המעשה הבא אינו רק אירוע חד פעמי, אלא מסכת חיים של אמונה ובטחון, אותה פורש בפנינו ראש ישיבת 'תפארת אביגדור' בקליוולנד הגאון רבי ישראל בראג שליט"א, נכדו של הרב אביגדור מילר זצ"ל:
ברצוני לספר את מסכת חיי, כדי להביא כבוד לבורא העולם ולתת חיזוק ליהודים, שידעו איזה מעיין יש לכל אחד ואחד, ממנו יוכלו לשאוב ברכות והצלחות לכל העניינים. מי שחי בבטחון רואה ישועות גדולות, מי שחי בבטחון יש לו מושגים אחרים של טבע, ואל תחשבו שאלו דיבורים בלבד.
אספר לכם מה שהיה לי באחת מהסוגיות המורכבות ביותר שאדם עובר בחייו, והיא חיתון הילדים. כולם יודעים שזהו ניסיון גדול, בפרט בארץ ישראל. מחותנים שזכו לארס את בניהם ואת בנותיהם, סיפרו לי שהם חשבו שזהו זמן של שמחה, אבל העול הכבד של הסכומים העצומים שצריכים לגייס לקראת החתונה וקניית הדירה כל כך כבד, שהם אינם מרגישים שמחה. להיפך, הלחץ זה הדחק מאיים לשבור אותם, והמחותן שהיה אמור לשוש ולשמוח ביום כלולות בנו או בתו, מגיע אל החופה שפוף וכפוף, מיצר ודואג, מאין יבוא עזרו.
אל המחותנים האלו פונה אני, לספר את סיפורי הנפלא:
עשר בנות קיבלתי במתנה מה' יתברך, זאת חוץ מהבנים היקרים שחנני ברחמיו. מיד אחרי חתונתי הבנתי שזה המהלך, שכידוע, כדי לזכות בחתן תלמיד חכם צריכים להניח סכומים נכבדים ביותר. אמרתי לעצמי – החכם עיניו בראשו. בכל חודש אניח מעט כסף בצד, וכך יצטבר לי סכום נכבד לחתונות.
מאז לידת הבת הבכורה, בכל חודש לקחתי סכום כסף והשקעתי אותו אצל ידידי. כסף רב נתתי לו, מתוך תקווה שהשתדלות זו תעמוד לי בעת הגיע עת דודים. סכום החיסכון הצטבר לכמה מאות אלפי דולרים.
*
בתי התארסה בשעה טובה, והנה, שבועיים לפני החתונה מתקשר אליי אותו ידיד, והוא שואל אותי: "אתה יושב או עומד?" אמרתי, אני יכול לעמוד. מה אתה רוצה לומר?
"שכל הכסף שנתת לי איננו".
שאלתי אותו, מה קרה? עשית עסק ביש?
השיחה הולכת ונעשית מעיקה יותר ויותר, כי התשובה שלו הרבה יותר כואבת מאשר לשמוע שהוא הסתבך בעסק לא מוצלח. הוא נשמע מסכן גדול כשהוא אומר לי, "לא. לא היתה פה שום בעיה בעסקים. פשוט גנבתי את הכסף שלך. אני מוכרח להתוודות על כך. אין לי חיים. את כל ה'רווחים' שהעברתי אליך, הוצאתי מהקרן שנתת לי".
לא שאלתי מה הוא עשה עם שאר הכסף, כי זה היה ברור. אנשים רבים הפקידו אצלו סכומים גדולים, והוא חי לו חיי פאר בכבוד וברחבות על חשבון אלו שנתנו בו אמון. יש הרבה מה לרחם עליו, לקנא בו – בוודאי שלא, אפשר גם לכעוס, אבל זה לא יעזור לי. אין בכך כל טעם, כי הכעס הרי לא יביא לי כסף. אני עומד שבועיים לפני שאכניס את בתי לחופה, ואין בידי פרוטה לפורטה.
בחסדי ה' הבנתי מיד שזהו ניסיון. עד עכשיו חשבתי שאני צריך לדאוג לעצמי, ועתה התברר לי שהרבונו של עולם רוצה להראות לי שהוא יכול לדאוג לי גם בלי המאמצים שלי. הוא הראה לי: אני יכול לסדר הכול גם עבורך.
איני חושב שעשיתי דבר שאינו ראוי. מותר לאדם לחסוך כסף בשביל העתיד, אך הוא צריך לדעת, שלא זאת היא הסיבה לכך שיהיה לו כסף בזמן שהוא יצטרך לחתן. הסיבה היחידה שבגללה יהיה לו כסף לחתונה, לבר מצווה או לכל דבר, תהיה רק זאת: אם ה' רוצה שיהיה לו – יהיה לו. הוא היחיד ששולח את הכסף. הוא ולא אחר.
עשרים שנה של הכנה עמדו כעת לימיני. עשרים שנה שזכיתי ללמוד ענייני בטחון מזקני הרב אביגדור מילר זצ"ל ומרבי הגדול, רבי מאיר הלוי סולובייצ'יק זצ"ל. הם אשר נטעו בי את הידיעה, לא רק במוח אלא גם בלב, שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה. עכשיו בזמן הניסיון, צפו ועלו כל הדיבורים הטובים והחיזוקים הנפלאים. הם שימשו לי כמו המזון שאסף יוסף הצדיק בשנות השובע כדי שיהיה מה לאכול בשנות הרעב, ואכן פעלו את פעולתם.
הנחתי את שפופרת הטלפון ואמרתי: ריבונו של עולם, אתה נמצא אתי כאן עכשיו, תעזור לי להתחזק, איני רוצה להרגיש אבוד ומודאג כמו התכנית של היצר הרע. אני רוצה לחוש בידך החזקה והאיתנה. אני רוצה להישען עליך לגמרי. הן אתה ידעת כולה. כך רצית שיהיה, ואני בטוח שכבר הכנת לנו מה שצריך לחתונה ולכל העניינים מסביב. זה היה לי ברור כל כך, שהייתי רגוע באמת.
כאשר התפוצצה הפרשה, התקשרו אליי אנשים ושאלו מה אני אומר. אמרתי להם: כך רצה הקב"ה. הם לא יכלו להבין איך אני עונה במתינות כזאת. "אל תקשקש בראש", הם אמרו לי, "אם אתה ממשיך את החיים במנוחת הנפש שכזאת, סימן שקיבלת ממנו את הכסף ואתה לא מגלה".
לא קיבלתי ממנו פרוטה, עניתי בכל תוקף, מה יש לי לסעור ולרגוז? וכי אם אהרוג את עצמי זה יביא לי את הכסף בחזרה? לא. המשקיעים השונים רצו ללכת לערכאות, אבל גם בניסיון זה עמדתי. לא זו דרכה של תורה.
הימים חלפו, החתונה הגיעה, והשאלה שאתם בוודאי שואלים היא, איך נפתרה פרשת הכסף. קיבלתי על עצמי להחזיק את הזוג עשר שנים על חשבוני. אמרתי למחותן, איני יכול לתת לך את כל הכסף מראש, אך אם ירצה ה', מה שהבטחתי הזוג יקבל מדי חודש בחודשו. אשתי שאלה אותי, "מניין תיקח את הכסף?" אמרתי לה: בורא העולם יודע שאני צריך את הכסף. וכי יש לי ספק שהוא ייתן לי מה לאכול? איך לחיות? עדיין לא מצאתי אדם שאין לו לחם לאכול. הוא כבר ידאג גם לזה. וברוך ה', עמדתי בהתחייבות והכול התנהל כשורה.
*
שנה אחר כך נגמר השידוך של הבת השנייה. המחותן אמר: "הבן שלי תלמיד חכם. אני רוצה שיחיה ברוגע. הדבר הראשון שאני מבקש הוא, שעוד לפני החתונה תניחו על השולחן מאה אלף דולרים. איני מעוניין בצ'קים של ביטחון ואמונה, אלא במזומנים!" אמרתי לו: אל תדאג. יהיה לך כל הכסף עוד לפני החופה. קבענו את החתונה לעוד ששה שבועות, והוא אמר לי: "תזכור, זה חייב להיות לפני החופה". אמרתי לו, יהיה בלי ספק.
אשתי ישבה שם, והיא סימנה לי כל הזמן, כלומר, "מה אתה עושה? מהיכן תביא את הכסף?" היא רצתה שאגיד את האמת, שאיננו יכולים לעמוד בדבר כזה. אמרתי לה, יהיה כסף גם יהיה. "האם תפשוט יד?" שאלה אשתי במתח. לא, השבתי, איני אוסף כסף וגם לא אאסוף. הסברתי לה שכל השידוך הזה הוא שידוך משמים. וכי אנחנו בחרנו בו? הרי השידוך הגיע באופן שמימי.
וכך היה מעשה: בני הלך ללמוד בישיבה חשובה מאוד, וכשחזר פעם לשבת שאלתי אותו מי הבחור הכי טוב בישיבה. הוא אמר לי שם של בחור, וזה הצית לי את הזיכרון, שכאשר הייתי ילד למד אתי מישהו עם אותו שם משפחה. לך תשאל אותו אם לאבא שלו קוראים כך וכך, ביקשתי מבני. אשתי התפלאה אז מאוד, למה אני מתעניין בדברים כאלו. אין זו דרכי כלל לשאול על בחורים אחרים. ואכן המילים יצאו לי מהפה בלי לחשוב.
כמה ימים אחר כך חוזר בני ואומר לי: "כן. הבחור הזה הוא הבן של החבר שלך מהחיידר". נהניתי לשמוע זאת ושכחתי מכל העניין.
שלוש שנים אחר כך מתקשר אליי שדכן ואומר לי, "יש לי בשבילך שידוך, בחור משהו-משהו, כליל המעלות, שווה לבדוק". שאלתי לשמו של הבחור, והוא אמר לי את שמו של אותו בחור שבני סיפר עליו לפני שלוש שנים.
אמרתי לשדכן, העניין סגור, זה השידוך שלנו. "מה זה?" התפלא השדכן, "ככה עונים? אתה לא רוצה לברר לבדוק ולברר?" אמרתי לו: אני יודע שזה השידוך בלי שום ספק. לפני שלוש שנים שם ה' בפי לשאול שאלה שלא שאלתי מעולם, לא לפני זה ולא אחרי זה.
זה היה כל כך ברור לי, שכשהבחור שלי רצה לנסוע לארץ ישראל, אמרתי לו שלא ייסע, כי חבל שיפסיד את שמחת הווארט. הוא התעקש לנסוע, ואכן הווארט נסגר בלעדיו, ממש כמו שהבטחתי לו.
אחרי השתלשלות מופלאה כזאת, עדיין יש לך ספקות בעניין הכסף? תמהתי באזני אשתי, ה' שלח חתן, וכי את חושבת שלא ישלח את הכסף לנדוניה ולקעסט? ביקשתי מאשתי שלא תילחץ. זה העול שלי ואין כל טעם ששנינו נדאג. תשכחי מהכסף ותתכונני לחתונה ברוגע ובשמחה, הוריתי לה.
ארבעים אלף דולר ידעתי מאיפה אשיג. היתה לי פוליסת ביטוח בשווייץ, משם הייתי אמור לקבל אותם, אך לגבי שישים אלף נוספים לא היה לי שום מושג.
עברו ארבעה שבועות. נסענו לניו יורק לקניות לקראת החתונה, ובדרכנו חזרה שואלת אשתי היכן אוחזים עם הכסף. אמרתי לה, סיכמנו משהו. אך היא אמרה, "אני סתם מתעניינת". אוחזים באפס, אמרתי את האמת. שבועיים לפני החתונה, ועדיין אוחזים באפס.
*
אנו חוזרים הביתה אחרי חמישה ימים של שהייה בניו יורק, ורואים שהצטבר הרבה דואר. אני פותח מעטפה שהגיעה מחברה כלשהי ומוצא בה צ'ק של עשרים אלף דולר על שמי. מעביר לדף הבא והנה עוד צ'ק של עשרים אלף דולר. ובדף הבא עוד עשרים אלף דולר.
אני צועק לאשתי, בואי תראי מה הולך כאן, הכסף הגיע! כל הכסף הגיע! ואפילו יותר מוקדם מהצפוי, שבועיים לפני תאריך היעד, והכסף כבר אצלי. התקשרתי למחותן שלי ואמרתי לו: אני חותם על כל שלושת הצ'קים ושולח לך אותם כמו שהם, שתהיה רגוע.
רק אחרי החתונה התחלתי במסע בירורים: מי זאת החברה ששלחה לי את הצ'קים? קבעתי פגישה עם בעל החברה ושאלתי אותו, האם שלחת לי שישים אלף דולר? הוא אמר לי: "לא, מה פתאום שאשלח לך שישים אלף דולר?" סיפרתי לו שהגיעו אליי שלושה צ'קים בסכום כולל של שישים, והוא אומר לי, "אה, זה אתה שקיבלת את הכסף?" אני מקווה שלא טעית – אמרתי לו – כי הכסף כבר איננו ואין לי מהיכן להחזיר.
"לא. לא היתה כאן טעות", הוא אומר בוודאות ומתחיל מההתחלה:
"לפני שבועות מספר עברנו למשרדים חדשים, והחלטנו להכניס את כל הניירת למחשב. כך העברנו את כל המסמכים, עד שהגעתי למסמך מלפני ארבע שנים. עשיתי אז עסק עם מישהו, משהו קטן, והוא אמר לי שהוא רוצה שאת כל רווחי אותו עסק אשלח לרב שלו, הרב ישראל בראג בקליוולנד. הוא מסר לי את הכתובת. וזהו. ארבע שנים שכחתי מהעסק ומההסכם, ועתה כשמצאתי את המסמך, התחלתי לבדוק מה הניב אותו עסק. עשיתי הערכה ראשונית, והמסקנה היתה שהרווחים המגיעים לשותף שלי הם עשרים אלף דולר. רשמתי צ'ק על הסך המדובר. חלפו שעתיים, בדקתי לעומק וראיתי שהרווחים הם הרבה יותר. רשמתי צ'ק נוסף של עשרים אלף דולר. בסוף היום בדקתי שוב, וראיתי שיש רווחים נוספים בסך עשרים אלף דולר. אלו הם הצ'קים שהגיעו אליך".
נדהמתי. הריבונו של עולם כבר הכין עבורי את הכסף, וסידר לשותף מעבר למשרד חדש, כדי שייזכר בזה שלושה שבועות לפני החתונה, וכך הכול יגיע אליי בזמן.
*
אלו הם רק שני סיפורים ממה שחוויתי בחתונות כל ילדיי שיחיו. אצל כל אחד היה סיפור יותר נפלא מאצל הקודם לו. אני רוצה לומר משהו לכל אבא ולכל מחותן: דע לך, תחשוב ותרגיש שאלו לא הילדים שלך; אלו ילדים של הריבונו של עולם. זה לא הכסף שלך, זה הכסף שלו. הוא רק רוצה לנסות אותנו, כי הוא אבינו שבשמים. אנחנו רק הפועלים שלו, השליחים שלו, ושליח לא צריך לדאוג לכלום. הכול באחריות המשלח. כאשר השליח חושב שהוא בעל הבית, אומר אבינו שבשמים: אתה חושב שאתה יכול? נו, בוא נראה אותך. אם אתה כל כך רוצה להתייגע, לך להתייגע.
ראיתי איך שה' אומר לי, אתה לא צריך לנסוע לאמריקה. הקב"ה חי וקיים גם בארץ ישראל. הקב"ה דואג עבור הילדים שלו, וממציא להם כל מה שהם צריכים: אוכל, שכר לימוד, בגדים לקיץ ולחורף, נסיעות, את כל הכסף הוא ממציא עבורם. וכי לחתונתם לא ידאג? זה הרי הרצון שלו שיתחתנו, והוא ישלח את השידוך ואת הכסף. מה יש לדאוג?
משל למה הדבר דומה? לאחד שאמא שלו הזמינה אותו לשבת, והוא מתקשר לפני שבת ושואל במתח, אמא את בטוחה שיש צ'ולנט? האמא אומרת שכן, והוא שואל שוב, את בטוחה שיש? בטוחה-בטוחה. כבר עשרות שנים שאתה אוכל אצלי, וכי פעם אחת לא קיבלת את מנת הצ'ולנט שלך?
ה' מזמין אותנו לשבת, מזמין אותנו לחתונה של הילדים שלו, וכי הוא יביא אותנו לאולם ריק? מה שייכת השתדלות, בסכומים אדירים כמו אלו שצריך לחתונה? וכי אפשר לעשות השתדלות על סכומים כאלו? השתדלות עושים כשזה שייך, אבל כאן הרי לא שייך. כאן צריך לאסוף שקים של בטחון, להתחבר למעיין של הבטחון, המעיין של כל ההצלחות והישועות. אני מאחל לכם לשמוח בשמחות צאצאיכם בלב שמח ובמנוחת הנפש, וזה אפשרי, כי בנים אתם לה' אלוקיכם. בטחו בה' והרנינו כל ישרי לב!
(גיליון 'השגחה פרטית)