איש עסקים נכבד מאד, בר-אוריין וּמוּרָם-מֵעָם במעשיו הטובים, סיפר דברים כהווייתן: (מפאת צנעת הפרט שונו מעט פרטי הסיפור).
הוא סייע רבות לישיבות בייעוץ משמעותי, וברוב המקרים ללא טובת הנאה. והנה הגיע רגע, שהחליט אישית לסייע לאשה מתושבי שכונתו להכניס את בנה לישיבה גדולה. הוא היה בטוח שכל הדלתות יהיו פתוחות לפניו. נכון, הבחור לא היה מאלו שרצים אחריהם, אבל היה בחור טוב.
הוא הגיע בימים האחרונים של זמן הרישום, בעת שרוב הישיבות הטובות כבר עמוסות וסגורות, וניצבות בפני לחצים רבים מכיוונים שונים, כך שלא היה חסר להם לחץ נוסף. ואכן הוא נתקל בתגובות מתחמקות ובנעילת כמה דלתות. הוא ניסה במקומות שבעבר נעזרו בו רבות, אך ללא הצלחה.
הוא היה כאוב ולא האמין "הרי סייעתי לאותן ישיבות לא פעם אחת – והרי הם עוד יצטרכו את עזרתי!"
*
אם נבחן את הדברים במבט עמוק יותר, נוכל לקבוע כי אדרבה, זה מוכיח כי הסיבה להתחמקויות נובעת ממצוקה אמיתית, שבאמת בלתי אפשרי לשלב את הבחור במסגרות שביקש. אלא שהם צודקים מבחינתם והוא צודק מאד מבחינתו.
כיון שכאבו עלה לגרונו, נכנס ל"רֶבּ אהרן-לֵיבּ" ואמר לו דברים כהווייתן ואת הכאב הצורב: "עזרתי להם, וכעת ביום פקודה לא עומדות לי פעולותיי למענם, וכי אין הגינות?!"
"רֶבּ אהרן-לֵיבּ" הרהר ואמר: "גם אצלנו ב'אורחות תורה' נסגר כבר הרישום, אבל אני אברר, ואם הוא בחור טוב אכניס אותו אצלי".
הוא יצא בתחושת רוגע קלה. לאחר כשבוע הוא קיבל טלפון כי הר"מ של ישיבת 'אורחות תורה' רוצה להיכנס אליו בעניין אותו בחור כדי לדבר איתו אודות תנאי מסוים לפני שיקבלו את הבחור לישיבה.
האיש, שהיה גם עשיר בעל ממון, הבין לתומו, ובצדק, כי הם מעוניינים לשבת אתו ולרמוז, או אפילו לסכם, על שכר חודשי גבוה – מעט יותר מבחורים אחרים, או על תרומה חד פעמית לטובת הישיבה… 'מדוע הם רוצים להיכנס אלי? אם החליטו שלא לקבל – שיאמרו! ואם הוחלט לקבל אותו, אפשר להודיע זאת בטלפון קצר. מסתבר אפוא שהם רוצים משהו שקשור איך שהוא ליסוד הגדול של 'תן וקח'…
לא הייתה לו ברירה והוא לא דחה את הפגישה, אבל הוא הכין את עצמו אליה, עם זעם סמוי, ועם תכנית לשפוך את מה שיש לו בלבבו פנימה…
*
ר"מ הישיבה שליט"א ומלווהו הגיעו לביתו המפואר. הוא קיבל אותם בפנים עצובות, והם דווקא התיישבו בפנים רציניות אבל שמחות. שקט שרר בחדר הגדול. הוא לא הצליח לקרוא על הפנים שלהם את הכוונות…
הר"מ התיישב ואמר לו כך: "תשמע, התבקשנו מפי "רֶבּ אהרן-לֵיבּ" לקבל את הבחור, אבל הוא ביקש מאיתנו להגיע אליך במיוחד, ולומר לך כי מקבלים אותו בתנאי ש…"
האיש נדרך לשמוע מה התנאי, והר"מ המשיך:
"בתנאי שאתה מסכים לעמוד ולומר: 'הריני מוחל וסולח לראשי הישיבות שעזרתי להם עשרות פעמים והם לא הכניסו את הנער לישיבתם – ואני גם אשתדל להמשיך לסייע ולעזור להם כאשר יהיה ביכולתי'".
האיש – שלא האמין למשמע אוזניו – הניח את ראשו על השולחן והחל בוכה. לאחר שיצאו, נכנסה רעייתו לחדר וראתה את בעלה נרגש מאד. הוא פתח ואמר לה:
"הבחור התקבל לישיבה, ואני התקבלתי לתוך עולם של רחמים וחסדים. לא העליתי ברעיוני בקשה כזו… 'הריני מוחל וסולח ולא תהיה לי קפידא כלל'.
('איש לרעהו', מתוך היצירה החדשה 'חכימא דיהודאי' שעתידה לראות אור בקרוב!)