איך התחיל הכל?
הרה"ג ר' פסח קראהן: "מאז שהייתי נער, אני זוכר את עצמי מדריך בקעמפים וב'פרחי'. בתחילת דרכי נשאתי דרשות באופן אקראי באזור מגוריי, אבל מה שהפך אותי לדרשן ומרצה לציבור היה כשהספר הראשון שלי, The maggid Speaks מסיפורי המגיד הירושלמי הגה"צ ר"ש שבדרון זצ"ל יצא לאור. אנשים שקוראים ספר חושבים: 'האיש הזה כותב סיפורים, אולי הוא יכול גם לספר סיפורים?' אנשים חשבו שאולי את המסר שהעברתי בסיפורים אני יכול להעביר בעל פה. אני זוכר את הפעם הראשונה. התחלתי עם מסיבת סיום בבית ספר לילדי מהגרים מרוסיה פה בארצות הברית. לאט לאט חברא דחברך חברא אית ליה, וכך נקראתי בס"ד שוב ושוב להרצות לפני קהלים מגוונים של יהודים".
"לפני כל שיחה המטרה שלי היא להעביר לאנשים את המסר שהם טובים, שהם יכולים להיות טובים יותר ושאפשר להשתנות! תמיד אני נותן דוגמאות פרקטיות איך אפשר להשתנות. בשבת האחרונה דיברתי על תפילה. אמרתי שכדאי שאנשים יחזיקו בסידור אישי משלהם שבו הם יכולים לסמן ולהזכיר לעצמם את הכוונות שהם רוצים לכוון בתפילה. כשאתה מתפלל בסידור של בית הכנסת זה לא הסידור האישי שלך, אבל אם יש לך את הסידור האישי שלך, לא משנה איפה תהיה, בכל מקום תזכור את הכוונות שאתה רוצה לכוון. כך, אם למדת או חשבת על כוונה מסויימת בתפילה, אתה יכול להדגיש את המילים כדי להזכיר לעצמך את הכוונה. בפעם הבאה שתפתח את הסידור, הסידור 'מדבר אליך'. דיברתי על זה בשבת האחרונה, והיום התקשר אלי מישהו, ואמר שאתמול קנה לעצמו סידור, והדגיש לעצמו כוונות שהזכרתי. זו בדיוק המטרה שלי כשאני מדבר לפני ציבור".
מיהו קהל היעד של הרב?
"מבחינת הגילאים – נוער ומעלה. לפעמים קוראים לי לדבר לפני ילדים צעירים, אבל בדרך כלל הגילאים הם מבוגרים יותר. מבחינת סגנון השומעים – אני מדבר לכל יהודי. כל אחד שרוצה לצמוח ולגדול. בדרך כלל מדובר ביהודים שומרי מצוות, אבל כשאני מגיע לבריתות בכובעי השני כמוהל, אני גם נוהג לדרוש לפני הציבור, ולא פעם קורה שההורים והציבור אינם שומרי תורה ומצוות, כך שגם לקהל שאינו דתי אני מדבר לא מעט פעמים".
האם יש סיפור שהרב מספר שוב ושוב בהרצאות כי הוא קרוב ללב ויש בו מסר חשוב?
הרה"ג ר' פסח קראהן: "קשה לומר. אם אני מדבר על תפילה זה סיפור מסוג אחד, אם אני מדבר על חסד, חינוך, כל הרצאה יש לה את הסיפורים שלה. כל הרצאה והמשמעות שלה. יחד עם זה, יש סיפור שאני חוזר עליו הרבה, מכיון שהמסר שלו עוצמתי ביותר.
כשאבא שלי ע"ה היה חולה מאוד, הייתי בשבת אצל הגאון רבי שמעון שוואב, וכשחזרתי מבית החולים ורבי שמעון שאל אותי מה שלומו, עניתי: 'יש לי ביטחון שהוא יבריא'. אמר לי רבי שמעון: 'ביטחון אין משמעו שאבא שלך יחלים. ביטחון משמעו שלד' יש את תכנית העל שלו, בתקווה שיום אחד אולי תוכל להבין אותה'. הסיפור הזה מהדהד אצל הרבה אנשים. אנשים מרבים מרגישים שביטחון משמעו שהכל יהיה טוב, אבל אני לא צריך לספר לכם שאנשים עוברים הרבה מאוד קשיים, וכשאתה אומר להם שביטחון אין משמעו שהכל יהיה טוב, אלא שאנחנו יודעים שלד' יש את התכונית שלו והוא יודע מה הוא עושה, ואולי יום אחד נהיה מסוגלים להבין אותה – הדברים מחלחלים עמוק.
אחד הרעיונות שנשאתי במקומות רבים אחרי אסון מירון היתה מהדרשן רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שאומר שהמשנה באבות אומרת: 'דע מה למעלה ממך' – יהודי צריך לדעת מה יש מעליו – 'עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'. דע מ"ה למעלה ממך. מ"ה הקרבנות -לעולם לא נדע ולא נוכל להבין בעולם הזה מדוע קרה האסון ולמה הם נלקחו מאיתנו. רק בורא עולם שהוא למעלה מאינו יודע מדוע קרה הכל, ורק אחרי מאה עשרים נוכל לראות את התמונה השלמה".
פעמים רבות אנשים אומרים שהתחילו לומר 'אל תירא' אחרי 'עלינו' בגלל שאני מדבר על זה הרבה, או שהתחילו כל יום לומר את הפרשה של פיטום הקטורת בעקבות מה ששמעו ממני, או שהתחילו לוודא שהם עושים מעשה של חסד כל יום. זה נותן לי הרגשה מאוד מיוחדת כי זה אומר שהם מקשיבים והם עושים, וברוך ד' אני זוכה לזה פעמים רבות".
(מתוך 'קטיפה' – יתד נאמן ח'תשרי תשפב)