גדולי עולם מקיימים מצות "ואהבת"
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יט, יח)
הגאון רבי ברוך בער זצ"ל היה אומר: "כשאבוא לשמים לא יהיה לי מה להשיב על השאלה למה מגיע לי גן עדן? אמנם, יש דבר אחד שאני חושב שבגינו מגיע לי: כל אימת שאני רואה יהודי, תיכף ומיד באה לראשי מחשבה: 'ברכות יחולו על ראשו'. על זה יכול להיות שיהיה לי גן עדן".
רבי ברוך בער הגדול! ראיתם פעם תמונה שלו? תיזהרו לפני כן! רואים על הפרצוף שלו שבוערת בו אהבת תורה ויראת שמים. כל היום מוחו היה עסוק בתורה ברמה הגבוהה ביותר. והאדם הגדול הזה לא יודע לענות למה יהיה לו גן עדן, אלא רק משום שקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך"!
ה"חפץ חיים" זצ"ל כותב בספרו "אהבת חסד" (פרק שנים-עשר): ומאד צריך להיזהר שלא יחסר לו מידת החסד אפילו יום אחד מימי חייו, כמו שצריך איש הישראלי להיזהר לעניין קביעת עיתים לתורה בכל יום".
לא יעבור יום בלי תורה ובלי חסד ליהודי!
סיפר לי רבי יעקב ברונפמן: כשמרן הרב שך זצ"ל היה בגיל תשעים ושתיים, סיפרו לו שיש ילד יתום בן שש שלא מצליחים לשמחו בשום דרך שהיא. הוא מסתובב כל היום עם הפרצוף באדמה, ושאלו אותו האם הוא יכול לעשות משהו בעניין?
הרב שך ביקש שיביאו את הילד אליו. הרב שך היה מאד מפורסם וגם ילד קטן שכזה שמע עליו, והוא התרגש מאד למשמע ההזמנה.
כשהילד נכנס, שאל אותו הרב שך: "יש לך אופניים?"
"כן", השיב הילד.
"חדשות או ישנות"? הוסיף הרב שך ושאל.
"חדשות".
"באיזה צבע?"
"אדום".
"וואו!" התפעל הרב שך, "אופניים אדומות חדשות – זה צריך להיות משהו משהו… איכפת לך אם אני ארכב עליהן?"
"בשמחה", השיב הילד.
הביאו את האופניים. מישהו החזיק מצד אחד, ומישהו בצד השני, והרב שך ישב על האופניים…
לילד יש תמונה שהרב שך נוסע על האופניים שלו, ונגמרה לו כל העצבות…
עוד סיפר לי: "בעודי עדיין בחור בישיבה, ביררו אצלי על בחור מסויים לצורך שידוך. השידוך היה כבר בשלבים מתקדמים, ממש לפני סגירה, ומסרתי אינפורמציה על הבחור. כוונתי, בדברים שאמרתי, הייתה לטובה, אך משום מה דברי לא הובנו נכון, והשידוך ירד.
"הייתי עצוב מאד, שבור ורצוץ. הלכתי לרבי חיים. נכנסתי לבית והרבנית אמרה לי שאי אפשר להפריע לו. התחננתי אליה: 'תעשי לי טובה! תכניסי לו את הפתק הזה', וכתבתי את כל מה שקרה.
"השעה היתה אחת-עשרה בבוקר, והרבנית אמרה לי שבשעה שתים-עשרה וחצי הוא מסיים, ויעיין בפתק. עברו רק כמה דקות, רבי חיים ירד במדרגות, ושאל את הרבנית: 'מי השאיר את הפתק הזה'? והרבנית הצביעה עלי, שעדיין הייתי שם.
"רבי חיים הושיב אותי על המיטה, הניח ידו על כתפי, כאילו הוא חבר שלי… ואמר לי: 'באמת צריך להיזהר מאד כשמדברים, אבל לפעמים לא שמים כל כך לב וזה מה שקורה. אתה לא אשם ובעזרת ה' יהיה לו שידוך טוב'. כך במשך כמה דקות, לא הסיר את ידו, וניחם אותי. הוא פשוט החיה אותי!"
נחתום בסיפור נוסף, מעין הפתיחה עם הגאון רבי ברוך בער:
היתה כלה יתומה שבמשך כל חתונתה לא הצליחו לשמח אותה. רקדו לה, שרו לה, שום דבר לא עזר. היא המשיכה לשבת כמו בתשעה באב. הביאו בדחן – והכלה יושבת וראשה חפוי.
רבי ברוך בער, שהשתתף בחתונה, ראה את המצב, והחליט לעשות מעשה. הוא עלה על שולחן והתחיל לרקוד. אלא שגם זה לא עזר. הכלה נותרה בפנים חתומות. ואז רבי ברוך בער עשה תנועה משונה ומצחיקה, והכלה פרצה סוף סוף בצחוק. היא קמה מהשולחן ויצאה לרקוד עם חברותיה.
רבי ברוך בער ביזה את עצמו, העיקר להרגיש את השני, לשמח כלה יתומה.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א – נאה דורש ויקרא)