ומה היה בסוף? כולם יודעים.
הגה"צ רבי ראובן קרנשטיין זצ"ל:
רבי אברהם, אחי הגר"א, בספרו "מעלות התורה" כותב, כי יהודי הרוצה לעשות מעשה איסור, כגון לדבר לשון הרע, והוא מתגבר ונמנע מלדבר – מקיים בכך מצות עשה של "ובערת הרע מקרבך".
כך, בכל עת שכובש את יצרו הרע – מקיים מצוה זו.
הוא מעמיק ומביא על כך א געוואלדיגע רמז בפסוק: "ובערת הרע מקרבך – וכל ישראל ישמעו ויראו", ונקדים.
ה"חפץ חיים" זצ"ל סיפר על עצמו: בהיותי בחור צעיר, אש הקודש בערה בקרבי. ליבי אמר לי: מה אתה ישן, הרי צריך להציל את כל העולם – שכולם יחזרו בתשובה ויהיו יהודים טובים!
אבל בשלב מסוים התבוננתי במציאות וחשבתי – וכי יכול אני להציל את כל העולם?! הרהרתי והגעתי למסקנה שאכן את כל העולם אינני יכול. כיון שכך – החלטתי – לכל הפחות את אנשי המדינה בה אני חי אציל.
אבל המדינה גדולה מאוד, ואחר כמה ימים הגעתי למסקנה כי הדבר אינו מעשי. לכל הפחות אציל את אנשי המחוז של עיירתי ראדין.
שוב התבוננתי ושאלתי את עצמי – וכי אפשרי הדבר להציל בשטחים כל כך נרחבים, עיירות ומחוזות?!
טוב – נכנעתי – אם זה לא יצליח, לכל הפחות אחזיר בתשובה את אנשי העיירה בה אני מתגורר – ראדין.
פעלתי רבות להגיע למטרה הזו, שכל אנשי עיירתי יהיו טובים ומופלגים, ללא חטא, אבל לא צלחה דרכי.
טוב – אמרתי לעצמי – ישראל מאיר! כנראה שתפקידך להציל את עצמך ולתקן את ישראל מאיר.
באותה שעה החלטתי להניח לכל האנשים מסביב, ולהשקיע את מיטב הכוחות כדי לתקן את עצמי – להיות נקי ושלם ולעלות במעלות.
ומה היה בסוף? כולם יודעים. רבי ישראל מאיר זצ"ל, הכהן הגדול מראדין, הציל את עצמו והציל גם את כל העולם כולו.
מה הוא לא עשה! באלו תחומים הוא לא נגע בספריו – באנשי הצבא, בכלל ישראל, בכל מקום. ה"חפץ חיים" זצ"ל, בספרים שחיבר, הציל את כלל ישראל והגביה את הדור כולו.
זהו שנרמז כאן בפסוק: "ובערת הרע מקרבך" – אם תתקן את עצמך, ומכאן ומזה ועל דרך זו – תשפיע על כולם, ומחמת כך – "וכל ישראל ישמעו ויראו".
(יחי ראובן- דברים)
יצאתי פעם מחדרי, וראיתי הילדה שלי בת שנתיים מילאה את פיה עם "גולות"
הרה"ג רבי אהרן ישעיהו רוטר שליט"א:
שמעתי שבשנת תש"ו ביקר אחד מניצולי השואה אצל מרן בעל החזו"א, ושאל אותו על מדותיו של הקב"ה בזמן השואה, וענה לו מרן החזו"א בערך בזה הלשון: דע לך כי בחורבן הזה, התנהג הקב"ה במדת הרחמים הכי גדולה, והסיבה שאין אנו מבינים זאת, כי חסר לנו בגיל, משל למה הדבר דומה, לילד שלמד לקרוא בסידור, ונשאלת השאלה, מדוע אין אנו מלמדים אותו מיד גמרא, והתירוץ הוא, דבגין שחסר לו בגיל, יחסר לו בהבנה, כן אנחנו, עדיין לא התבגרנו מספיק בכדי להבין את זאת!!!
"בזמנו ששמעתי זאת, האמנתי אבל לא הבנתי, עד שבא לידי הבנתי. ומעשה שהיה כך היה, יצאתי פעם מחדרי, וראיתי הילדה שלי בת שנתיים מילאה את פיה עם "גולות" והנה עמדתי אין אונים, כי לא ידעתי מה לעשות, כי אם אכניס אצבעי לתוך פיה, הרי עלול אני לסכן אותה, ובעל הרחמים חנן אותי בין רגע בעצה נכונה, וסטרתי לה מכה מלמטה, ומיד פרצה בבכי והקיאה מפיה את כל הגולות, ועמדו אז על ידי בשעת המעשה ילד כבן ששה שנים, ואיש מבוגר, והנה הילד ראה בשעת מעשה רק מדת הדין, אבא נתן מכה לילדה שלו, לא כן האיש המבוגר, הוא ראה במכה הזאת רק מדת הרחמים.
"זוכרני שבשנת תש"י שנת עליית יהודי תימן, כידוע השלטונות השתלטו עליהם בכוונה להעביר אותם על הדת, והנה עלתה בידינו להציל שארית הפליטה כאשר יציל הרועה מפי הארי, והם בגודל עניותם היו זקוקים לבגד ללבוש, ואז קמנו ואספנו בגדים ומלאנו מהם מחסנים במטרה לחלק להם, גם החופשיים חלקו בגדים, והיה הדבר הזה כעין כוח משיכה לכאן או לכאן, ואז נשאלה השאלה אצלנו, איך יתכן לחלק להם את הבגדים, הלא יש כאן בגדים שיש בהם ספק שעטנז, ואם יתנו כל בגד ובגד לבדיקת שעטנז יעבור הרבה זמן, ובינתיים הם עלולים ח"ו ליפול לידי החופשיים, ואז נכנסנו לשאול את פי מרן, וענה לנו בזה"ל: "מיט חורבן התורה בויט מען ניט קיין תורה", כלומר "בחורבן התורה לא יתכן לבנות תורה. האמת היא, שבעניין עליית יהודי תימן אמר "שיותר טוב היה אם היו נשארים שם ולא היו עולים".
(המבשר קהילות י"ט באב תשע"ח)
"האם אתה עוזר לאשתך בבית בערבי שבתות"?…
יום אחד, מספר תלמיד, התלוויתי אל ראש ישיבת חברון הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל,
בדרכו לחתונה של אחד מבני הישיבה, משעצרנו מונית שתיקח אותנו לאולם החתונה, הצטרפו אליה שני בחורים מהישיבה, שביקשו אף הם להגיע לאותה חתונה.
כאשר הגענו למקום בו נערכה השמחה, נתתי לשני הבחורים שהצטרפו לנסיעה סכום כסף, וביקשתי מהם שיואילו בטובם לשלם לנהג המונית את דמי הנסיעה, ואילו אני הזדרזתי ללות את רבינו זצ"ל בדרכו לאולם. לאחר כמה צעדים הבחין לפתע שאנו צועדים לבדנו, ומיד שאל "היכן שני הבחורים שהתלוו אלינו"?
משאמרתי שהם נותרו במונית בכדי לשלם לנהג, נעצר מיד ואמר "וכי כך עושים לבני לוויה"?! ותיכף נעמד על מקומו והמתין שבחורים יגיעו, ורק אז המשיך לצעוד לעבר האולם.
סיפר תלמיד:
התלוויתי אליו פעם לחתונה, וכעבור זמן מה רמז לי רבינו זצ"ל שהוא כבר מוכן לשוב לביתו, אולם שאל "האם כבר אכלת"?…
השבתי כי כבר אכלתי בישיבה טרם בואי לכאן… אולם רבינו זצ"ל עמד על כך שאתיישב לאכול, ואמר כי לא יעזוב את המקום עד שאסיים.
לא נותרה בידי ברירה והתיישבתי לאכול. רבינו זצ"ל נותר במקום עוד רבע שעה, ורק משהיה סמוך ובטוח כי אכלתי לשובע, הסכים לצאת את האולם בדרכו לביתו.
בוקר אחד לאחר תפילת שחרית פנה רבינו זצ"ל לבחור, וביקש שיקרא אליו את אחד מנכדיו שיחיו, מכיון שנצרך לדבר מה בבנין הפנימיה, ואין בו כוח לעלות את המדרגות.
התלמיד מיד הציע את עצמו להביא מהפנימיה את הדבר הנצרך ואמר: "אעשה זאת בשמחה"!…
"מדוע אתה הולך בשמחה"?… שאל ראש הישיבה, והבחור השיב "גדולה שימושה יותר מלימודה"…
למשמע התשובה אמר רבינו זצ"ל "לא בגלל זה בלבד הנך צריך ללכת"…
ואז סיפר לו את המעשה [המובא בהקדמה לספר "אור יהל"] שהגה"צ רבי לייב חסמן זצ"ל ביקש מתלמיד שיכין עבורו כוס תה, ואותו תלמיד אף הוא אמר מיד שהוא עושה כן מטעם "גדולה שימושה יותר מלימודה".
אמר לו רבי לייב זצ"ל "יהודי זקן מבקש טובה וחסד, כלום אי אפשר לעזור לו, אלא רק מן הטעם של גדולה שימושה"?!…
"אף אני אומר לך" – אמר ראש הישיבה לאותו בחור "דל מהכא גדולה שימושה, יהודי נזקק לעזרתך מפני שאינו יכול לבצע את הפעולה בעצמו, א"כ עשה זאת, וע"י כך תתרגל לעשות חסד לא רק עם רבך"…
צדיק'ל!, וכי רק משום כבוד השבת בלבד צריך אדם לעזור לאשתו?
אחד מתלמידיו של ה"סבא" מסלבודקא זצ"ל
סיפר כי זמן קצר לאחר נישואיו הפתיעו ה"סבא" בשאלה "האם אתה עוזר לאשתך בבית בערבי שבתות"?…
התלמיד השיב מיד בחיוב, והוסיף שהרי חז"ל מזהירים לעשות לכבוד שבת, ונהגו כן בעצמם: "רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי. רב פפא גדיל פתילא" וכו' [שבת קי"ט ע"א].
חייך ה"סבא" זצ"ל ואמר לו: "צדיק'ל!, וכי רק משום כבוד השבת בלבד צריך אדם לעזור לאשתו? והרי זו מצות עשה מפורשת מן התורה: "עזוב תעזוב עמו", ועל אחת כמה וכמה לאשתו, שיש לבעל חובות מיוחדות כלפיה. ובפרט בערב שבת, שהעבודה מרובה והאשה עייפה, וממהרת להספיק צרכי השבת עד לזמן הדלקת נרות, האם יש לך מצוה שבין אדם לחבירו גדולה מזו"?…
(מתוך הספר נסיך ממלכת התורה)