בביהמ"ד דחסידי ויזניץ בלונדון עורר רב ביהמ"ד הגאון רבי אריה וייס שליט"א על דבר שמזכירים את המחלה המדבקת בשמה – שאין זה ראוי! וכן נהגו בכל בית ישראל שקוראים למחלה הנוראה בשם 'יענע מעשה' וכדומה, וכן נהגו רבוה"ק מויזניץ.
הרב הוסיף וציטט דיבורים נוראים מספר 'בן יהוידע' של הגאון ה'בן איש חי' זצ"ל על מסכת נדרים דף מא: "א"ר יוחנן: בורדם (-מין מחלה) אין מבקרים ואין מזכירין שמו, מאי טעמא, א"ר אלעזר מפני שהוא כמעיין הנובע", ומפרש רש"י: כמעיין הנובע: שקופץ מזה לזה ויש בו סכנה להזכירו. ועי' בבן יהוידע (מצורף בזה).
גם בבעלזא קרא הגאון רבי שמאי גראס שליט"א לא להזכיר את השם של המחלה. בעלון "עלים לתרופה" כתב במדורו "עלי אורח" בזה"ל: "נכון להקפיד שלא להזכיר שם החולי. כן מובא בטעמי המנהגים (עמ' תקע) וזל"ק: 'בספר המאור הגדול כתוב, שמעתי וראיתי דאם יש ח"ו מגפה בעולם, הוא סכנה לזכור להזכיר שם המגפה, אפילו אחר המגפה', ע"כ. (המקור לכך הוא במס' נדרים מא:) ועי"ש במפרש דיש סכנה להזכירו, דקופץ מזה לזה".
הגר"ש מצטט אף את ה'בן יהוידע' שכתב "נראה הטעם דאין מזכירין שמו, כי על כל מין חולי יש ממונה בפני עצמו, ואלו הממונים על חולי זה – מידתם להתפעל בשומעם שם החולי הזה מפי בנ"א, שאז יכבידו החולי על כל אותם בנ"א שהם חולים בו" וכו'. ומה"ט אין מזכירין ג"כ שם של המחלה הידועה ל"ע רח"ל.