יעקב א. לוסטיגמן
ביום שישי האחרון ביקרתי במקום עצוב מאוד, 'פארק האקליפטוס' בסמוך לעירי בית שמש.
היה זה שעות לא רבות לאחר שמבור הנמצא במקום נמשתה גופתו של הנער הצדיק נחמיה אהרוני ז"ל.
נחמיה החליק אל תוך הבור בעת ששב לרגע כדי לקחת בקבוק ששכח במקום בו השתעשע קודם לכן יחד עם חבריו בני כתתו.
לא נתאר את החיפושים הנואשים, את המתנדבים הרבים שהגיעו כדי לסרוק את השטח.
לא נעסוק אפילו לא בכך שבמקום לחפש את האשמים האמתיים נטפלה המשטרה קודם כל למלמד ולמנהל החיידר שכל חטאם היה שהוציאו את הילדים לטיול במקום מוסדר ומאורגן, עם שולחנות פיקניק, מגרש משחקים ושביל גישה מוסדר.
לאחר מעשה התברר שמדובר במקום מסוכן מאוד. בגלל עבודות המבוצעות בשטח נחפר בור שהתמלא במימיו של נחל שורק, ושפת הבור מדרונית וחלקלקה מאוד, כך שאפשר ליפול בקלות אל הבור, וכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו, אם בכלל.
את המאמר הנוכחי אני רוצה להקדיש לתובנה אחרת שעלתה בי תוך כדי הביקור במקום, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של הנער נחמיה ז"ל.
כשהגעתי למקום יחד עם ידידי, מפקד זק"א בית שמש, איש החסד הרב אברהם קאפ, ראינו במקום אנשים וגם ילדים. הרב קאפ הוסיף וסיפר לי שראה במקום משפחה עם שבעה ילדים ששיחקו על שפתו של הבור הקטלני, בלי שהוריהם ידעו שרק לפני כמה שעות נמשתה מהבור הזה גופתו של נער.
כשהתריע בפניהם, ההורים חשבו שהוא יצא מדעתו. הבור לא נראה עמוק בכלל, המים נראים רדודים, ואין שום סימן במקום שמלמד על האסון הנורא שהתחולל פה רק אתמול.
העובדה שהוא הגיע למקום באמבולנס של זק"א, תרמה לאמינות שלו, וגרמה להורים להבין שזאת לא מתיחה או דמיון מפרי מוחו הקודח, אלא מציאות עגומה ומפחידה, כי אכן כאן במקום נהרג נער שהחליק אל תוך הבור ולא היה מי שיוכל להושיט לו עזרה.
זה נותן לנו קצת הבנה על מה שקורה בחיים שלנו, בכל התחומים, וביתר שאת בתחום הרוחני. אנחנו נמצאים במקום כלשהו, פיזי או רוחני, משתעשעים, משחקים להנאתו, מפטפטים ונהנים ממזג האוויר הנעים, מהאווירה הפסטורלית, ממתקני השעשועים הנמצאים בקרבת מקום.
אין לנו שמץ של מושג עד כמה המקום בו אנו נמצאים עלול להיות מסוכן חלילה.
רק אם יבוא איש זק"א ויסביר לנו שהוא ראה במו עיני את גודל המסוכנות של המקום, נתבונן לרגע ונבין שבאמת מדובר בסכנה גדולה.
ה'מסילת ישרים' אומר את הרעיון הזה עם גן המבוכה ועם מי שכבר יצא מהגן ונמצא מלמעלה ויכול להכווין את אלו שעדיין מסתבכים בתוכו.
זה חשוב שנזכור את זה בכל מצב בחיים, תמיד כדאי לשאול את מי שכבר יצא מהמצב הזה, מי שנמצא למעלה, מי שצבר ניסיון בתחום שבו אנו עוסקים, ויוכל לכוון אותנו כדי שלא ניכשל.
ויש לי עוד הערה קטנה לסיום: המתחם בו טבע נחמיה אהרוני ז"ל היה מגודר בעבר בגדר פשוטה ולא מספקת. היה מישהו שמאוד רצה להיכנס למתחם, ופרץ את הגדר ההיא כדי לפלס לעצמו דרך. כשהוא יצא משם, הוא לא טרח להחזיר אותה למקומה.
מי שפרץ את הגדר ההיא, צריך עכשיו לעשות דין וחשבון עם עצמו, כי ייתכן והוא האשם העיקרי במותו של הנער. כמובן שהאחראים היו צריכים לבדוק ולשים לב ולתקן את הפרצה. הם היו צריכים מלכתחילה לגדר את המקום בצורה טובה יותר ולפזר שלטים המזהירים מפני הסכנה. אבל אחרי הכל, מישהו פרץ את הגדר הזאת, הסיר את סימן האזהרה היחיד שכבר כן היה, ובכך גרם בעקיפין למותו של נער צעיר.
גם את זה כדאי לזכור בפעמים הבאות, כשאנחנו רוצים רק לפרוץ איזו גדר קטנה כי אנחנו מאוד רוצים להיכנס למתחם מגודר, ובכל הזדמנות דומה, בכביש, בבית ובכל מקום. תמיד צריך לקחת בחשבון מה עלולה להיות התוצאה של המעשה שאנו עומדים לעשות.
יהי זכרו של נחמיה אהרוני ברוך, וישלח הבורא טללי נחמה להוריו ולמשפחה החשובה.