אשר על כן, על כל אחד ואחד לחזור ולשנן מאמרי אמונה, בכדי שיכיר וידע בבירור כי הכול מן השמים, וכל גורלו נתון ביד הקב"ה בעצמו, ולא יניח את עצמו להיות נשפע מרוחות העולם המבולבל, שהרי אי אפשר לו לאדם ליקח מאומה, אם לא נתנו לו משמיא, ולעומתו יאמרו, כי אי אפשר לו לבריה שבעולם לקחת ממנו את המגיע לו, וביותר הדברים אמורים, שכל מה שמוכן בשבילו יגיע אצלו בלי שום טירחא יתירה עד לפתח הבית.
וכמעשה שהיה ביהודי דל ואביון שהוזקק לאמצעים בכדי לחתן את בנו, וגמר אומר לנסוע למרחקים לבית אחיו שהיה עשיר גדול, ולבקש ממנו את הוצאות החתונה, ויהי כאשר הגיע היום המיועד לנסיעה, והעגלה כבר המתינה לו בחוץ, נפרד הלה מבני ביתו ועלה על העגלה, אלא שאז נמלך בדעתו וחזר ושב לביתו… ולפליאת בני ביתו שלא הבינו את פשר צעדיו אלו, ישב והסביר את מעשהו התמוה כך:
בשעה שעליתי על גבי העגלה, שבתי והתבוננתי, הן כבר לא שמעתי מאחי זה זמן רב, ואז תהיתי בליבי שמא אחי כבר אינו בין החיים? ואם תמצי לומר שהוא בחיים, אולי כבר אינו עשיר? ואם תמצא לומר שהוא עשיר, שמא לא ירצה לתת? ואם כך הרי יש לנו שלושה ספיקות בדבר הנסיעה, והלוא קיי"ל דספק ספיקא אפי' בדאורייתא אזלינן לקולא.
ואילו הקב"ה הינו כל יכול וציווני להשיא את בני, ובטוח אני וסמוך בו ית', על כן בוודאי ובוודאי הוא שיעזור לי לחתן את בני, [ועיין עוד בפני יהושע פסחים ב. ד"ה אור, הטעם למה תוס' אינו סובר כרש"י, שהרי שלשה ספיקות בדבר] וחבל על הטרחה היתירה…
ברם, שלא יבוא האדם להטעות את עצמו, שהאמונה מגעת מאליה, כי לא כן הדבר, שאם אין הוא מעורר אותה אין זה מתעורר מעצמו, גם זאת שלפעמים מבלבל היצר לאמור לך מה! אמונה זה לאנשים שבורי לב, שהם צריכים לחזק את עצמם באמונה, אבל אתה מספיק לך שאתה מייחד את שם ה' פעמיים בכל יום, באמירת שמע ישראל.
דע לך! שלא מחכמה אמרת זאת, שהרי האיש הזה שאינו מרגיש את ה', אז חסר לו משלימות המצוות, וגם לא ימלט שלא יכשל במצוות לא תעשה, כי כל כמה שהאדם עולה במדרגת האמונה הריהו מבין יותר שהעולם הזה הוא מלא דמיון ותעתועים, שכן כל חשיבותו של היהודי תלוי לפי מה שנפשו קשורה יותר בה'.
(מתוך כתבי כ"ק אדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א)