לימוד זכות גם כשקשה
"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (יט, טו)
פירש רש"י: "הוי דן את חברך לכף זכות".
לפעמים המציאות עולה על כל דמיון.
סיפר לי אברך שיום אחד הוא הלך ברחוב חזון איש בבני ברק. הוא ראה מולו אברך הולך עם ילד קטן, והאבא אומר משהו לילד, והילד צועק בקולי קולות: "לא. לא. לא". בא לו להחטיף לילד החצוף הזה סטירה. ככה מדברים לאבא? משחזר הדבר בפעם השנייה, בא לו להחטיף סטירה גם לאבא. ככה מחנכים ילד?
בדמיונות שלי, סיפר לי האברך, ראיתי את הילד הזה עף מהחיידר, עף מהישיבה קטנה… אם בגיל ארבע הוא מדבר ככה, וצועק על אביו בקולי קולות באמצע הרחוב, מה יהיה אתו בגיל מבוגר יותר.
הם התקרבו לעברי, ולפתע אני שומע את האבא אומר לבן: "איך אומרים קמץ מ". והבן צועק בקולי קולות: "מוֹ. מוֹ. מוֹ". בשנייה אחת נפל לי האסימון: האבא משנן עם בנו את האותיות עם הניקוד. מקודם הם היו באות ל'. האבא שאל "איך אומרים קמץ ל ", והילד השיב "לָ. לָ. לָ". בהגייה אשכנזית זה נשמע כמו: "לא"…
*
סיפור נוסף שסיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
אב"ד אחד בא לבקר אצל ידידו, אב"ד אחר. הוא ראה שבאמצע חזרת הש"ץ הוא מוריד את התפילין של רש"י ומניח תפילין של רבינו תם. העיר לו האורח: שאין זה מן הראוי לעשות זאת בחזרת הש"ץ. בחזרת הש"ץ יש להיות מרוכזים רק במה שהש"ץ אומר, ולא להתעסק בשום דבר אחר. השיב לו הרב המקומי שבחסידות מסויימת נהגו להחליף את התפילין באמצע חזרת הש"ץ.
השיב לו האורח: "הם רשעים".
וואי. וואי. וואי. הרב המקומי כעס מאד. ככה מדברים?
לפני שנהיה בלאגאן רציני פנה הרב המקומי לרב האורח ואמר לו: עליך לבקש מחילה! אסור היה לך לומר עליהם שהם רשעים. גם אם אין דעתך נוחה ממה שהם עושים אין זה מהראוי שתדבר עליהם בצורה כזאת.
הרב האורח התפלא: "לא אמרתי עליהם, חלילה, שהם רשעים. חלילה לי מעשות כדבר הזה".
מה התברר? שהרב אמר ש"הם רשאים", והוא התכוון לומר שמכיוון שהאדמו"רים שלהם הם תלמידי חכמים, ואם הם נהגו כך, גם החסידים שלהם רשאים לנהוג כך. אבל אנחנו לא יכולים ללמוד מהם, ולנו עדיף לא להחליף את התפילין באמצע חזרת הש"ץ.
*
נחתום בסיפור נוסף, שקצת התפרסם לאחרונה:
שני יהודים תלמידי חכמים נקשו על דלת ביתה של משפחה אחת לבקש צדקה לצורך עניין מסויים. בעלת הבית, שפתחה את הדלת, הייתה רגילה בדרך כלל לתת לכל מי שדופק בדלת כמה שקלים בודדים, אך הפעם היא הכירה את האנשים, ואת העניין שלשמו הם אוספים את הכסף, והחליטה לתת מתנה חשובה יותר.
היא פנתה לחתן שלה, ששהה בבית, ושאלה אותו: "אולי יש לך במקרה להלוות לי חמישים שקל". החתן הוציא מכיסו שטר של חמישים שקל ונתן לה. והנה היא שומעת אותו אומר לעצמו בלחש: "מעניין מאד אם, ומתי, זה יחזור אלי"…
חמותו היתה המומה. ככה מדברים? היא ובעלה מארחים את הזוג כמעט כל שבת. במוצאי שבת הם יוצאים מביתם עם שני סלים עמוסים במוצרים, וככה הוא מדבר? היא סיפרה את מר ליבה לבעלה, שנעצב גם הוא למשמע דברי חתנם. נוצרה בין החמות לחתנה אי נעימות שנמשכה כמה ימים.
יום אחד בתם מספרת לאמה, כבדרך אגב: "לי ולבעלי יש מנהג. כל שטר שאנחנו מקבלים, אנחנו עושים עליו סימון קטן בלתי נראה. אנחנו רוצים לראות אם השטר הזה יגיע אלינו בגלגול בחזרה".
רק אז תפסה האימא את מה שאמר החתן "מעניין מאד אם, ומתי, זה יחזור אלי"…
רבותי! מצד אחד צריך להקפיד מאד על מה שמדברים, שלא תצא חלילה תקלה. מצד שני צריכים ללמד זכות בכל פעם ששומעים דבר שנדמה ממבט ראשון כדיבור שלילי ופוגעני.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א – נאה דורש ויקרא)