מה הדין באופן שראשו ורובו בסוכה ואילו שולחנו בתוך הבית? │ ומה הדין כאשר חלק מהשולחן בסוכה וחלק בתוך הבית?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות סוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרל"ד סעיף ד' – סימן תרל"ה סעיף א']
ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
אדם שיושב ראשו ורובו בתוך סוכה גדולה, אלא שהשולחן שלו בתוך הבית, לא יצא ידי חובה, וזו גזירה של חז"ל, שמא יימשך אחר שולחנו שבתוך הבית, ובביאור הלכה מביא מחלוקת ראשונים במקור הדברים, הגמרא בסוכה מביאה שתי מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל, אחת על סוכה קטנה מחלוקת, ואחת על סוכה גדולה, המחלוקת על סוכה קטנה היא, מה הדין בסוכה שמחזיקה רק ששה טפחים על ששה טפחים שהוא השיעור של ראשו ורובו, ואין בה שיעור לשולחן, אלא השולחן בתוך הבית, בזה נחלקו בית שמאי ובית הלל, לפי בית שמאי, השיעור הקטן לסוכה קטנה הוא שבעה על שבעה טפחים, שיהיה בה מקום לראשו רובו ושולחנו, ולפי בית הלל, השיעור הקטן ביותר לסוכה הוא כדי ראשו ורובו בלבד, אפילו שאין בה מקום לשולחנו, ובעניין סוכה גדולה נחלקו בית שמאי ובית הלל, באדם שיושב בתוכה אלא ששולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלים, גזירה שמא יימשך אחר שולחנו, ובית הלל מכשירים, משום שלא גוזרים שמא יימשך, ומבואר, שאף על פי שבכל מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, ההלכה כבית הלל, זה כך חוץ ממקומות בודדים שהלכה כבית שמאי, וזה אחת מהמקומות הבודדים שהלכה כבית שמאי, ונחלקו הראשונים במה נפסקה ההלכה כבית שמאי, האם נפסקה הלכה כבית שמאי בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה, כלומר, שלא רק בסוכה קטנה שאין בה שבעה על שבעה טפחים הלכה כמו בית שמאי שהסוכה פסולה, אלא גם בסוכה גדולה שיש בה שבעה על שבעה טפחים, אם שולחנו בתוך הבית הלכה כבית שמאי שגוזרים שמא יימשך אחר שולחנו, או שהלכה כבית שמאי רק בסוכה קטנה שאין בה מקום לשולחן, אבל בסוכה גדולה ששולחנו בתוך הבית, בזה הלכה כבית הלל, שלא גוזרים שמא יימשך אחר שולחנו, דעת הרי"ף והרמב"ם וכך פוסק השולחן ערוך בסעיף שלנו, שגם בסוכה גדולה, דהיינו, גם כאשר יש בסוכה שיעור גדול ושולחנו בתוך הבית, הלכה כמו בית שמאי, וגוזרים שמא יימשך אחר שולחנו, שהרי כל הסיבה שבית שמאי פוסלים סוכה קטנה שאין בה שולחן, זה משום שמא יימשך אחר שולחנו, אז אם בזה אנחנו פוסקים שבסוכה צריך להיות מקום לשולחן, אז אנחנו גם פוסקים הלכה כמו בית שמאי, שבסוכה גדולה ושולחנו בתוך הבית, הדין הוא, שלא יוצאים ידי חובה גזירה שמא יימשך, וכך פוסק השולחן ערוך להלכה שהלכה כמו בית שמאי בשתיהם, גם בסוכה קטנה שהשיעור המינימלי של סוכה הוא שיעור של שבעה על שבעה טפחים, אבל שיעור של ששה על ששה טפחים, הסוכה פסולה, וגם בסוכה גדולה אלא ששולחנו בתוך הבית, הלכה כמו בית שמאי שהסוכה פסולה.
מביא הביאור הלכה בשם רבי עקיבא איגר חידוש מעניין, שלפי דעת הרי"ף והרמב"ם שהלכה כבית שמאי גם בסוכה גדולה, דהיינו שמחמירים כאשר שולחנו בתוך הבית, גזירה שמא יימשך אחר שולחנו והישיבה שלו פסולה, ייצא מזה קולא, שבאופן שאם יושב בתוך סוכה קטנה שיש בה שיעור ששה על ששה טפחים, והשולחן שלו נמצא בתוך סוכה אחרת שיש בה שיעור גדול, כלומר, יש סוכה אחת קטנה שהיא צמודה לסוכה הגדולה, והשולחן נמצא בסוכה הגדולה, שלפי הרי"ף והרמב"ם, אדם שיושב בסוכה הקטנה שאין בה שבעה על שבעה טפחים, הוא ייצא ידי חובה, שהרי לשיטתם כל הסיבה שבית שמאי פוסלים בסוכה קטנה זה רק משום גזירה שמא יימשך, ולכן בית שמאי אומרים שצריך שבסוכה הקטנה יהיה שיעור של שבעה טפחים על שבעה טפחים, אבל בציור שלנו שהשולחן שלו נמצא בתוך סוכה אחרת סמוכה שהיא גדולה, אין כאן גזירה שמא יימשך אחר שולחנו, ולכן אף על פי שהוא יושב בסוכה קטנה שאין בה שבעה על שבעה טפחים, אבל מכיוון שהשולחן שלו בסוכה אחרת צמודה שהיא סוכה גדולה, וגם אם הוא יימשך אחר שולחנו, הוא עדיין יהיה בתוך חלל של סוכה אחרת, הדין הוא, שבאופן כזה הישיבה שלו כשרה, אבל לשיטות האחרות שמחלקים בין שתי המחלוקות, וסוברים, שהסיבה שבית שמאי פוסלים בסוכה קטנה שאין בה שבעה על שבעה טפחים, זה לא משום גזירה שמא יימשך אחר שולחנו, אלא משום שזו דירה סרוחה, אם כן, גם כשהשולחן שלו נמצא בסוכה אחרת גדולה הסמוכה לאותה סוכה, גם הדין הוא שהוא לא יוצא בזה ידי חובה, משום שזו דירה סרוחה.
מביא הביאור הלכה שיש מחלוקת ראשונים, האם הוא לא יוצא ידי חובה רק מדרבנן, או שאחרי שחז"ל גזרו שמא יימשך אחר שולחנו, גם מדאורייתא הוא לא יוצא ידי חובה, אבל לכאורה מדוע לומר שגם מדאורייתא הוא לא יוצא ידי חובה, והרי מדאורייתא אין גזירה שמא יימשך אחר שולחנו? ומובא בשם הדבר אברהם שמבאר, שמאחר וחז"ל גזרו שלא יוצאים ידי חובה בסוכה באופן ששולחנו בתוך הבית, נמצא שזה מצוה הבאה בעבירה, ומצוה הבאה בעבירה זה פסול גם מדאורייתא, אבל יש מי שמעיר על כך משיטת התוספות במסכת סוכה דף ט. שמוכח מדבריהם שהם סברו, שמצוה הבאה בעבירה זה פסול רק מדרבנן.
חלק מהשולחן בסוכה וחלק בתוך הבית
אומר המשנה ברורה, כאשר קצת מהשולחן בתוך הסוכה, אף על פי שקצת מהשולחן בתוך הבית, זה כשר, אבל כאשר השולחן בתוך הבית, והוא יושב כולו בתוך הסוכה, אסור, שמא יימשך אחר שולחנו.
יש שני נידונים בשער הציון בדברי המשנה ברורה.
א. בעניין מקצת שולחנו בסוכה ומקצת שולחנו בתוך הבית שהסוכה כשרה, דן השער הציון, באופן שרק טפח מהשולחן בתוך הסוכה, ורוב השולחן מחוץ לסוכה, ומביא בשם החיי אדם, שמספיק שטפח מהשולחן בלבד בתוך הסוכה בכדי להכשיר את הישיבה בה, אבל הברכי יוסף סובר, שרק כאשר רוב השולחן נמצא בתוך הסוכה, כשר.
ב. כל הפסול של ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, הוא רק כאשר הוא יושב בתוך הסוכה, והמאכלים מונחים לפניו על השולחן שבתוך הבית, אבל כאשר הוא יושב ראשו ורובו בסוכה ומחזיק את המאכלים בידיים והוא לא משתמש בשולחן, בזה אין את הגזירה, והסוכה כשרה.
סוכה לשם צל
הסוכה אינה צריכה להיעשות לשם מצוה, אלא מספיק שהיא עשויה לשם צל, ובכך היא כשרה, אבל אם בנה את הסוכה לשם צניעות בעלמא להשתמש בה לפעמים שלא יראו אותו, או לשם דיורים של כל השנה, או לאוצר כדי לאחסן בה דברים, אינה סוכה, והסימן לדעת לצורך מה עשה את הסוכה הוא, שאם אנחנו רואים שהסוכה מסוככת יפה, אז אנחנו מבינים שהיא לשם צל.
השולחן ערוך מונה כמה דוגמאות של סוכות כאלה, ארבעה הראשונים, דהיינו, סוכת גויים, נשים, בהמה, וכותים, החיסרון בהם הוא שאינם בני חיוב, ובכל זאת הסוכה כשרה משום שעשויה לשם צל, והארבעה האחרונים, דהיינו, סוכת רועים, קייצים, בורגנין, שומרי שדות, סוכתם כשרה אפילו שסכתם אינה קבועה, ואפילו שיש שתי ריעותות, כגון שהיו רועים נכרים, שהם גם לא בני חיוב וגם הסוכה אינה קבועה, בכל זאת סוכתם כשרה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א