במדרש על הפסוק (בראשית כח, י) "ויצא יעקב מבאר שבע" – "ר' שמואל בר נחמן פתח (תהלים פרק קכא) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים…" וכתב בספה"ק 'אגרא דכלה', שכן מקובל בידינו שכל מי שצריך לישא אשה יאמר בכל יום הקפיטל הלזה קודם יהיו לרצון שלפני עקירת רגליו. והרחיב בזה בספרו 'אגרא דפירקא' (אות סג) בשם הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות, מאמר תיקון דין, ח"ד פי"ז) וז"ל: "כל האומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו' (תהלים קכ"א) סוף כל תפילותיו, קודם עקירת רגליו, מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו", עכ"ל.
בדומה לזה סיפרה הרבנית קניבסקי ע"ה (מאחורי הפרגוד עמ' 346), כי בהיותה בת עשר, יום אחד נשאר אביה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל להתפלל בבית כי לא הרגיש טוב, והבחינה שלאחר שפסע 'עושה שלום' טרם ששב למקומו התעכב זמן מה ומלמל בפיו. שאלה אותו מה האי, ואמר לה כי מסורת בידו מזקנו בעל ה'לשם' סגולה לומר קודם שחוזרים מאמירת 'עושה שלום' – "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים". והוסיפה, כי לאחר שנים סיפר לה תלמיד חכם פלוני כי קבוצת בחורים מבוגרים ששמעו על סגולה זו, ועשו כן, לאחר תקופה כולם התארסו.
(המבשר תורני ויצא תשע"ט)