בהערכה רבה ונפלאה התייחס הרבי הקדוש רבי אהרן מבעלזא למרן החתם סופר ונכדיו. רבי נתן גשטטנר זצ"ל סיפר כי בהזדמנו פעם למעון קדשו של הרבי מבעלזא יחד עם הרב מפרעשבורג, אמר להם הרבי: 'אם לדבר על החתם-סופר מגדולתו בתורה – אין סוף וגבול לכך, ואם לדבר מגודל קדושתו – אפשר לדבר הרבה לילות ארוכים'.
פעם, לאחר שהראה לו הרב מפרעשבורג את נרות השעוה שהדליקו ה'חברא־קדישא' סביב הכתב־סופר כששכב על ערש דוי בילדותו [סיפור ששוה טור בפני עצמו], אמר ה'בעלזער רב': 'מן הסתם אחז החתם־סופר הקדוש את הנרות הללו בידיו, ועל כן רצוני להניחם על עיני כסגולה לרפואה'. עד כדי כך.
אחר ההקדמה הארוכה הזו, תבינו למה כששמע רבי יצחק שלמה אונגר, גאב"ד חוג חתם סופר בבני ברק, כי הרבי מבעלזא עומד לבקר את רבי עקיבא סופר בביתו מיהר והצטרף לפמליא, ואכן לא התחרט על כך. העובדות שראו עיניו, מלאות, גדושות ונוטפות מוסר השכל ולימוד לכל אשר בשם ישראל יכונה.
רבי עקיבא ישב באימה וביראה לפני הרבי בידעו את אשר לפניו [תרתי משמע], ובסיום השיחה פנה הרבי מבעלזא לכיוון היציאה. לפני יציאתו מן הדירה פנה הרבי אל רבי עקיבא סופר: 'פרעשבורגער רב, בענטש מיר, איהר זענט אַן אייניקל פון הייליגער חתם־סופר!' [- הרב מפרעשבורג, ברכני, אתם נכדי החתם סופר הקדוש!].
הרב נרעש מן הבקשה, והחל למלמל בפיו ברכות ותפילות להצלחת רבן של ישראל, אך הרבי מיאן: 'לא לכזו ברכה כיוונתי'… לקח הרבי בידיו הקדושות את ידיו של הרב מפרעשבורג, הניחם על ראשו ואמר: 'ברכני בברכת 'יברכך!'… לא נותרה לרבי עקיבא ברירה, והוא בירך את הרבי בכל ליבו שיברכהו השם וישמרהו, יאר את פניו אליו ויחון אותו, ואף ישא את פניו אליו וישם לו שלום. הרבי הנהיר את פניו ויצא מן הדירה בהותירו את רבי עקיבא סופר נרעש.
לא עברו ימים מרובים ורבי יצחק אונגר נזקק לדבר עם הרב מפרעשבורג בעניין פלוני. לאחר נקישה על הפֶּתח פָּתח בעל הבית את הדלת ומִלבושו היה נראה כי הכין את עצמו ליציאה. הרב אונגר התנצל על העיתוי, ושאל אם יוכל ללוותו בדרכו ולנצל את זמן ההליכה לשוחח עמו בעניין העומד על הפרק.
הרב מפרשבורג היה אדם מלכותי ביותר. אותם שהכירוהו מימי הנהגתו בפרעשבורג כמעט איבדו את הכרתם כשראוהו מתנהג ככל האדם, אך הוא עצמו, בירדו מן האנייה שהביאתו ארצה, אמר: 'זרקתי את רבנותי לים הגדול; כעת אני יהודי ארצישראלי פשוט'… מסיבה זו לא חיבב הרב ללכת ברחוב מלווה באנשים, אך כיון שהיה ניכר שאין כוונתו של הרב אונגר לכבדו באותו ליווי אלא להתייעץ בעניין שעמד על סדר היום ניאות הרב מפרעשבורג.
רבי עקיבא סופר התגורר ברחוב הנביאים בירושלים. שני הרבנים הלכו לכיוון ישיבת 'חיי עולם' המיתולוגית השוכנת ברחוב שטראוס פינת גאולה. בעברם בגאולה הבחינו במאספי נדבות שישבו בפינת הרחוב וקשקשו בקופתם.
הרב מפרעשבורג ניגש אל אחד מהם, נתן לו מטבע של חצי לירה – סכום מכובד מאד בימים ההם, והקבצן החל לברכו מקרב הלב. הניד רבי עקיבא את ראשו: "לא לכזו ברכה כיונתי, שים נא את שתי ידיך על ראשי וברכני בברכת 'יברכך!"… העני נאות לבקשתו וברכו מכל ליבו.
כשהמשיכו בדרכם לחש רבי עקיבא לרבי יצחק אונגר: "אז איך קען בענטשען בעלזער רב, קען ער מיר אויך בענטשען"… [- אם אני יכול לברך את הרבי מבעלזא, יכול גם הוא לברך אותי!].
בא וראה ענוותנותם של רועי ישראל!
(הרב שמעון טיקוצקי, ע"פ 'רשומים בשמך')