"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" (במדבר ו כה)
מעשה שאירע בל"ג בעומר תשע"ה: אוטובוס מלא נוסעים חזר ממירון, ובאמצע הדרך רצה להכנס לחניון, אך בכניסה לחניון היה תור מאוד ארוך של אוטובוסים. אמר הנהג לנוסעים: יש לכם שתי אפשרויות, או להכנס לחניון, אך הדבר יקח בערך שעה עד שנכנס לחניון ועד שנעצור ונעלה שוב לאוטובוס וכו', אפשרות שניה – להמשיך בנסיעה לבני ברק בלי עצירה. מה אתם מעדיפים? כל הנוסעים השיבו פה אחד: "מעדיפים לנסוע ישר לבני ברק בלא לעצור כלל".
בהמשך הנסיעה הבחינו הנוסעים שהשקיעה מתקרבת, וביקשו מהנהג לעצור בצדי הכביש כדי שיוכלו להתפלל. הנהג הסכים, ואמר להם: עוד מעט אנחנו יורדים מכביש שש, ושם אוכל לעצור בצדי הדרך. ואכן כך עשה, הוא ירד מכביש שש ומצא מקום שבו אפשר לעמוד בצדי הכביש המהיר, ועצר. הנוסעים ירדו מהאוטובוס כדי להתפלל, והנה כשהתחילו להתפלל הגיע למקום חייל והתחיל להתפלל עמהם. לאחר התפילה שאלו את החייל מאין באת? הרי המקום הוא כביש מהיר, רחוק מישוב, וכיצד לפתע הופעת כאן?
השיב להם החייל: אני בעל תשובה, ובראש השנה קיבלתי על עצמי קבלה להתפלל את כל התפילות בציבור, ואכן אני בעז"ה עומד בקבלה זו. והנה אני משרת בדרום הארץ, והיום בצהרים ניגש אלי המפקד והודיע לי כי אני משוחרר לשבת. מצאתי נהג שהסכים להביא אותי עד לכאן. ירדתי מהרכב, ולפתע אני רואה שמגיעה השקיעה ועדיין לא התפללתי מנחה, ומנין אמצע עכשיו מנין. התחלתי להתפלל בכל ליבי להקב"ה: אנא, אני רוצה להתפלל במנין. ולפתע בעוד אני נושא תפילה לשמים, עוצר לפני אוטובוס ויורדים אנשים להתפלל מנחה…
הקב"ה היה יכול גם לדאוג שהטרמפ יביא אותו עד לבית כנסת שיש שם מנין מסודר, ולא להטריח אוטובוס שלם למקום המפגש שם, אך לפעמים כשאדם מקבל על עצמו קבלה, אזי גם בזמן הזה -בהסתר שבתוך ההסתר, הקב"ה שולח לו הארת פנים. 'יאר ה' פניו אליך'.
(דברי שיח מתוך 'ווי העמודים')