בשכנות לבית מדרשו של ה'בית ישראל' מגור זי"ע ברחוב מלכי ישראל, מתנוסס הבניין המפואר של ישיבת פורת יוסף. קרה פעם שאנשים אחדים הרימו קולם אחד על השני סמוך לביהמ״ד בחוץ, לרגל מאורע מסוים, והדבר התרחש לעיני ראש הישיבה של פורת יוסף הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל שעבר בדיוק באותו רגע על פניהם.
כשנודע על כך ל'בית ישראל', הוכיח את האנשים בדברים נמרצים, לאמור: "איך לא יראתם ממה שאמרו חז״ל שהמבזה את חברו בפני תלמיד חכם נקרא אפיקורס".
שוב קרה באחד הלילות, כשעמד ה'בית ישראל' לצאת ממעונו אל הרחוב, היו החסידים ניצבים על המדרכה כדי לחזות בצאתו, ובלי משים עיכבו את הגר״י צדקה שחזר באותה שעה מבית הישיבה לביתו.
בענוותנותו קיבל ראש הישיבה את הדברים כפשוטם ונשאר על עמדו ממתין בסבלנות. אך כשיצא ה'בית ישראל' מן השער וראהו, חש מהר לקראתו בחרדה וביקש שימחול ויסלח לצעירים שעיכבוהו, כי בשגגה עשו ולא ידעו להיזהר בכבוד התורה.
הגר״י צדקה ענה לו מיד שאין בלבו אף שמץ של קפידא, אולם ה'בית ישראל' שוב לא יצא אל הרחוב אלא נכנס בחזרה אל ביתו.
מרן רבי חיים מבריסק זי"ע היה מביא את הסיפור דלהלן כדי להזהיר כי גם כאשר מפלפלים בדברי האחרונים יש להיזהר מאוד בכבודם, וגם כשהדברים נראים ללומד לא מספיק נכונים:
מעשה נורא סיפר רבי אריה ליב בנו של הגאון החפץ חיים: זכורני מימי ילדותי שהיתה איזו מסיבה אצל אבי ז״ל ושתו משקה [אולי היתה אז הבר מצוה שלי, איני זוכר בבירור] ודברו דברי תורה. ופרקתי אז קושיא אחת של בעל 'שאגת אריה' והוטב התירוץ בעיני הלומדים המסובים, וכשחלקו לי משקה ואמרתי 'לחיים', בירכו אותי בהצלחה בלימודי – אז הוצאתי מפי: "הלוואי שאזכה ואוכל לפרק כל דברי ה'שאגת אריה'".
כששמע אבי את דבריי, דחני בשתי ידיו ואמר בפומבי: "אתה כבר לא תהיה גדול (בתורה) בגלל דבריך אלו", וקם בזעף, ולדאבון, נתקיימו דבריו.
כמו"כ סיפר הגאון רבי יהודה עדס שלט"א: בערוב ימיו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל נוכחתי אצלו בעת שהיה שם חכם אחד שסיפר על ת״ח שהקשה קושיה של הט״ז ותירצו, אך סיים דבריו באמרו שהט״ז לא הבין את הדברים. כשמוע רבינו דברים אלה, התרתח ואמר: "כך מתחילים להיות כופר בדברי חז״ל – קודם כל אומרים שהט׳׳ז לא הבין, אח״כ הרשב״א ולבסוף אביי ורבא גם לא הבינו! איך אפשר לומר שהט׳׳ז לא הבין, אלא כך היה צריך לומר: לא זכיתי להבין דברי הט״ז". דברים אלו יצאו מפי רבי שמואל, שבעצמו לא הפסיק להקשות על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים, אבל ידע היטב איך לסגנן את הדברים.
הגאון רבי דוד מקרלין זצ"ל שהיה אחד מענקי הדור האחרון, היה נמוך קומה מאד, והוא סיפר על עצמו שהסיבה לכך היא, שבהיותו ילד בן אחת עשרה בערך, חיפשו רב לעיירה ובא תלמיד חכם אחד (הגאון רבי דוד טבלי זצ"ל) ודרש לפני הציבור לראות אם יתקבל לפניהם, והוא, שכבר בהיותו ילד היה חריף ביותר הקשה קושיה גדולה על דבריו באמצע הדרשה, ופרך לו את דבריו.
באותו הרגע הוצרך רבי דוד טבלי לרדת מהבימה. הוא ירד ניגש לרבי דוד קרלינר, נשק לו על מצחו ואמר לו: "שאלת טוב, אך לא התנהגת בדרך ארץ". מחמת זה נענשתי להישאר ננס כל ימי, אמר רבי דוד זצ"ל.
רבי משה טורק סיפר, שהגאון רבי ברוך בער זצ"ל תמיד היה מזכיר את רש"י בצירוף המילה 'קדוש'. דהיינו, דרש"י הקדוש אומר כך וכך'. פעם שאלו בחור אחד מדוע הוא מזכיר כל פעם את המילה קדוש סמוך לרש"י, וכי אי אפשר לומר רק 'רש"י' לבד? כששמע זאת רבי ברוך בער, החוויר מיד וביקש מהבחור סכין. כולם נבהלו, ואז כשהגישו לו את הסכין, נטל אותה ועשה קריעה בבגדו!
מרן רבי חיים קניבסקי שליט"א סיפר, שראה פעם איזה ספר חשוב מאוד מאחד מגדולי הדורות, והוא לא הבין מדוע אף אחד לא מכיר את הספר הזה, עד שפתח וראה שהוא חולק הרבה על הראשונים, ואז הבין את הסיבה לכך.
סיפר הרבי מרחמסטריווקא, שפעם היה אצל הגאון מטפליק בעת שהגיע אליו איזה בחור חריף והרצה לפניו חידוש. הגאון מטפליק פתח לפניו רשב"א והראה לו שלא כדבריו. כששמע זאת הבחור, הגיב: "אם כן אני חולק על הרשב"א!". כששמע זאת הגאון זצ"ל, מיד האדים ואמר: "תסתלק מכאן! מיד איני רוצה לראותך!"
(הרה"ג רבי שלמה קולדצקי שליט"א, גיליון 'דרישה וחקירה')