ימים מופלגת. "וכן רב חסדא שמו מורה על רב חסד, ומצינו (גיטין ז, א) "חסדא שמך וחסדאין מילך". ואברהם אבינו ע"ה שהיה מרכבה למדת החסד, כתוב בו "ואברהם זקן בא בימים"…"אתם צריכים לברך אותי"
שבוע בדיוק לאחר מכן, התקשר אלי אותו אברך וסיפר בהתרגשות: "הייתי אמור לשלם מחר ל'בתים מאכער' את שכרו על התפילין של בני ורציתי ליטול את הכסף מכסף הפקדון, שהפקדתי בגמ"ח. אך הרי ר' חיים הציע לי להשאירם בגמ"ח. והנה היום מתקשר אלי יהודי, הזכיר לי נשכחות על דמי תיווך שהוא חייב לי מלפני שנים וביקש את מספר חשבון הבנק שלי, כדי לשלם את החוב הישן-נושן. "אכניס לך לחשבון 20,000 שקל", הוא אמר, וכך עשה, והנה ברכת מרן שליט"א התקיימה במלואה, תוך מספר ימים. 20,000 ש"ח השארתי בגמ"ח והנה קיבלתי 20,000 ש"ח"…
התרגשתי והשבתי לו: "ש'צדיק מושל ביראת אלוקים' ושברכת צדיק עושה רושם, ידענו כולנו. הרי זה כתוב בחז"ל במקומות רבים. אך אני מתפעל דוקא מאמונת החכמים הפשוטה שלך. הרב אמר להשאיר את כספי חסכונותיך בגמ"ח ואתה ביצעת את זה מיד, ללא ספיקות והיסוסים, והנה, בגלל אמונתך התמה זכית לקיום הברכה במהירות ובהשגחה גלויה"…
האם לתת הלוואות לאברכים שקונים דירות ומשכירים אותם?
לפני כמה וכמה שנים נכנסתי עם ראשי קופת גמ"ח 'חניכי הישיבות' באלעד, רבי בן ציון שטיינמן ורבי צבי ארלבוים, אל מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כדי לשואלו סדרת שאלות בעניני הגמ"ח. במהלך השיחה סיפר לנו מרן שליט"א שגם לו עצמו היתה קופת גמ"ח שפעלה בכולל "חזון איש" ומרן שליט"א הלווה דרכה הלוואות לאברכים שהיו זקוקים לכך. הרב"צ שטיינמן העיר ששמע שמרן שליט"א לא נתן הלוואות נוספות, למי שלא השיב את ההלוואה בזמן, ומרן שליט"א אישר את הדברים, אך הוסיף ואמר שאין לקבוע מסמרות בדבר ועל גבאי הגמ"ח לבדוק האם האיש נאנס ולכן איחר בפרעון ההלוואה, או שפשע ולכן לא השיב את ההלוואה. רבנו שליט"א הורה שגם בדיני הלוואה, "עניי עירך קודמין", ושאין כללים ברורים בשאלה האם לחלק סכומי הלוואה קטנים להרבה אנשים או לחלק סכומים גדולים יותר למספר מועט של לווים. על שאלות רבות השיב מרן שליט"א שהכל לפי ראות עיני הגבאים, ומאחר שמפקידי הכספים בגמ"ח הפקידו את ממונם על דעת הגבאים, על כן הגבאים עצמם אמורים לקבוע בכל שאלה המתעוררת בפניהם, בשום שכל ובכובד ראש.
שאלנו את ר' חיים על תופעה מסויימת, בהם אנשים צעירים רוכשים דירות להשקעה, כדי שיוכלו בעתיד לחתן ילדים ביתר כבוד ומרן שליט"א השיב שלפעמים יש בכך פגם במידת הבטחון, "אבל זה לא ענין שלכם. אתם צריכים להלוות למי שיכול לעמוד בזמני הפרעון". הר"א ארלבוים סיפר למרן שליט"א שישנם אברכים שמעדיפים ליטול משכנתא ולרכוש דירה נוספת, כשילדיהם עדיין קטנים, מאשר ליטול משכנתא לרכישת דירה לילדים רק לאחר אירוסיהם, ושאל האם יש בכך בעיה. מרן שליט"א השיב שהתופעה מוכרת לו ו"אפשר לעשות כך. כל אחד יעשה כרצונו, ואם הם צריכים עזרה- תחליטו בעצמכם, כגבאים, האם ראוי לעזור להם, או להעדיף אנשים אחרים, שצריכים הלוואות דחופות יותר".
בסיום השיחה ביקשו הגבאים ברכה ושר התורה השיב: "אתם מבקשים ברכה? אתם צריכים לברך אותי. אתם הרי גבאי צדקה!"…
ובשעה שהתקשורת החילונית וחבריהם מנסים להשחיר את פנינו בכל דרך אפשרית, הבה ונשאל אותם: האם ישנו ציבור אחד בעולם, מלבד הציבור החרדי, שמפקיד את כספי חסכונותיו בגמחי"ם ולא בתוכניות חסכון נושאי רווחים, רק כדי לעזור לאחרים?!
המציק קיבל הלוואה מהאיש שהוא התעלל בו
סיפר לי הרה"ג רבי צבי ארלבוים שליט"א, ממנהלי גמ"ח 'חניכי הישיבות' באלעד: "לפני שנים לא מעטות התגוררו שני יהודים בעירנו, ראובן ושמעון. שניהם היו צהובים זה לזה ולא הסתדרו ביניהם, בלשון המעטה. ראובן הרחיב את דירתו, היה חייב לשלם לקבלן ונזקק להלוואה דחופה. הוא נרשם ברשימת הממתינים להלוואה גדולה ובכל יומיים-שלשה היה מתקשר לשאול האם כבר תורו הגיע, אך לא, התור עדיין לא הגיע והאיש היה מתוסכל. ואז הגיע אלי לגמ"ח שמעון, זה שרב איתו במשך תקופה ארוכה, והפקיד בגמ"ח סכום של 15,000 $. הבטתי ברשימת הממתינים להלוואה והנה, הגיע תורו של ראובן. הייתי בהלם מהסיטואציה, אך מכיון שהגיע תורו, התקשרתי לראובן והודעתי לו בשמחה שמוכנה לו הלוואה בת 15,000 $. ראובן הגיע, נטל את ההלוואה ושב לביתו שש ושמח. כיון שכעת, כשהוא נרגע מההלוואה שקיבל, נותר לו זמן פנוי. בכל מהלך השבוע שלאחר מכן, גרם ראובן לשמעון הרבה עגמת נפש…
"לא הייתי רגוע", מספר הרב ארלבוים, "ראיתי בעיני כיצד ראובן נהנה מכספי הפקדון ששמעון יריבו הפקיד בגמ"ח.
"פניתי לאחד מגדולי ישראל וסיפרתי לו את הסיפור. הוא השיב לי כך: "מובא בספרים הקדושים שלפעמים יהודי זוכה ורואה כיצד הקב"ה מנהל את עולמו בדרכים לא שגרתיות. הנה ראית בעיניך שההשגחה העליונה גזרה ששמעון ילווה סכום כסף גדול לראובן, אך מכיון שבדרך רגילה, שמעון לא היה מלווה סכום כזה לאדם שמיצר את צעדיו, גילגלה ההשגחה העליונה שאתם, מנהלי הגמ"ח, תהיו המתווכים להוצאת ההלוואה אל הפועל, מבלי ששניהם בכלל יידעו על כך"….
הלוואה לכולל או לאדם פרטי?
מעשה שהיה: יהודי תורם בכל חודש במשך שנים 10,000 ₪ לכולל חסידי גדול ומפואר בעירנו. כעת התורם צריך הלוואה של 300,000 ₪, ואומר שאם יקבל הלוואה מגמ"ח ולא מהבנק, ימשיך לתרום לכולל 10,000 ₪ בחודש. ראש הכולל החסידי ביקש מגמ"ח ידוע הלוואה לאותו תורם, כדי שימשיך לתרום לכולל סכום כה גדול מבחינת הכולל, אך מנהלי הגמ"ח טענו שהלוואות בסדר גודל כזה, הם מעניקים רק למוסדות, אך לא לאנשים פרטיים.
טען ראש הכולל: גם כאן ההלואה נחשבת להלוואה למוסד, כיון שהכולל מרויח תרומה גדולה מאותו אדם. אם הגמ"ח לא ילווה לו והוא ייאלץ לשלם ריבית גדולה לבנק, אז הכולל יפסיד.
שני הצדדים ביקשו ממני שאשאל את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והם ינהגו ככל שיורה להם. שטחתי את השאלה ע"י ידידי הטוב רבי יעקב קניבסקי שליט"א, ומרן שליט"א השיב שהצדק עם ראש הכולל. הלוואה שממנה ירוויח הכולל, נחשבת הלוואה לכולל, למרות שההלוואה עצמה ניתנת לאדם פרטי.
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך כתבו שישנה מצוות עשה מהתורה להלוות כסף ליהודים. הרמב"ם והשו"ע קובעים שהמחזיק ביד ישראל ונותן לו הלואה כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות, הוא אחד מהדברים שבמעלה הגדולה שאין למעלה הימנה במעלות שיש בצדקה, ועל זה נאמר: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך, נוסף על מה שמקיים מצות עשה המיוחדת להלואה עצמה. חז"ל אמרו שגדול המלוה יותר מן העושה צדקה, שזה הנוטל צדקה כבר נצרך לשאול, וזה עדיין לא הגיע למדה זו, ואינו בוש בדבר, והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני. הסמ"ג כותב שהנמנע מלהלוות לעני נקרא בליעל וחוטא, שנאמר בתורה הקדושה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגו' וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".
רבים חוסכים מעט כסף לצרכי נישואי ילדיהם או לצרכים אחרים. "אם כל יהודי יפקיד, אפילו מאה ש"ח לחודש, בהוראת קבע לגמ"ח המקומי"- אמר לי השבוע מנהל גמ"ח- "הרי שכספי ההלוואות שבגמחי"ם יגדלו עשרת מונים. אדם חושב לעצמו שמאה שקלים לא ישנו את המצב, אך כאשר פרוטה לפרוטה מצטרפת, נגיע לסכומים גדולים, שיוכלו לסייע להרבה משפחות, לראשי כוללים- לשלם משכורות בזמן, לצרכי הרחבת או רכישת דירות, להלוואות הניתנות לחולים לצרכי טיפולים רפואיים, ולאנשים שצריכים הלוואה זמינה, כדי "לגמור את החודש".
בכל מקומות התורה ישנם גמחי"ם מבוססים, המנוהלים על ידי אנשים נאמנים ואחראיים. כל המפקיד את כספו, יוכל לקבלו בחזרה בהתראה של מספר ימים, כפי תקנוני הגמ"ח השונים. בהוראת קבע ובהפקדה חודשית קבועה אנו זוכים לחסוך את כספינו במקום הטוב ביותר, עם התשואה הגבוהה ביותר בתבל, כזו שאדם אוכל את פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.