יעקב א. לוסטיגמן
כחלק מהפעילות שעושה 'דרשו' באמצעות זרוע החיזוק שלו 'אחינו', לעידוד תלמידי הישיבות הקדושות להשיג 'גישמאק' והנאה בלימוד התורה, שוחחנו בנושא זה עם הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א, רב בית המדרש 'היכל צבי' צאנז, בירושלים, ובתוך הדברים ביקשנו לשמוע מעט גם אודות דמותו רבת ההוד של אביו הגאון הגדול רבי אליהו שמרלר זצ"ל, ראש ישיבת צאנז וחבר נשיאות מפעל הש"ס. הגר"ח שמרלר שליט"א ניאות לבקשה, וסיפר לנו כמה סיפורים בודדים, אותם ריכזנו כאן.
"אבי מורי, הגאון הצדיק רבי אליהו שמרלר זצ"ל, נולד בווינה בירת אוסטריה, בשנת תרצ"א. הוא בא ממשפחה מיוחסת, נכדם של הרה"ק הרר"א מליזענסק והרה"ק רבי מאיר'ל מפרמישלאן. כשהיה בן שלוש שנים לערך, עלתה המשפחה לארץ הקודש והתיישבה בירושלים עיה"ק.
בירושלים למד אבי ב'חיי עולם', ומגיל צעיר מאוד הוא החל לכתוב ולערוך ספרים תורניים רבים. למרות גילו הצעיר, הוא זכה להתחבב על כל גדולי ירושלים באותה העת, הוא נקשר עם הגאון רבי אשר זעליג מרגליות הוא היה כותב ועורך מאמרים עבורו, אצל הרב בענגיס זצ"ל הוא נבחן על כל הרמב"ם, ובאותו המעמד הוא התוודע גם לגאון רבי גרשון לפידות, שחיבב אותו מאוד וקבע עמו חברותא ללימוד מדי ליל שישי, במשך תקופה הם היו לומדים כל הלילה את מסכת בכורות עם פירושו של המהרי"ט אלגאזי.
איך אנחנו יודעים על כך? כי אבא זצ"ל היה מספר לנו לפעמים על ההתמדה העצומה של רבי גרשון לפידות, שבכל ירושלים היו מסתובבים סיפורים ושמועות אודות ההתמדה הנוראה שלו. אבא סיפר לנו שהוא זכה להיווכח בכך בעצמו, כשהיה לומד עם רבי גרשון ואחרי שעות של לימוד רבי גרשון היה מתעייף, או אז ביקש מאבי מורי שיביא לו קערה עם מים, רבי גרשון היה חולץ את הנעליים והגרביים, טובל את רגליו בקערה וממשיך ללמוד כך עוד שעות, עד עלות השחר.
אגב, מספרים עליו על רבי גרשון לפידות שההתמדה שלו היתה כל כך יוצאת דופן, עד שאמרו שבליל הסדר, כשאחרוני המתפללים יצאו מבתי הכנסת כדי לערוך את ליל הסדר, הם כבר ראו את רבי גרשון לפידות כשהוא אץ רץ לבית המדרש, אחרי שכבר ערך את כל הסדר ואכל מצה ומרור ואפיקומן ושתה ארבע כוסות ואמר הגדה והלל…
היכרות מיוחדת היתה לו גם עם הרב מטשעבין, שהיה אומר שיעורים כלליים ב'חיי עולם', שם למד אבא באותן שנים.
הסדר היה כך, כשהרב מטשעבין היה מגיע למסור שיעור בישיבה, היו צריכים להעמיד בחור שילווה אותו הלוך לפני השיעור וחזור לאחר השיעור, אבל ה'טשיבנער רב' ביקש שילווה אותו בחור שמבין בלימוד, שיהיה לו על מה לדבר איתו בדרך… אין זה פלא אם כן שאבי מורי זצ"ל נבחר ללוות את הרב…
כמובן שאחרי השיעור השיחה היתה עוסקת בענייני השיעור, אבא היה מעיר הערות ושואל שאלות והרב מטשעבין היה משיב במאור פנים. פעם אחת שאל אבא קושיא חזקה מאוד, והרב מטשעבין מאוד נהנה ואמר לו, שאת השאלה הזאת הוא ראה לפני ארבעים שנה בספר 'מחזה אברהם' לרבי אברהם בראדי זצ"ל.
"זה ספר מאוד נדיר", אמר הרב מטשעבין לאבא, "אני לא יודע אם תוכל למצוא אותו כאן בירושלים, אבל שמעתי שהספר קיים באוצר הספרים של בית כנסת מסוים בתל אביב, ואם יצא לך פעם להיות שם באזור, כדאי לך להיכנס לאותו בית כנסת ולחפש את הספר, שם תראה שהוא שואל את השאלה שלך וגם מתרץ אותה בצורה נפלאה…".
אבי מורי סיפר שאחרי שנים הזדמן לו להיות שם באזור, והוא אכן נכנס לאותו בית כנסת שכרגע איני זוכר את שמו, ושם הוא מצא את הספר 'מחזה אברהם', שאכן שאל את השאלה ותירץ אותה יפה מאוד, בדיוק כמו שאמר הרב מטשעבין שראה את הספר הזה ארבעים שנה קודם לכן… זה נותן לו קצת הבנה לגבי הגאונות שלם הרב מטשעבין…".
להסתדר עם ה'דברי חיים'
"פעם אחרת, בעודו משוחח עם אבא בנושא תלמודי כלשהו, אמר הגאון מטשעבין לאבי מורי, "אתה הרי חסיד צאנז, אני רוצה להראות לך משהו מעניין מאוד שכתוב ב'דברי חיים'. תלמד את הקטע הזה, זה עוד יבוא לך לשימוש ביום מן הימים… אבא אכן למד את אותו נושא ושמר אותו בזכרונו.
עברו שנים רבות, אבי מורי כבר התגורר אז בקריית צאנז שבנתניה, שהוא היה אחד מחמשת התושבים הראשונים שהתגוררו בה, באותה תקופה מינה אותו הרבי מצאנז זצ"ל על הישיבה שנוסדה אז, ובמקביל אבא היה כותב עבור הרבי את התשובות שלאחר מכן רוכזו בשו"ת 'דברי יציב', וכן את הפלפולים, ה'פשטעלאך', שהרבי זצ"ל היה אומר בטיש של לילות שבת. בתחילת השבוע היה נכנס לרבי עם הפלפול הכתוב, אותו היה זוכר בעל פה מליל שבת ועד שישב לכתוב אותו אחר השבת.
כמו כן כתב אבא גם את הפלפולים שאמר הרבי זצ"ל בלילות החנוכה אחר הדלקת הנרות. כל פשעטל כזה היה נמשך זמן רב, לפעמים כמה שעות…
והנה באחד מימי החנוכה הרבי אומר פשעטל שלם, שלא הסתדר עם אותו 'דברי חיים' שהגאון מטשעבין הראה לאבי מורי כמה שנים קודם לכן…
למחרת בבוקר נכנס אבא עם הפלפול הכתוב אל הרבי, והעיר לו בהערת אגב, שהרב מטשעבין הראה לו פעם שיש 'דברי חיים' שאומר הפוך מהפלפול שהרבי אמר אמש…
כמובן שהרבי ביקש שיראה לו את ה'דברי חיים', הוא עיין וראה שאכן צדקו דבריו. הפלפול שהוא אמר אתמול מגיע למסקנה הפוכה לחלוטין מדברי קודשו של הסבא בעל ה'דברי חיים' זיע"א…
באותו לילה, אחרי הדלקת נרות החנוכה, אמר הרבי פלפול נפלא 'גג על גג', שבו הוא הוביל את כל הסוגיא בדיוק בכיוון ההפוך, כך שזה התאים כפתור ופרח עם מה שכתב ה'דברי חיים', וכך ראה אבא שהתקיימו דבריו של הרב מטשעבין על כך שה'דברי חיים' הזה עוד יבוא לו לשימוש מתישהו בעתיד…".
העונש החמור ביותר…
למעשה, הקשר של אבי מורי עם הרבי מצאנז זצ"ל החל כשהוא היה כבן 25. הוא שמע שהרבי מקלויזנבורג, נינו של ה'דברי חיים' מצאנז, מגיע לארץ, ואומרים עליו שהוא עילוי גדול גם בתורה וגם בעבודת ה'. אבא הגיע ממשפחה של חסידי צאנז, והוא נסע לשדה התעופה בלוד להיות בין מקבלי פניו של הרבי, ומאותה קבלת פנים הוא דבק ברבי בצורה מופלאה ולא משה ידו מתוך ידו, כל ימי חייו של הרבי זצ"ל, ולאחר מכן בנו ממשיך דרכו, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
הרבי זצ"ל זיהה מיד שמדובר באברך תלמיד חכם עם גישה מאוד מיוחדת לצעירים ובני נוער, ובתוך זמן קצר החל למנות אותו לתפקידים שונים, עד שמינה אותו לכהן כראש הישיבה בנתניה, תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים, ודרכו השפיע על עולם התורה כולו, הן כראש ישיבת צאנז והן כחבר נשיאות מפעל הש"ס.
דרכו החינוכית של אבא היתה שהוא אף פעם לא היה כועס או מתרגז. היתה לו דמות מאוד אצילית וההנהגות שלו היו מאוד מיוחדות, כך שהיתה לנו יראת הכבוד מפניו, הוא לא היה צריך להעיר לנו כמעט, כי ממילא השתדלנו מאוד שהוא יהיה מרוצה מאתנו.
גם אם קרה שילד נהג שלא כשורה, אבא לא היה מעניש כמעט, רק לעיתים רחוקות מאוד. העונש הכי חמור אצלו היה שהוא היה לוקח את הציצית שלו, ונותן איתה מכה קטנה לילד. המכה לא היתה כואבת פיזית, אבל היא היתה צורבת את לבו של הילד, המסר שהיא היתה מעבירה היה "אתה אכזבת את אבא…", וזה היה הדבר הכי חמור אצלנו בבית…
כשישבנו שבעה על אבינו מורנו, הגיע כ"ק מרן אמדו"ר מצאנז שליט"א לנחם אותנו, וסיפרתי לו אז סיפור שכולנו זכרנו מימי נעורינו…
היה זה בימי הסליחות… בישיבה היו אומרים סליחות בשעה 6:00 בבוקר, ואצלנו בבית לא היה דבר כזה לאחר לסליחות.
הייתי אז ילד, ואירע פעם אחת, שאחד האחים התעצל קצת לקום, והוא האריך לישון עד שהפסיד את אמירת הסליחות בישיבה…
אבא שתק, אבל כשאחי חזר הביתה באותו יום, הוא אמר לו שתי מילים: "לישון בסליחות?!".
זהו! זה כל מה שהוא אמר.
התברר שכולם זוכרים את זה. אף אחד מהאחים בבית לא שכח את השאלה הזאת שאבא שאל. הטון היה שקט, הוא היה מאוד רגוע, אבל התמיהה היתה אמיתית וכואבת.
לישן בסליחות? זה בלתי אפשרי!!! מאז לא אירע עוד פעם דבר כזה בבית שלנו. כולם קמו כל יום בזריזות והתייצבו בסליחות כל שנה, בלי לפספס אפילו לא פעם אחת…".
היחיד שלא לומד
"כעין זה גם לגבי ימי השכמה. הרי יש חמישה ימים שכתוב בהלכה שצריך להשכים בהם קום, אם נשאל היום את הצעירים מה הם הימים הללו, סביר להניח שרובם בכלל לא יודעים, אבל אצלנו בבית לא היתה לנו בכלל הווא אמינא לישן בבקרים האלו. כתוב בהלכה שצריכים להשכים, איך אפשר לקום מאוחר? מה, אנחנו אנשים חסרי דעה חלילה??? בהלכה כתוב שצריך להשכים!
לפעמים כשאני מספר לאנשים איך היה נראה הבית שלנו, הם חושבים שבעצם אבא שלנו היה פרוש מהעולם הזה בצורה כזאת שלא יכולנו בכלל לדבר איתו, אבל האמת היא שלא כך, הוא היה מעורה בחיי הילדות שלנו, היינו מדברים איתו על הכל, אפילו דברים שטותיים… אחיות שלי היו מתייעצות אותו בכל העניינים החשובים להן כשהיו ילדות בבית הספר וכשהיו נערות בסמינר, הוא לא זלזל בשום דבר שהיה חשוב לבנים או לבנות, אבל זה לא הפריע לשקידה העצומה שלו. כשצריך להיות אבא הוא היה אבא עם כל המשמעות של המושג, וברגע שהוא התפנה, הוא שקע בגמרא ושכח את העולם כולו.
אני זוכר שפעם ניגש אליו בראש השנה אחרי התפילה יהודי מהקהילה ואמר שיש לו שאלה קשה… הרי התפילות בצאנז נמשכות כמעט כל היום כולו, מסיימים להתפלל רק בשש וחצי לפנות ערב. במשך היום מתפללים, אומרים פיוטים, שרים ניגונים, יש הפסקות באמצע ועוד…
מה עושה הציבור? מצטיידים בספרים. זה לוקח איזה ספר חסידי כדי ללמוד קצת בין לבין שיעורר אותו להרגיש את גודל קדושת היום, ההוא לוקח איתו גמרא כדי להשלים את הדף היומי, יש מי שלוקח משנה ברורה ללמוד הלכות ראש השנה ויום הכיפורים או אפילו הלכות סוכה וד' מינים…
"בכל בית הכנסת, אי אפשר למצוא אדם אחד שאין לו עוד איזה ספר על ידו חוץ מהמחזור", שאל אותו יהודי את אבא זצ"ל. "רק לראש הישיבה, התלמיד חכם הגדול של הקהילה, אין שום ספר? הראש ישיבה יושב עם המחזור שלו, וזהו! כל היום הוא לא למד אפילו מילה אחת. איך זה ייתכן???
התשובה שלו היתה קצרה ופסקנית:
"עכשיו מתפללים".
יש זמן ללמוד ויש זמן להתפלל. בתפילה מתפללים, לא מסתכלים בגמרא ולא במשנה ברורה, שום דבר! בתפילה יש רק מחזור או סידור.
אבל אל דאגה, זה לא שאבא לא למד כלום בראש השנה… הוא הרי קם הרבה לפני עלות השחר והספיק ללמוד כמה שעות עוד לפני שהחלה התפילה…
עוד הנהגה מעניינת שהיתה לאבי מורי זצ"ל: כשהוא היה הולך לשמחה משפחתית או שמחה אחרת שהיה צריך להשתתף בה, הוא לא היה לוקח איתו שום ספר. שאלו אותו פעם, הרי אתה כזה מתמיד גדול לא מבטל רגע, איך זה שאתה מגיע לחתונה של אחיין ויושב במשך שעות בלי לפתוח ספר?
על כך הוא השיב שכשאדם בא לשמחה, הוא צריך להראות לבעל השמחה שהוא משתתף בשמחתו. "אם אני אביא איתי גמרא קטנה, אני אשב בצד, אשקע בלימוד ובעל השמחה ירגיש שאני לא נמצא אתו, שאני לא שמח בשמחתו… אם כך יכולתי להישאר בבית המדרש וללמוד. למה הטרחתי את עצמי לשמחה שעושה קרוב המשפחה?".
אבל זה לא אומר שהוא באמת לא למד כלום… הוא הוכיח שאפשר ללמוד גם בלי ספרים. הוא היה לומד במחשבה, מסכם דפי גמרא וסוגיות הלכתיות בינו ובין עצמו. איך אנחנו יודעים? כי תמיד היו לו כמה דפים ריקים בכיס, ומדי פעם הוא היה שולף אותם, כותב כמה הערות, ומחזיר לכיס. עד היום יש לנו המוני פתקים כאלו שהוא השאיר אחריו, פתקים שהוא מילא בשורות צפופות עם הערות גאוניות, בעודו יושב באירועים משפחתיים וכדו', ונזהר שלא לפתוח גמרא, כדי שבעל השמחה לא יחשוב שהוא שקוע בלימוד…".