סיפר לי יהודי תלמיד חכם מעשה שכל אחד יכול ללמוד ממנו תועלת לחיים ולחסוך ייסורים רבים. וכך סיפר:
"נסעתי לנוח לצרכי בריאות בהוראת רופא. מלבד הספרים לקחתי איתי מספר כתבי יד שאני עובד עליהם כדי להוציאם לאור וכתבתי הגהות על דפים רבים מאוד. במשך כל השבוע הקדשתי ימים שלמים של עבודה קשה למטרה הזו.
בסוף השבוע כאשר שבנו הביתה עם כל המטלטלים, נוכחתי לחרדתי לראות שכתבי היד המוגהים אינם באמתחתי. נלחצתי מאוד ופתחתי את כל השקיות והתיקים, ובמקביל התקשרתי למקום האירוח ובקשתי שיחפשו שמא השארתי את האוצר שלי שם (מי שלא כתב יתקשה להבין עד כמה זה יקר מפנינים וכמה עוגמת נפש זה לאבד כתבי יד מוגהים ומוכנים להדפסה בספר).
הצער היה עמוק ונזכרתי בבעל שם טוב הקדוש ששואל על הגמרא שמגדירה את המושג של ייסורים, כגון אדם שמחפש להוציא מכיסו שני מטבעות ויצא לו רק מטבע אחד. והדבר תמוה, שהלוא רואים אנשים חולים בחוליים קשים מנשוא ומתייסרים בייסורים מרים, ואם כך איך אפשר להגדיר את החיפוש בכיס אחר מטבע או כל חפץ אחר כייסורים? אלא שהקב"ה ברחמיו מעורר את האדם במשהו קטן כדי להשיבו למוטב ולעורר אותו מתרדמתו. אם האיש מתעורר מזה, אז זה מספיק, אלא שהאנשים לא מתייחסים לייסורים הקטנים, ורק כאשר הם גדלים מתחילים להתעורר ולפשפש במעשיהם, אך ברוב המקרים יכולים למנוע את הייסורים הקשים אילו התעוררו בזמן לשאול מה רוצה ה' ממני…
עם המחשבה הזו התחלתי לפשפש במעשי. התחלתי לעבור ולשחזר את סדר היום שלי באותו יום, כדי לראות היכן פגמתי. ובכן, קמתי בבוקר, אמרתי ברכות התורה, למדתי, ואז כשהתחילה התפילה הצטרפתי אל המתפללים… ו…אופס! כאן נזכרתי שברכות השחר דילגתי בטעות!
מיד אמרתי ברכות השחר, והנה, מיד עם סיום הברכות קבלתי טלפון ממקום האירוח שמצאו את הכתבים… אילולי שאבדו, הייתי חלילה שוכח מברכות השחר שדילגתי באותו יום.
את הסיפור הזה סיפר לי יהודי תלמיד חכם בהתרגשות. אך יש בזה מסר חזק לכל אחד מאתנו. לא מוצאים את המפתחות או את הכרטיס או כל דבר הכי קטן? – הקב"ה מדבר איתנו. זה לא סתם, יש סיבה. ובזה נחסוך צרות רבות…
(טיב הקהילה)
דירשו והסיפורים זה ספרי מוסר שלי כל יום ! ומספר אותם להרבה אנשים ! תודה על זיכוי הרבים הענק !!!