היה זה בימי בין הזמנים בקיץ האחרון. בדיוק סיימתי שיעור בבית המדרש של כ"ק מרן אדמו"ר מויזשניץ בית שמש שליט"א, ויצאתי החוצה לשיחת טלפון קצרה.
אני משוחח בטלפון ומבחין באברך צעיר ולא מוכר שעומד במרחק של מספר מטרים, וממתין לי שאסיים את השיחה.
כשניתקתי את הטלפון, הוא ניגש אלי, ואומר לי: "שלום שלום, הרבי מכיר אותי???".
האמת שלא הכרתי אותו בכלל, אבל מהאופן בו הוא פנה אלי, הבנתי שמדובר בתלמיד שלי לשעבר. מעניין באמת מי הוא.
"הוא לא מתח אותי יותר מדי זמן, ואכן התברר שהוא תלמיד שלמד אצלי לפני כ-15 שנה. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן ואיך הוא זיהה אותי אחרי זמן רב כל כך…
"הגעתי במיוחד כדי לחפש את הרבי", הוא אמר לי, "בימים האחרונים באתי להתגורר בבית שמש, ברמה ד' שעכשיו החלה להתאכלס. ידעתי שאתה גר כאן בעיר והתחלתי לשאול ולברר. אמרו לי שאתה מתפלל בבית המדרש הזה, ולכן באתי לכאן כדי לשוחח איתך, בעודי עומד בחוץ שמעתי את קולך כשדיברת בטלפון. הקול נשאר אותו הדבר…".
התשובה שלו סקרנה אותי. הוא חיפש אותי? בא במיוחד? מה יכול להיות כל כך מעניין בלפגוש את המלמד שלך מכיתה ה', 15 שנה אחרי?
לרגע חשבתי שאולי הוא כועס שהחרמתי לו פעם איזה צעצוע ושכחתי להחזיר לו, או שאולי הוא רוצה לבקש סליחה על משהו שהוא עשה כדי לפגוע בי. מה כבר יכול להיות?
אבל הוא הפתיע אותי עם משהו שונה לחלוטין…
"עד לאותו יום גורלי, הייתי ילד ככל הילדים. לא היה בי שום דבר מיוחד. בבוקר באתי לחיידר, התפללתי כמו כולם, בשיעורים הייתי קצת מקשיב וקצת 'מרחף', לא מאוד הצלחתי, אף אחד לא ציפה ממני שאהיה תלמיד חכם גדול ואפילו לא אחד הילדים הטובים בכיתה. נועדתי להיות ילד בינוני ואפילו פחות מזה.
"באותו יום באתי לחיידר, אחרי התפילה היתה הפסקה קצרה ואז התיישבנו לשיעור גמרא. אני זוכר שבאותו היום לא הייתי מרוכז. זה לא היה מאוד חריג, בדרך כלל לא הייתי מרוכז בלימוד. הנחתי את הסנטר שלי על הגמרא, וחלמתי על מכונית אופנוע אדום שנוסע במהירות ומשמיע קול רעש מחריש אוזניים.
"אני חושב שאולי אפילו השמעתי זמזום שנועד לחקות את קולו של האופנוע, אבל אני לא בטוח. מה שאני כן זוכר שפתאום החלום שלי נקטע, כשהרבי, אתה, קם ממקומו, דפק בהתלהבות על השולחן, פתח את המגירה, הוציא משם דבר מה ו… נעמד על הכסא!
"כמובן שהסנטר שלי כבר לא נשאר לנוח על הגמרא. כבר לא ראיתי אופנועים ולא השמעתי זמזומים. הזדקרתי בבת אחת, לשמוע ממה הרבי כל כך התלהב עד שהוא נעמד על הכסא באמצע השיעור…
"ואז הרבי מספר, שיש כאן בכיתה איזה ילד אחד, שפעם הוא לא היה משקיע בלימודים, ילד קצת חלש. אבל יום אחד הוא תפס את עצמו, לפני כמה שבועות, ומאז לא שומעים אותו בשיעור בכלל לפטפט ולדבר. הוא יושב בשקט ומקשיב לכל מילה, בולע בשקיקה, והרבי בטוח במיליון אחוז שהילד הזה בוודאי יהיה תלמיד חכם מופלג. הוא עוד יהיה אחד מגדולי הדור.
"כאות הוקרה לילד הזה, שהולך להיות הגאון הכי גדול בדור, הרבי הוציא מהמגירה 'עט-מחשבון', שהיה אז צעצוע יוקרתי מאין כמוהו, והחליט להעניק אותו לילד הזה…
"כולם יושבים ותוהים מי הוא הילד המיוחד הזה שמובטח לו שיהיה גדול בישראל. גם אני ניסיתי לנחש מי הוא הילד הזה, ואז… הרבי ירד מהכסא, התחיל לטייל בין השולחנות בכיתה, ניגש אלי, ומורה לי לעמוד על רגלי, כי אני עומד עכשיו לקבל את הפרס היוקרתי, ובגלל שהוא עכשיו מבין שיש לי עתיד מזהיר כגדול בישראל!
"הילדים בכיתה קינאו קצת, אחרי כמה שעות הם שכחו מזה. גם אתה, הרבי בוודאי שכחת מזה. אבל אני לא שכחתי. אני זוכר את המקרה הזה היטב. הוא שינה לי את החיים!
"עד אותו יום הייתי ילד בינוני, מאותו היום אני המצוין של הכיתה. הקשבתי לכל מילה בשיעור, חזרתי על הנלמד שוב ושוב, שיננתי והתאמצתי, וב"ה ראיתי ברכה בעמלי. זכיתי להתקבל לאחת הישיבות הטובות ביותר, והייתי אחד הבחורים הטובים ביותר באותה ישיבה. לאחר מכן גם בישיבה גדולה עשיתי חיל, והשתדכתי עם משפחה חשובה. היום אני ראש כולל צעיר, ואני עדיין מצפה להיות בעזרת ה' גדול בישראל.
"לקח לי כמה שנים טובות כדי להבין שהרבי לא ראה שאני מצוין, הרבי לא באמת חשב שאני כזה מיוחד, הרבי לא חשב שאני מקשיב כל השיעור. הוא ידע היטב שאני ילד בינוני. אבל הוא החליט לתת לי זריקה כזאת שתשפיע עלי לכל החיים. והאמת? הצלחת! הזריקה הזאת, אותו עט שעלה לך כמה שקלים, העט הזה כתב מחדש את ההיסטוריה שלי. בזכותו עליתי והתעליתי במעלות התורה, ובעזרת ה' אמשיך לעלות גם הלאה!
"כבר זמן רב ידעתי שאני אחפש אותך יום אחד, כדי להודות לך על התרומה העצומה תרמת להצלחתי בחיים", משלים התלמיד לשעבר את הסיפור, "קצת ביררתי שמעתי שאתה גר בבית שמש. ברגע שהגעתי לגור כאן, החלטתי להקדיש לנושא את הזמן הנדרש, כדי להגיע ולפגוש אותך פנים אל פנים, כדי לספר לך כמה השפעת על החיים שלי, וכדי להביע את תודתי העמוקה על כך".
**
הסיפור הזה הוא סיפור מאוד מיוחד, בגלל שיש לו 'סגירת מעגל'. התלמיד שקיבל הרבה מאוד עידוד מההשקעה של המלמד, ידע לפענח את מה שקרה כאן, הבין כמה המלמד השפיע על חייו, וגם טרח לבוא ולהודות לו.
אבל הסיבה שאני מספר אותו, היא כי זה לא סיפור חריג. כל מלמד ומחנך, זוכה כל יום ויום, לעצב את האישיות שת התלמידים שלו.
יש ווארט של הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א שאומר "מחיה מתים – במאמרו". אדם יכול להחיות מתים על ידי דיבור. אפשר לראות יהודי שבור לב ולשמח אותו בכמה מילים, להחזיר לו את החיוך לפנים, להחיות אותו!
על אחת כמה וכמה כשאתה המלמד והיהודי הזה הוא הילד שיושב בכיתה שלך!!! איזה כח עצום יש לך ביד! איזה כח אדיר! אתה לא סתם מישהו שיושב לידו באוטובוס, אתה לא סתם חבר בן גילו, אתה המלמד שלו! הדמות הכי חשובה בחייו בתקופה הנוכחית. כל עוד הוא לומד בכיתה שלך, אתה הרבי שלו, אתה המדריך והמורה וההורה והאפוטרופוס עליו. כל מילה שלך יש לה השפעה אדירה על התדמית שלו בעיני עצמו.
אם תשדר לילד את ההרגשה שהוא לא שווה כלום, הוא יפנים אותה, יקנה אותה, ויהפוך אותה להיות חלק ממנו. הוא לא ישכח את זה כל ימי חייו, ואם הציפיות שלו מעצמו תהינה נמוכות אז גם המעשים שלו יהיו בהתאם.
ומידה טובה מרובה. ככל שאתה מראה לילד כבוד, הערכה, ככל שאתה מצפה ממנו ליותר, התדמית שלו בעיני עצמו משתפרת. הוא מרגיש שיש לו סיכוי טוב יותר להצליח, הוא מפחד לאכזב אותך, הוא מתאמץ יותר ומצליח יותר בסייעתא דשמיא.
לכן חשוב שכל מלמד, כל בוקר כשהוא נכנס לכיתה צריך להסתכל לתלמידים שלו בעיניים, ולהבטיח להם בלי מילים, רק בהרהור הלב בינו ובין עצמו: "תלמידי היקרים, אני מתחייב בפניכם, להשתדל לעשות היום את המקסימום האפשרי, כדי להפוך אתכם לאנשים טובים יותר, כדי לטעת בכם שאיפות גבוהות יותר!
מלמד שיעשה כך, עליו אמר הכתוב, "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".