מדוע החוטט בגדיש לעשות סוכה אינה סוכה? │ ובאיזה אופן סוכה שבתוך גדיש כשרה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות סוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרל"ה סעיף א' באמצעו]
חוטט בגדיש לעשות סוכה
בחלקו הראשון של סעיף א' מבואר, שלא צריך לעשות את הסכך לשם מצוה לשם חג סוכות, אבל צריך לעשות את הסכך לשם צל, ומבואר בשולחן ערוך, שסוכה הנעשית מאליה, פסולה, כיוון שלא נעשתה לשם צל, ולכן, אדם החוטט בגדיש ועשה אותו סוכה, אינה סוכה, שהרי לא עימר את הגדיש הזה לצורך צל, נמצא אם כן שהסכך של הסוכה הזאת לא נעשה לשם צל ולכן זה פסול, ומה שעושה אחר כך, הוא 'תעשה ולא מן העשוי', וכוונת הדברים היא, שאפילו אם לאחר מכן הוא יכוון בנטילת העומרים שיישאר הסכך לשם צל, זה לא מועיל, שהרי בעצם עשיית הסכך לא נעשה בו שום מעשה, ומה שעשה את הגדיש מתחילתו, לא היה לשם צל, וממילא זה לא מועיל.
הביאור הלכה תמה על לשון השולחן ערוך שכתב, 'לפיכך החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל', וקשה, שהרי אפילו אם כוונתו בשעה שהוא עשה את הגדיש לחטוט אחר כך, ושיישאר הסכך שלמעלה לצל, זה גם יהיה פסול, שהרי מכל מקום בשעת עשיית הסוכה הוא לא נגע בסכך, אלא הוא רק חקק את הדפנות והסכך נעשה מאליו, וזה לא מועיל, וממילא לכאורה לשון השולחן ערוך לא נכון, שהרי גם אם הוא עימר מתחילה את הגדיש לשם צל, זה גם היה פסול, כי בשעת העימור, אין כאן בכלל סוכה, ואחר כך בשעה שהוא חקק בגדיש, הוא לא עשה שום מעשה בסכך, ובאמת יש בביאור הלכה צד לומר, שאם מתחילה הוא עימר את אותו גדיש לשם סוכה שהוא יחוט לו אחר כך בגדיש, היא כשרה, וכך משמע מלשון השולחן ערוך, אבל הביאור הלכה אומר שמכל הפוסקים לא משמע כך, ואפילו אם הוא עשה אותה לשם צל מתחילה, צריך דווקא שיעשה חלל טפח במשך שבעה טפחים, אבל אם הוא עימר את זה מתחילה לשם צל על סמך שהוא יחטוט אחר כך, זה לא מועיל.
פסול של תעשה ולא מן העשוי בחוטט בגדיש
אם היה באותו גדיש חלל טפח במשך שבעה על שבעה טפחים שזה שיעור סוכה, אם כך, יש על אותו סכך שמעל אותו חלל שם של סכך, וממילא אחר כך כשהוא מתקן את הדפנות, אין בזה בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי', משום שבדפנות אין בעיה כזאת, אלא רק בסכך, ומכיוון שבסכך מתחילה היה חלל טפח, יש על זה שם של סכך, וזה נעשה לשם סוכה, ואף על פי שהסוכה הזאת לא כשרה כי אין לה דפנות, אלא יש לה דפנות רק בשיעור של טפח, בכל זאת אחר כך כשהוא מרחיב את הדפנות, אין בזה בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי'.
סוכה בתוך גדיש גדול
אם הגדיש גדול, והשאיר בו חלל טפח במשך שבעה טפחים, ושוב חטט בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה, לא מועיל, כלומר, אותו רוחב של שבעה טפחים, כשר, אבל מה שהוא חטט הלאה בהמשך הסוכה ליותר מרוחב שבעה טפחים, זה פסול, וסכך הנמצא מעבר לאותם שבעה טפחים, הוא סכך פסול, כי הוא לא נעשה לשם צל, ולא היה עליו שם סכך מתחילה, כי הוא היה אטום ולא היה שם חלל טפח, ועכשיו כאשר הוא חוטט, אין על זה שם של סכך, וממילא אם זה יותר מד' אמות, גם דפנות אין לאותו חלק שהוא כן חטט מתחילה, כיוון שבמרחק של יותר מד' אמות, זה לא מצטרף לאותו טפח.
עשיית הסכך לפני הדפנות
אומר הרמ"א, לא יעשה קודם את הסכך ואחר כך את הדפנות, כיוון שבשעה שהוא עשה את הסכך, לא היה שם מחיצות, אלא גג בלבד, וגג בלבד לא נחשב לאוהל, ואם אחר כך הוא יעשה את המחיצות, יש בזה בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי', ואם הוא עשה דפנות בשיעור של טפח בלבד סמוך לסכך, מותר לסכך לפני שיעשה את שאר הדפנות וכמו בחוטט בגדיש, כי מאחר שיש כאן מחיצות של טפח, אז יש על הסכך שמעליהם שם של סכך, ומה שאחר כך הוא עושה עוד דפנות, אין בזה בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי', כי יש על הסכך שם של סכך גם מקודם.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א