הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
והיה לכם לציצית (ט"ו, ל"ט)
שיא השלימות שכל אדם נכסף להגיע אליו, הוא ללא ספק לזכות לעשות את רצון הבורא במלואו, לקיים את מצוות התורה כולן. אנו יודעים ומאמינים כי מצוות התורה הן מתנות קסומות ונפלאות המרוממות את נפשנו ומקדשות את ליבנו, ואנו חפצים להשלים את מלאכת הקודש במלואה, ולקיים את כל מצוות התורה – בלי להחמיץ אף אחת מהן.
הבעיה היא שהשאיפה הזו אינה ברת מימוש. יש מצוות הנוגעות לכהנים בלבד, ויש אחרות הנוהגות רק בזמן שבית המקדש קיים. יש יהודים המתגוררים בחו"ל ונבצר מהם לקיים מצוות התלויות בארץ, ויש מי שזכו במשפחה ברוכת ילדים – ולמרות זאת לא זכו לבכור החייב בפדיון הבן. יש עוד עשרות דוגמאות של מצוות שעם כל הרצון הטוב – פשוט איננו יכולים לקיימן.
אז מה עושים? האם באמת לא כל יהודי יכול לזכות את כל התורה בשלימות? האם ישנה דרך, בה אנו יכולים לקיים מצוה אחת – ולזכות בכך בזכות קיום כל המצוות כולן? האם משמים העניקו לנו 'מסלול מיוחד', המאפשר לקיים את כל מצוות ה' – בלי לקיים אותן למעשה?!
הבשורה היא שכן. בפרשת השבוע ניתנת לנו מצוה, שבתוכה טמון האוצר הנפלא הזה, הזכות לקיים את כל מצוות התורה בלבישת בגד אחד. זו המצוה ללבוש בגד ארבע כנפות, לעטרו בחוטי ציצית מהודרים, והמצוה הכה שגרתית ופשוטה לכאורה – היא היא המצוה שיש בה את נוסחת הקסם, היא השקולה כנגד כל מצוות התורה. כשאדם לובש ציצית – הוא כמקיים את כל התורה כולה, מדהים!
אם אדם הוא כהן הפטור מפדיון הבן, אם יהודי חפץ להקריב קרבן פסח אולם מפני חטאינו גלינו מארצנו והדבר בלתי אפשרי, אם יהודי שאינו כהן רוצה לאכול תרומה בקדושה ובטהרה – מסתבר שיש דרך, והיא לבישת הציצית. כשלובשים ציצית – זוכים במצוה השקולה כנגד כל התורה כולה!
האם זה קורה באופן אוטומטי? – בוודאי שלא. האלשיך הקדוש זי"ע בפרשתנו, ממשיל את העניין במתק לשון, לאדם שחפץ לזכור דבר מה, ולפיכך הוא כורך גומי על אצבעות ידיו, כדי שבכל עת שיביט בידיו יבחין בגומי הכרוך עליהן, וייזכר במשימה המוטלת עליו.
כל זאת נכון, אם בעת שהוא כורך את הגומי – הוא חושב מדוע הוא עושה זאת, מה זה אמור להזכיר לו, מה מטרת הגומי המתוח על אצבעותיו – ואזי כל אימת שיתבונן ייזכר במוטל עליו. אולם אם הוא כלל לא חושב מה מטרת הגומי שעל ידיו, אם הוא כורך אותו סתם כך, כבדרך אגב – איך יזכיר לו הגומי דבר שלא התבונן בו בשעת כריכתו?!
כן הדבר גם במצוות ציצית: כדי שמצוות ציצית אכן תכלול בתוכה את כל התורה כולה, ובקיומה נזכה לקיים את כל התורה כולה, ישנו תנאי: שנדע מה אנחנו עושים בלבישת הציצית, שנכוון למטרת הציצית ולהשפעותיה, שנתבונן בפעולת הציצית ונרצה שהיא תשפיע עלינו את ההשפעות הברוכות של כל מצוות ה'.
כי חוטי הציצית אינם חוטים בלבד, יש בהם מסר, והוא 'למען תזכרו ועשיתם את כל מצוות השם'. אם אנחנו רוצים שלבישת הציצית תיחשב כקיום התורה צריך להיזכר במסר שבה – במצוות התורה, להבין מה אנו עושים בלבישת הציצית, ולחפוץ שהיא תזכיר לנו את מצוות השם. רק כך הציצית אכן תישא אלינו ועלינו את מצוות התורה כולן!
אחים יקרים, ציציות בכשרויות מהודרות נפוצות בשוק במחירים עממיים, ואין ספק שכל יהודי יכול, רוצה, שואף ולובש ציצית. ובכל זאת, כדי שנזכה לכל המתנות הכרוכות בחוטי הציצית, כדי שלבישת הציצית תיחשב לנו כאילו קיימנו את כל מצוות ה' – הבה נייחד מחשבה בעת עיטוף הטלית או לבישת הטלית קטן להבנה שאנו לובשים ציצית כדי לזכור לקיים את כל מצוות בוראנו, נקדיש את זמן הלבישה להתבוננות במהות זכירת מצוות ה', וכך ייחשב הדבר כאילו קיימנו את כל מצוות התורה!
הבה נייקר את מצוות ציצית, הבה נוודא ונבדוק שהיא כשירה לחלוטין ומהודרת, זכה ומושלמת. הבה נעניק גם לילדינו את הזכות להקפיד על לבישת ציצית כבר מגיל ילדות, כי כך הם יסגלו להם הנהגה מבורכת של לבישת ציצית תמיד, תוך הבנה והתבוננות במהות המצוה, ואז הציצית תגן עליהם תמיד.
וככל שנעניק לנו ולילדינו את מצוות ציצית בהידור, ככל שנקפיד לקיימה כראוי – בכל עת ובכל שעה, ככל שהציצית תהיה על גופנו תמיד ונבין מה היא מסמלת – כך נזכה שהציצית תשמור ותגן עלינו מכל צרה וצוקה רוחניות או גשמיות, ונזכה לחיים טובים ומאושרים, מוארים בעסק המצוות באהבה!
הציצית שהצילה
דמותו של ר' נטע תפסה את תשומת הלב של המבקרים בביה"ח בתל אביב. שני הבדלים היו בינו לבין שאר שוכני המקום: הראשון – שהוא היה מדבר ומדבר בלי סוף, מספר את סיפורו האישי לכל אורח. השני – סימן ההיכר שלו. על בגדיו תמיד התנוסס בגאווה בגד ציצית גדול, שחוטיו התבדרו לכל עבר…
באחד הימים, הגיע יהודי בשם ר' אריה לבקר את קרוב משפחתו ששהה במחלקה, אולם אותו קרוב ישן באותה עת, והוא פגש בר' נטע. כבר אמרנו שר' נטע נהג לספר את סיפורו באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, והפעם – היה זה ר' אריה. ר' נטע פתח את סיפורו בשאלה: 'לבטח אתה תמיה מה פשר הציצית המתנופפת עליי בצורה כה בולטת…' – וכך ניתן האות שיספר את סיפורו האישי, וזה דבר המעשה:
היה זה לפני מלחמת העולם השניה. ר' נטע זה, אז – נער יהודי צעיר בשם נטע, בן למשפחה הונגרית מעוטת אמצעים, נשלח לעיירה אחרת על מנת לעבוד ולהתפרנס קמעא, ובכך לסייע לבני המשפחה. מעת לעת היה מבקר בבית, ואביו ניצל את הביקורים כדי להשמיע באוזניו פניני חכמה ומוסר, לחנכו על ברכי התורה והמצוות, ולהטמיע בנפשו את החשיבות של קיום המצוות בכל מצב ובכל תנאי, ככל האפשר.
אז, עוד לא ידעו האב והבן ששיחות אלה הן צידה לדרך, לקראת הימים הקודרים שעוד עתידים לעבור על אירופה. לימים, כשהנאצים עלו לשלטון, גוייס נטע לצבא ההונגרי, בתקופה בה ההונגרים נכנעו לגרמניה. כך, על כורחו, הפך לחייל בצבא שעשה את דברו של הצבא שאנטישמיות ושנאת יהודים היו המאפיינים הבולטים שלו.
סביבתו המתה חיילים גויים, שכל העת דיברו בגנות היהודים. והוא – יהודי, שהשתדל להסתיר את יהדותו כדי לא לעורר את חמת חבריו לפלוגה, אולם בעיניו דלק זיק של יהדות והוא חפץ בכל מאודו לקיים מצוות – ככל שיוכל. כאן עמדה לרשותו מצוה אחת מיוחדת ועילאית כל כך: הציצית.
את הציצית לבש מתחת לבגדיו, כשהוא מחביא את החוטים עמוק במכנסיים. איש לא ידע, חבריו לא העלו על דעתם, שמדי יום הוא ניגש לפינה חבויה, מברך על הציצית בעיניים עצומות, ולובש אותה בהתרגשות ובדבקות. הוא חש כי זו המצוה היחידה שהוא יכול לקיים מבלי להסתכן בנפשו, ולכן דבק בה בכל מחיר וללא לאות, והיא היתה עליו ואתו, חבקה אותו והוא חבק אותה, מדי יום ביומו…
הגיעו הימים הקשים. צבא רוסיה הנחית מהלומות קרב על צבא הונגריה שהלך ונכתש, והאספקה לחיילים שבשדה הקרב – הלכה ונחלשה. החורף כיסה את אירופה בקור מקפיא וברובד מושלג מבהיק, והחיילים ההונגרים האומללים התקשו לקבל אספקת מעילים לימים כה קרים. חבריו לפלוגה קפאו מקור, והוא זכה בשכבת צמר נוספת שחיממה את לבו – תרתי משמע, הגינה עליו מן הקור השורר בחוצות…
חלפו כמה שבועות. הפלוגה שלו עושה את דרכה ביער, הוא נשאר חלק מקבוצה קטנה, שבשלב מסויים פגשה ביערות פלוגת חיילים רוסיים, שלקחו את כולם בשבי. השבי הרוסי לא היה קל, כחלק מתהליך הקליטה בכלא השבויים, נשלחו החיילים לבדיקה רפואית, בידי רופא מהצבא הרוסי. נטע חשש קמעא מהמפגש של הרופא הרוסי כשהציצית שעליו, אולם הרגיע את עצמו כי לבטח הלה לא יבין מהו הבגד הלז, ויאפשר לו להמשיך ללובשו. עם כל זאת, כשנכנס לרופא חש חרדה עזה בלבו, מי יודע מה יעלה בגורלו ובגורל הבגד היקר כל כך שנשא עמו בכל אימי המלחמה, שמא הרופא הרוסי יחליט לקחתו ממנו…
ואז, כך הרגיש, את אשר יגור ממנו בא לו. כשהתייצב מול הרופא, התגלה בגד הציצית במלוא הדרו. הרופא הביט בבגד מבט עמוק, נשא עיניו אל נטע החרד ושב והביט אל הציצית. נטע היה בטוח גורלו נחרץ, ואז גחן אליו הרופא ולחש באוזניו: 'שמע ישראל?'
נטע החוויר והסמיק חליפות, לא ידע איך לפרש את ההתפתחות האחרונה. לבו הלם בחוזקה והוא חש כי ראשו סחרחר עליו, אולם מיד התעשת והשיב בהנהון רפה את המשך הפסוק. אז הבין כי הרופא – שהיה דובר רוסית בלבד – לא מצא דרך לשאול אותו אם הוא יהודי, ובחר בפסוק המלווה את עם ישראל, בכדי לברר אם החייל שלפניו הוא יהודי…
כשהרופא הבין כי אכן כן, ובגד הציצית מגלה כי לפניו יהודי כשר, מלאו עיניו דמעות והוא הרגיע את נטע המודאג, והסביר לו בסימני ידיים כי גם הוא יהודי, ומעתה – הוא לוקח אותו תחת חסותו, הוא יפעל להבריאו, וגם ידאג לכל מחסורו…
עיניו של נטע אורו בחדווה, ולפתע הבין: בגד הציצית, שהגן עליו מהקור, שהתעקש ללבוש בכל מצב ובכל תנאי, הוא הבגד שהציל את חייו. כשכל חבריו לפלוגה נשלחו לכלא השבויים ורק מתי מעט שבו ממנו, הוא זכה לתנאים נוחים, כשהרופא היהודי-רוסי דואג לו לתנאי שהות טובים ונוחים, מכלכל אותו, מבריא אותו ולמעשה מחיה אותו ממש!
ככל הסיפור הזה סיפר ר' נטע בעיניים דומעות, לר' אריה העומד ומאזין מרותק לסיפור הנפלא שלפניו. ואז המשיך ר' נטע ואמר: 'הלא תבין לפיכך, שגם עתה, בגיל זקנה מופלגת, כשכוחותיי בל עמי ואני בבית החולים, לובש אני את הציצית על גופי בגאווה אין קץ. הן בזכות הציצית זכיתי לחיים, הציצית הגנה עליי כל חיי!'
סיפור מופלא זה, אשר הופיע בקונטרס רב התוכן 'כולנו יודעי שמך' להרה"ג רבי שכנא וגנר שליט"א מפי ר' אריה, חושף טפח מיכולת הציצית להקנות שמירה והגנה – רוחנית וגשמית גם יחד – ללובשיה. הנה כי כן, בכל תהפוכות העולם, זכה ר' נטע לשמור על חייו ולהישאר יהודי, והציצית היא שהצילה אותו גם במצבים הקשים ביותר, שמרה והגנה עליו באופן מיטבי!
אחים יקרים, הציצית היא כמו שכפ"ץ, אפוד מגן. לא תמיד אנחנו מבינים איך ולמה, אבל תמיד יש בה סגולות נפלאות של שמירה והגנה מכל פגע רע, רוחני וגשמי. אולי זו הסיבה לכך שבעל ה'פלא יועץ' בערך 'ציצית' ממליץ להורים להקפיד כי גם ילדיהם הקטנים יעטו ציצית כל העת, בהסבירו כי בכח הציצית לשמור ולהגן על הילדים מכל פגע רע.
הרי אין דבר החשוב לנו מילדינו, אין דבר יקר לנו מהם. הקפדה על כך שילבשו את הציצית בכל עת ושהיא כשירה ומהודרת, היא הדרך שלנו להעניק להם 'אפוד הגנה' שישמור עליהם מכל פגע רוחני ומכל נזק גשמי. הבה נהדר במצוות ציצית, ללובשה תמיד, לוודא שהיא תקינה ומהודרת, להתבונן באוצר הטמון בה לזכור את כל מצוות ה' – ונזכה שהציצית תשמור ותגן עלינו, ותלווה אותנו לחיים ארוכים וטובים!
אפוד הגנה מאלכוהול רותח!
כמדי יום ביומו, גם באותו יום הגיע הראל אטיאס למלאכתו במבשלת הערק בקריית שמונה, עליה הוא מופקד. הפעיל את המכונות, ווידא שהכל כשורה, והמשיך בשגרת היום. לפתע שמע 'בום' אימתני מכיוון חבית האלכוהול הענקית, הבניין כולו רעד והתנועע, והוא התקרב במתח כדי לבדוק מה קרה…
לחרדתו התברר כי חבית האלכוהול הרותח התפוצצה, וגל ענק של אלכוהול זרם בעוצמה לכיוונו. הוא ניסה לברוח, אך הגל היה מהיר ממנו פי כמה. תוך שברירי שניות שטף אותו גל אלכוהול רותח, והוא הניח את ידיו על ראשו, ומתחיל לנוס על נפשו כשבגדיו וכל גופו נספגים באלכוהול בטמפרטורת רתיחה…
הוא הצליח להימלט לחצר סמוכה, ואז הבחין כי הבגדים שעליו פשוט נמסו מחום הרתיחה, רק בגד אחד נותר לפליטה – הוא בגד הציצית. יתר הבגדים המורכבים מפוליאסטר – נמסו והתפוררו, כשרק הציצית לגופו. בניסי ניסים, מסוק שחלף באזור, קיבל הוראה לנחות בקריית שמונה ולאסוף את הפצוע, לבית החולים רמב"ם שבחיפה
שבוע ימים שכב ללא הכרה, עד שהרופאים החליטו להעיר אותו ולנסות להשיב את נפשו. או אז שמע את כל פרטי התקלה שקרתה: עקב תקלה טכנית התפוצצה חבית האלכוהול בהגיעה לנקודת הרתיחה, והאלכוהול הרותח שטף אותו בגל אימתני
למרבה הנס, בעת ששאר בגדיו נמסו מהחום וגופו לקה בכוויות – הרי שהציצית המשיכה להגן עליו. בקריית שמונה עיר מגוריו התפללו לרפואתו, הרופאים היו המומים מגודל הנס, והוא ידע את הסוד: זו הציצית שהגנה עליו!
לימים, כשהתאושש, ערך סעודת הודיה, ואז הזמין את כל חבריו ובני קהילתו. כשנשא את דבריו הנרגשים, הציב את הציצית בגאווה מעל חולצתו, וסיפר כי אף שלא גדל על ברכי התורה והמצוות, כשהחל ללמוד במדרשה לנוער מתחזק בקריית שמונה – החליט לאמץ את הציצית אל לבו, ומאז הוא לובש אותה בכל עת…
'והיא' – אמר ונופף בציצית שעליו – 'היא גיבורת הנס שלי. לא אני. היא הצילה את חיי, ספגה את הכוויות במקומי! אם הייתי נטול ציצית – לא היו לי סיכוי… הציצית ספגה את גל החום, והותירה לי את חיי לשלל!'
עדותו המופלאה של הראל, שפורסמה בספר 'האמנתי ואזמרה', מאירה באלומת אור נפלאה: לא תמיד אנו יכולים לדעת כיצד ועד כמה הציצית מגינה עלינו. ישמי שזוכים להתוודע לכך, רובנו לא תמיד יודעים. ובכל זאת, את בגד הציצית ספוג האלכוהול הרותח כדאי לנו להכיר ולזכור, כדי לדעת:
הציצית היא שכבת הגנה, אפוד שומר ומציל, מפגעים רוחניים וגשמיים, מיצר הרע וממיתה משונה. הבה נאמץ את הציצית בכל לב, נקפיד ללובשה בכל עת, נהדר לבודקה כראוי ונתבונן במשמעותה העמוקה – להזכירנו את כל מצוות ה'. כך היא תשמור עלינו לאורך ימים, וכך נזכה בהבטחה הכתובה בסוף פרשת ציצית: 'והייתם קדושים לאלוקיכם!'
מונעת כאבים ומזיקים!
לצד הזכות והחובה ללבוש את הציצית, הרי שבחוטיה כרוכים עוד אוצרות וסגולות יקרים, שכדאי כל כך להכירם. ב'שער הכוונות' דרושי הלילה מובא בשם האר"י הקדוש, ששנת לילה עם ציצית – היא סגולה להצלה ממזיקי הלילה. אמת, מצוות ציצית היא ביום, אבל הציצית – כסגולה – פועלת גם בלילה, שומרת על האדם הישן מכל פגעי הלילה!
עוד סגולה יקרה שכדאי לדעת, היא מה שגילה בספר 'דרך ישרה': בארבע כנפות הציצית – יש 32 חוטים, 8 בכל כנף, וכך גם לאדם מצוי יש 32 שיניים. ללמדך, שסגולת הציצית להקל על כאבי שיניים!
אחים יקרים, לציצית סגולות ומעלות יקרות רבות, כאן הבאנו רק את מקצתן. היא מזכירה לנו את כל מצוות ה', שומרת עלינו מכל יצר רע, מגינה גם בלילות מכל מזיק, ומונעת כאבי שיניים מיותרים. כל זאת – בלבישת בגד בן ארבע כנפות מצוייד בחוטים קדושים, אשרינו מה טוב חלקנו!
