והנה, מיד כשסיים תפילתו, עברה שם רכבת, ולמרבית הפלא היא עוצרת לרגע, ור' יעקב אליעזר שומע מתוך חלון הרכבת את קול ידידו הג"מ דוד מאשקאוויץ ז"ל קורא לו: "אליעזר, אתה צריך שופר?"

הרה"ג ר' חיים נתן הלפרין שליט"א, מנצ'סתר

לא כל יום זוכים לשמוע סיפור שיכולים ללמוד ממנו על גודל מסירות האדם וחביבותו לתורה ומצוות, ביחד עם ה"שכר מצוה – מצוה" בהאי עלמא, שאכן שאיפתו ורצונו מתקיימים ועולה בידו לקיים המצווה בפועל.

חז"ל כבר הורו לנו כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, והבא לטהר מסייעין אותו, ובשורות הבאות אציע לפני הקוראים הנכבדים סיפור מיוחד שמו"ח הרה"ג ר' יצחק זעקל פאללאק שליט"א דומו"ץ באנטווערפען יצ"ו שמע מפי בעל המעשה בעצמו והדפיס העובדא בהקדמת ספר "ברכת משה" על מסכ' חולין בהערה 51.

הסיפור הנורא נשמע מכלי ראשון מהאי גברא רבה הרה"ח ר' יעקב אליעזר בערקוביץ ז"ל (אביו להבחל"ח של הג"מ געציל בערקוביץ שליט"א דומ"ץ דק"ק קרית יואל מאנרו בארה"ב). בימי השואה הוא נלקח לעבודת כפיה בצבא ההונגאי – "מונקא טאבור", וסמוך לראש השנה הרעיש עולמות בין האסירים על שאין להם שופר. שוב, בערב ראש השנה חשב שההשתדלות היחידה שבידו לעשות היא להסתכן ולהתקרב סמוך למקום מעבר הרכבת, כי רח"ל היו אז הרכבות מלאות ביהודים שהובלו לעבודה או להריגה, ואולי יזרוק לו יהודי שופר מן הרכבת, וכן עשה.

הוא נשאר שם, כשעושה תנועות כאילו הוא עובד את האדמה, עד שהגיע הזמן שהיה מוכרח לשוב למרכז המחנה. אולם לפני שנתרחק משם, נשא תפלה לה' ואמר: "רבש"ע, עז רצוני לקיים מצות שופר! ומה בידי להשתדל עוד כדי לזכות במצווה?".

והנה, בדיוק אחר גמר תפילתו, עברה שם רכבת, ולמרבית הפלא היא עוצרת לרגע, ור' יעקב אליעזר שומע מתוך חור שבחלון הרכבת את קול ידידו הג"מ דוד מאשקאוויץ ז"ל (גם הוא תלמיד של רבי אברהם פאללאק הי"ד אשר יחד עם הג"מ שמואל פרעסבורגער ז"ל, אספו את שרידי החרב בבאניהד וכיהנו כרבם, ושוב עלה רבי דוד לארה"ק והרביץ תורה בישיבת בעלזא בירושלים ת"ו) – שקורא לו: "אליעזר, אתה צריך שופר?" וכשענה לו בחיוב, זרק לו רבי דוד שופר, ומיד המשיכה הרכבת לנסוע ונעלמה.

השגת השופר הפיחה רוח חיים במחנה, ואחר המלחמה, כשנפגשו ר' יעקב אליעזר ור' דוד, סיפר ר' דוד, שגם הוא היה בעבודת כפיה אצל איכרים, ובהיותו עובד בשדותיהם, עבר דרכם רועה עם צאן, וכשרבי דוד ראה "שופרות חיים" עוברים במחנהו, ניגש אל הרועה ושאלו אם גם בחזור יעבור דרכם, הרועה ענה שחוזר מן ההרים בעוד כמה ימים באותה דרך. ואז הציע לו רבי דוד, שאם בחזרתו ייתן לו ב' שופרות, יקבל כמה מטבעות (שרבי דוד הצניע בין בגדי האסירים שלו), וכוונתו בבקשת שני שופרות היתה, שאם יתקלקל שופר אחד, שיהיה לו השני. ואכן הרועה הביא לו את השופרות, ורבי דוד התקינם ושניהם יצאו מהודרים. ואז חשב רבי דוד שאם ימצא יהודי שרוצה שופר, ייתן לו שופר אחד.

והנה, בו ביום נלקח ר' דוד למחנה אחר. הוא לקח את השופרות עמו והובל לרכבת מלאה אסירים. בדרך, עצרה הרכבת לדקה, ואז, הביט ר' דוד בחור שבחלון וראה את ידיד נעוריו ר' יעקב אליעזר וזרק לו את השופר השני, עכ"ד.

סיפור זה שמע מו"ח הרה"ג הגר"ז פאללאק שליט"א מפי ר' יעקב אליעזר מתוך התרגשות גדולה כשביקר בביתו של מו"ח לראות את כתבי היד של רבו רבי אברהם פאללאק הי"ד. וזאת דוגמא מטהרת הלב והמסירות נפש לקיום המצות של יוצאי באניהד בתקופת החורבן.

וכמו כן אנו בס"ד יכולים לשאוב הרבה חיזוק מסיפור זה, אשר כל פעם שהאדם שואף לקיום איזה מצוה או לאיזה דרגה והידור שבמצווה, ומשתדל בכל עוז בכל מה שבידו לעשות, ומתפלל לס"ד, ידע נאמנה ש"מוליכין אותו" ויגיע למחוז חפצו בעתו ובזמנו בס"ד.