בשיחה מרתקת שקיים ר' יחיאל סבר עם הרה"ח ר' שלום רובשקין, שהתפרסמה במגזין 'במה', סיפר ר' שלום, במענה לשאלה כיצד החזיק מעמד במשך שנות ישיבתו בכלא, בתנאי המאסר הקשוחים בארה"ב:
"אספר לך בדיוק מה עשיתי ומה החזיק אותי במשך כל השנים הללו שישבתי בכלא: למדתי שער הביטחון בחובת הלבבות! כבר התחלתי ללמוד זאת עוד לפני כניסתי לכלא, אבל בתוך הכלא לקחתי את הלימוד הזה ברצינות, ללמוד ולדעת איך הקב"ה רוצה שאני יעבור את זה. יש לנו יצר הרע ולא כל מחשבה שנופלת בראש זו מחשבה טובה. למדתי איך יהודי צריך לחשוב.
"למדתי שער ובטחון ושם אתה רואה שביטחון זה לא רק אמונה שהקב"ה עושה רק טוב. זו אכן האמת שהקב"ה עושה רק טוב וזה היסוד. הרמב"ן אומר שהאמונה זה העץ והביטחון זה הפרי. מה זה ביטחון? מנוחת הנפש היא שהקב"ה יעשה לך מה שצריך לעשות. זאת אומרת שיהודי נמצא במצב של צרה או סכנה הקב"ה רוצה שנבטח בו שיציל אותנו מהצרה. לקחתי את זה ברצינות וחייתי בביטחון ותקווה שהקב"ה יציל אותי שלא אשב שם 27 שנים.
"פרק ג' בשער הביטחון כתוב, הבוטח בד' הוא בן אדם שהוא יעשה השתדלות חזקה, גדולה – לעשות רצון ד'. למה? כמו שהאדם רוצה שהקב"ה יסכים אתו על מה שהוא רוצה, כך על האדם להשתדל מידה כנגד מידה לעשות מה שהקב"ה רוצה ממנו. עד עכשיו היה טוב, כל מה שהקב"ה הראה לנו שטוב, ואנחנו רוצים ומבקשים, הראני ד' חסדך, חסד זה גלוי".
זה מה שנתן לך את הכח?
"כן, צריך ללמוד את זה. למדתי את זה כל יום ובסך הכל מאות פעמים!".
ומה חשבת בכל פעם אחרי הלימוד?
"חשבתי לעצמי, זה פלא כל יום אני חי ב"ה, וכל יום הוא יום של חיים בפני עצמם. מה שהיה עד עכשיו – גם זו לטובה. היום – אני יוצא! חלף היום ולא יצאתי? בעז"ה מחר אני אצא! כך כתוב בשער הביטחון. אתה חי כל הזמן מה רצון הקב"ה, והתקווה היא שהקב"ה ישחרר אותך".
*
וכאן מגיע חלק מעניין, פרק השחרור, שגם הוא נשזר באורח סמלי ומרגש בספר 'חובות הלבבות':
מי הודיע לך על השחרור?
"סוהר בא אלי לתא ואמר לי, 'תצא מפה'. הוא לא רצה לומר לי מילה נוספת. לקחתי את הטלית והתפילין שלי, הביאו אותי למשרד שם, באיזה חדר והתחילו פרוצדורה".
ואתה נמצא שם עם הטלית והתפילין?
"כן, וגם עם ספר חובת הלבבות!
"תשמע סיפור מדהים: הסיסמה שלי הייתה כל השנים: אני יוצא מהכלא עם ספר חובת הלבבות! כך, לחזק אצלי את האמונה. בכל יום לאחר שלמדתי את שער הביטחון הנחתי את הספר בתוך ארונית קטנה בתא.
"באותו היום שהקב"ה שחרר אותי, לאחר שלמדתי את שער הביטחון, משום מה החזרתי את הספר לתוך הנרתיק של הטלית והתפילין, וכשיצאתי עם הטלית והתפילין יצאתי עם חובת הלבבות".
מה חשבת באותו הרגע?
"חשבתי, זה לא ייאמן. אתמול קיבלתי מכתב שהבקשה שלי להשתחרר מהכלא נענתה בשלילה, ההודעה הייתה אתה נשאר בכלא עוד 18 שנים, ומיד לאחר ההודעה סיימתי את אמירת כל ספר התהילים ולמדתי שוב שער הביטחון. והנה, יום למחרת, אני משוחרר לחופשי. זה לא נתפס! הרגשתי קרבת אלוקים כל כך עצומה, אני לא יכול להסביר את זה. למה? בטחתי בך הקב"ה!"
'במה' bama.org.il