כסיום לסדרה שבה פירטנו נושאים שונים שמתפקידם של ההורים להנחיל לילדיהם, ואין לסמוך בהם על בתי החינוך, נדבר שוב בכלליות על העניין של עקרונות. איך נדע לזהות עקרונות נכונים, על מה חשוב באמת לעמוד, ועל מה צריך לוותר. ככל שהדברים יהיו ברורים לנו יותר, כך נהיה עמידים יותר ולחיצים פחות, ובעיקר, נדע להעביר זאת בצורה טובה יותר.
מה שמוסכם עלינו הוא שבית ערכי הוא בית עקרוני, בית עם קו, בית שאינו נתון לתנודות. השאלה, כאמור, על מה לא נוותר בשום שום אופן, ומהו עיקרון שאינו עיקר.
עיקרון או חיסרון?
האדם מטבעו אוהב לחיות בנוחות, קשה לו להתמודד, וכשהוא חייב להתמודד הוא עושה זאת רק מחוסר ברירה, כך שהעובדה שאיננו עומדים על עקרונות מסוימים אינה בהכרח הוכחה שזאת האמת.
ולעומת זאת, פעמים רבות אדם מסתובב עם עקרונות שונים, כשבסך הכול העיקרון יושב על קושי או חיסרון כלשהו, ובמקום להתמודד ולחפש איך להתגבר, קל יותר להפוך את זה לעיקרון קדוש, עיקרון הפוטר אותו מכל אחריות.
יש כאלו ש'בעיקרון אינם לומדים עם הילדים', כאלו ש'בעיקרון אינם מבקשים עזרה מהילדים', כאלו ש'בעיקרון אינם אומרים למתבגרים מה לעשות', ועוד כל מיני עקרונות, שהצד השווה שלהם הוא דברים שבהם חוו כישלון בעבר, או דברים שבהם הם מרגישים שאין להם כלים וכוח להתמודד, ואז משתמשים במילת הקסם 'אני בעיקרון'…
נעתיק את לשון הזהב של בעל ה'מסילת ישרים' (בפ"י) בנידון: "מידת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא, לא די במה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה".
בהמשך מדגיש בעל ה'מסילת ישרים' שוב ואומר: "כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה, ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעיה".
כך שעלינו לזכור שכשאנו באים לשפוט עיקרון או גדר, נקודת ההתחלה והנטייה הטבעית תהיה תמיד לצד המקל, אם לא שהאדם נקי לגמרי מכל דבר רע. כל זה נכון בכל הנוגע לעצמנו, כל שכן כשזה נוגע לעמידה על דברים הנוגעים לאחרים. לכן עלינו ללמוד לשפוט כל עיקרון במשקפיים עיוניים, ולא להחליט לפי נטיית הלב.
זה נכון לטוב ולמוטב. לפעמים אנו מתעקשים על עקרונות נבובים, שאין בהם שום ערך ממשי, וכל העיקרון מתבסס על טענה ש'כך נוהגים אצלנו' או 'כך החלטתי', עקרונות המזכירים את הגדרת חז"ל – איך מעשרים את המלח, כשבהמשך, על חשבון עיקרון "קדוש" זה מוותרים על כמה וכמה דברים מהותיים.
זה נכון גם לגבי דברים שכן היינו צריכים לעמוד עליהם, ופשוט אין לנו כוח ועוז ליישם אותם בשטח.
המציאות מוכיחה, שכשאדם מחובר למשהו, כשאדם מאמין במה שהוא עושה או לא עושה, יש לו כוח להתמודד מול אלו שלא יסכימו איתו.
סולם העקרונות שלי
עקרונות מקיפים אותנו בכל תחום אפשרי: תעסוקה בשעות הפנאי, סגנון אכילה, זמני שינה וכדו', וגם בהחלטה מה נכנס הביתה ומה לא…
ננסה לסדר כמה כללים שיעזרו לנו, לפני שאנו מחליטים מה עקרוני אצלנו ומה לא:
א. החכם עיניו בראשו – לזכור שנוחות זמנית עלול לעלות ביוקר בהמשך, ולכן לא להיות משוחדים ממנה.
לדוגמה: קל יותר להחליט שאנחנו בעיקרון לא דורשים מהילדים שיישנו או ישחקו בשבת אחרי הסעודה בבית דווקא. מצידנו, שירדו למטה לשחק (-זה גם יעזור למנוחת צהריים מושלמת להורים, ללא הפסקות ביניים!).
אך אם היינו יודעים כמה לילות לא ישנים אחר כך, כתוצאה מהבעיות שייווצרו במהלך אותה 'שנת צהריים', שעות שהילדים הסתובבו חסרי מעש, ללא השגחה ברחובות ריקים, היינו עומדים בתוקף על כך שהילדים ישהו בשעות אלו בבית.
לא תמיד התוצאה נראית כאן ועכשיו, חייבים לעמוד על המשמר ולהעמיד כללים שישמרו על הבית והילדים בעתיד.
או לדוגמה: ילד מבקש ממתק סתם ביום חול, הוא מנדנד ומנדנד, הפתרון הזמין והנוח הוא לגשת למזווה ולתת לו טופי, ושרק יהיה בשקט.
אך אם היינו חושבים שבגיל בוגר הוא ידרוש כתוצאה מהרגל זה דברים שלא נוכל לתת לו, מבחינה חינוכיות או כלכלית, היינו מחנכים אותו מקטנות שלא כל דבר מקבלים באופן מיידי, ובכך גם מפתחים בו את כושר האיפוק.
כך שלמעשה, תמיד חשוב לבדוק כל דבר בראייה לטווח ארוך, כדי לקבל מבט נכון על כל עיקרון.
ב. אובייקטיביות – כדי לקבל מבט אמיתי ובלתי משוחד, כדאי לחשוב תמיד: מה הייתי חושב, אם הייתי רואה אדם שמקפיד או לא מקפיד בנושא זה. הרי כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו, ובנוגע לזולת – קל יותר להיות אובייקטיבי.
תמיד כדאי לנסות לחשוב, מה הייתי חושב על משפחה שבה הילדים מקבלים ממתקים כשמתחשק להם, מה הייתי חושב על אבא שאינו לומד עם ילדיו במסגרת 'אבות ובנים', או איך אני מסתכל על בית שבו הילדים אינם מושטים יד וכדו'.
כשנבחן את הדברים במבט מהצד, נראה דברים אחרים לגמרי. נראה את האמת, וכך נגלה נקודות שייעזרו לנו לעמוד על עקרונותינו.
ג. כתיבה – יש כלל ידוע, שלדבר שטויות קל יותר מאשר להעלות אותן על גבי הכתב. אדם יכול לדבר ולהתווכח שעות על גבי שעות, ולא לדבר לעניין, ורק כאשר הוא יתבקש לכתוב את טיעוניו בצורה מסודרת, הוא יגלה עד כמה אין בדבריו ממש.
בכל התלבטות שיש בה צדדים לכאן ולכאן, כשניקח דף ועט ונעלה על גבי הכתב מהם הצדדים להתעקש בנקודה זו ומה הצדדים להיפך, נקבל תמונה ברורה שתעזור בקבלת ההחלטה.
ד. פרופורציות – שמעתי פעם משפט חכם שיכול לבוא לשימוש בצמתים רבים בחיים. הכלל אומר: דבר שגם בעוד עשר שנים יהיה לך חשוב, תילחם עליו ואל תתפשר, אולם דבר שכעבור יומיים כבר לא ישנה לך, והכול יהיה פג תוקף, חבל להשקיע בו.
לפני שאנחנו נכנסים למהלך בבית שבו אנו דורשים ולא מתפשרים, חשוב לבדוק האם הדבר חשוב באמת, עד שגם בהסתכלות על עוד עשר שנים היינו עומדים על כך, או זה אירוע חד פעמי שאין לו שום השלכות.
בדיקה זו מסייעת לנטרל עקרונות שאינם משמעותיים, ומנגד, מעניקה כוח להתחזק בדברים החשובים באמת, אחרי שאנו מבינים שמדובר בעניין עקרוני, בעל השלכות ארוכות טווח.
לקבלת גישה להרצאות ותכני חינוך נוספים מאוצרו של המחנך הרב פנחס ברייער לחצו כאן>>