רבינו הרה"ק ר' חיים בן עטר בן ר' משה בעל אור החיים הקדוש זי"ע, נולד בשנת תנ"ו בסאלי שבמרוקו.
רבינו הלך מגולה לגולה בנערותו, ועסק בסחורה אבל אבד כל הונו, ואז נדד מארץ מולדתו לארצות רחוקות. בימים אלו שנדד השלים ספרו הק' 'אור החיים', אחר שכבר הוציא ספרו 'חפץ ה" ואח"כ הוציא גם ספרו 'פרי תואר'.
בספריו 'חפץ ה" ו'אור החיים' רואים את גודל קדושתו ופרישותו וכחו בתורת נסתר, וב'פרי תואר' הראה עוצם חריפותו ובקיאתו.
כמו כן הדפיס גם ספר 'ראשון לציון' על מסכתות שבו קבע גם כן הלכה למעשה, ותלמידו הגדול הגה"ק חיד"א כתב כי כל ספריו אחד מעשרה מחכמתו, וחריפתו הפלא ופלא, ולפי דורו היו תלמידיו מבהיל הרעיון, והיה כמעיין המתגבר.
כתב רבינו בהקדמה לספרו 'אור החיים' על התורה, שהיה דורש בכל יום שתי דרשות בערב ובבוקר לכל בני העיר, ולא היו לו שעות לפירושו על התורה רק ד-ה שעות בשבוע.
בשנת תק"ב עלה רבינו לירושלים, וקבע לו ב' ישיבות, ישיבה שבה למד עם תלמידים בנגלה, בחריצות גדולה ובקדושה וטהרה מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, וישיבה נוספת שבה למד עם תלמידים מהוגנים סתרי תורה.
חוץ המתלמידים לא ידע שום אדם מקום מושב הישיבה.החיד"א זי"ע, שהיה אחד מגדולי תלמידיו, העיד שכל רואי פניו חשבוהו למלאך ה' צבא-ות, שהשכינה חופפת עליו כל היום.
לרבינו היתה תקשורת עם בני משה שבעבר נהר סמבטיון, על ידי מכתבים שנשלחו מהכא להתם ומהתם להכא.
גדולי התורה והחסידות על ספריו של רבינו זיע"א וסגוליהם:
כתב הרה"ק ר' אייזיק'ל מקאמארנא זי"ע בספרו (נתיב מצותיך) שרבינו זי"ע שמע בכל לילה תורה מפי הקב"ה, וגודל קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי מרכבה וגלוי נשמות, ומדרגתו רוה"ק אמיתי.
וכן בשו"ת 'דברי חיים' חשש להסתפק בכשרות שוחט, שאמר כי ספר אור החיים לא נתחבר ברוח הק', והוא בעצמו ז"ל פתח חיבורו הנ"ל וז"ל: "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים, בורא קצות הארץ ואתבונן בהם מה שהורשתי להתבונן" וכו'.
הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע אמר, שהלימוד בספר אור החיים הק' הוא מסוגל לרומם את נשמת אדם. וצדיקים אמרו, כי כמו שלימוד בזוה"ק מסוגל לטהר הנפש, כן הלימוד בס' אור החיים הק' מסוגל לזה. (עבודת עבודה שיחות)
הרה"ק ר' ישראל מרוזין זי"ע אמר כמו שבדורות הראשונים היה ספר הזוהר מסוגל לטהרת הנשמה, כך בדורות אלו ספר אור החיים הק' מסוגל לטהרת הנשמה, וכ"כ בספר 'יסוד העבודה' מסלונים ובספר 'סגולת משה'.
בספר 'קיימו וקיבלו' כתב נכד בעל 'דברי חיים' זי"ע, שמקובל אצלו מפי צדיקים, שהלומד פירוש 'אור החיים' הק' על פרשיות אחרי מות וקדושים, מובטח לו שלא יפטר מן העולם בלא תשובה.
כתב הגה"ק ר' חיים פאלג'י זי"ע בשם החיד"א, שבצרות פולין נגלה מהר"מ אלשיך זי"ע בהקיץ לאחד שהיה לומד בפירושו, והוסיף ר"ח פלאג'י שכעין זה נגלה לו בחלום על ספר אור החיים הק', שהוא מסוגל להינצל בעת צרה.
רבינו בסוף ספרו כותב: "ואז תוושע מאלוקי השמים ברוב עושר ושנות חיים"
כתב בספר 'סגולת משה' מהרה"ק ר' משה האפשטיין מווישנאוויץ זי"ע, שהלימוד בספר 'אור החיים' הק' מסוגל לעושר ושנות חיים.
בספר 'אוצר יד החיים' מהרה"ק ר' ישכר דוב באב"ד אב"ק בוסקא זי"ע כתב משם ספר 'עדן ציון' שספר 'אור החיים' הק' הוא מסוגל לשמירה בבית.
בספר 'אמרי יוסף' מהרה"ק ר' יוסף מאיר מספינקא זי"ע, מובא שהלימוד בספר 'אור החיים' הק' מסוגל לזרע של קיימא, כיון שלבעל ה'אור החיים' הק' לא היו בנים, וטמן את כח ההולדה בספרו ויש כמה עדויות בזה.
וסיפר הגה"צ ר' בנימין מענדעלסאהן אב"ד המושב החרדי קוממיות זי"ע, שהלוויתו של הגה"צ ר' דוד שפארבער מבראשוב בעל 'אפרקסתא דעניא' זי"ע, התלווה אל הרה"ק ר' שמחה בונם אלטר מגור בעל 'לב שמחה' זי"ע. בדרך הילוכו סיפר לרבי מגור, שהמנוח לא היו לו רבות בשנים זרע של קיימא, ובצר לו פנה אל רבו הרה"ק ר' יוסף מאיר ווייס מספינקא בעל 'אמרי יוסף' זי"ע, ויורהו הרבי ללמוד איזה קטע מסויים בהספה"ק 'אור החיים' כסגולה לזרע של קיימא, ואכן במשך זמן קיים את אשר נצטווה עד שנושע. בערוב ימיו נענה המנוח ואמר שנאבד מזכרונו איזה קטע ציווהו ה'אמרי יוסף' ללמוד, ואינו מצליח לזכור.
נענה ה'לב שמחה' ואמר: "באמת, כל קטע וקטע בספר קדוש זה מסוגל לזרע של קודש, אחר של'אור החיים בעצמו לא היה לו זרע של קיימא והכניס את כח המוליד שלו בספרו זה, על כן מסוגל הספר לפעול זרע קודש בנים עוסקים בתורה ובמצוות". (באר הפרשה מהר"צ ר' אלימלך בידערמאן שליט"א)
הרה"ק ר' יוחנן מקרלין זי"ע אמר שהלימוד בספר 'אור החיים' הק' הוא סגולה לאמונה.
הנה ידוע מה שאמרו דהנה שלשה ספרים נקראו 'קדוש' – אור החיים הקדוש. אלשיך הקדוש. השל"ה הקדוש. ופעם אחת שמע הרה"ק ר' יחזקאל משינאווא בעל דברי יחזקאל זי"ע אחד שאמר 'ספר התניא הקדוש' וגער בו שאין קוראים 'קדוש'.
רבינו זיע"א בארץ ישראל
רבינו לא ארכו לו השנים בירושלים עיה"ק ועלתה נשמתו לשמימה במוצאי שבת ק' אור ליום ט"ו לחודש תמוז בשנת תק"ג בן מ"ז שנה ונקבר בירושלים בהר הזיתים, אצל הגה"ק ה'פרי חדש' זי"ע שביקש ממנו מחילה בחיים היותו, על שהשיג עליו כי לשם שמים נתכוון. כאשר נסתלק רבינו הק', הרגיש בזה מרן הבעש"ט הק' זי"ע, על ידי שקיבל אז כוונה בנטילת ידים שניתנת רק לחד בדרא, והבעש"ט הק' זכה בה במקומו של 'אור החיים' הק'.
בעת המלחמה העולמית השניה בשנת תש"ד כבר עמדו חייליו של אותו הרשע ימ"ש במדבר מצרים, מוכנים ליכנס לארץ ישראל, ושלושה צדיקים יצאו אז יחד להשתטח על קברו של רבינו הק' בהר הזיתים, הלא הם הרה"ק ר' שלמ'קע מזוויהל זי"ע הרה"ק ר' ישראל מהוסיאטין זי"ע והרה"ק ר' אהר'לע ראטה בעל שומר אמונים זי"ע ושלשתם יחד השתטחו על הציון הק' ועוררו רחמים על המצב הנורא.
כאשר חזרו משם אמר הרה"ק מהוסיאטין זי"ע: "הנני מובטח שהרשע לא יכנס לארץ ישראל", שאלוהו היאך הוא בטוח בדבר זה כל כך? אמר: "בעת שהתפללנו על ציון האוה"ח הק', ראיתי את שם ה-וי"ה מאיר על קברו, וזהו סימן שפעלנו בקשתינו ולא יארע לנו דבר", וכך הוה.
וכתב מרן רבינו הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש בעל עבודת עבודה זי"ע מעשה נורא: בעת שהרה"ק ר' אברהם גרשון מקיטוב זי"ע גיסו של הבעש"ט זי"ע נסע לארץ ישראל ללמוד בישיבת האור החיים הק', ביקש הבעש"ט הק ממנו שימסור בשמו פרישת שלום לבעל האוה"ח הק', וכאשר הגיע שם הרה"ק מקיטוב אמר לו שגיסו הבעל שם דורש בשלומו, אומר האור החיים הק': איני יודע מי הוא זה הבעל שם, עד שאמר הר"ר גרשון בעל שם טוב, אז אמר האור החיים הק': עתה אני יודע מי זה. ׁ(עבודת עבודה)
התפילין של רבינו:
סיפר הרה"ק ר' אברהם שלום האלבערשטאם, ראש שושלת סטראפקוב בעל 'דברי שלום' זי"ע בסעודת מלוה מלכה הקראקא בשם אביו הרה"ק ר' יחזקאל שרגא האלבערשטאם בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע, שסיפר בבואו חזרה מארץ ישראל: [כידוע שבשנת תרכ"ט ביקר בארץ ישראל ושהה בצפת ובירושלים. ובשנת תרל"א חזר לגליציה] הרב הקדוש והטהור נורא ונשגב רבי חיים בן עטר זצלה"ה בעל מחבר ספר 'אור החיים' הקדוש, היו לו שתי יבמות, ולפני פטירתו בכו היבמות לפניו שיגיד להן עצה ממה שיתפרנסו אחרי פטירתו? ואמר להן: "הנה אני נותן לכם את התפילין שלי, ואחר פטירתי תפרסמו בכל המקומות שמי שרוצה להתפלל בתפילין שלי יבוא ויתפלל, ועבור זה ישלם כל המתפלל בהם סכום מסוים, ומזה תתפרנסו. אבל דבר אחד אני מזהיר אתכן מאוד מאוד, שתשגיחנה שכל מי שישים התפילין בראשו, חס ושלום מלדבר דיבור של חול כשהתפילין בראשו, כי קדושים הם, ובדיבור הקל יחללו חס ושלום את קדושתן והאותיות שבפרשיות תהיינה פורחות באויר ויפסלו התפילין תיכף".
כך היה, אחר הפטירה הכריזו בכל תפוצות ישראל כרוז הנ"ל, ובאו הרבה אחינו בני ישראל בהשתוקקות רב להתפלל בתפילין הקדושים הנ"ל, ומזה התפרנסו האלמנות הנ"ל.
פעם אחת בא סוחר גדול והתפלל בתפילין הנ"ל, ופתאום בא אדון אחד נשוא פנים, ואמר שיש לו לשאול דבר נחוץ מאוד מהסוחר הנ"ל ואין יכול להמתין עד אחר התפילה כי הוא אץ לדרכו. והיו היבמות הנ"ל שמרו תמיד על הפתח שלא להניח שום אדם להיכנס לבית המדרש בשעה שהניחו את התפילין, רק הוכרחו להתפלל בהתבודדות כדי שלא יהיה אפשר להם לדבר דיבור של חול בתפילין.
והנה אותו האדון בא בחיפזון גדול ונכנס בלי נטילת רשות, והיבמות העלימו עיניהן כרגע, ודיבר עם הסוחר הנ"ל איזה דיבורים, ובתוך כך באו היבמות וצעקו ככרוכיא צעקה גדולה, האיך עשו הדבר הרע הזה לדבר בתפילין הקדושים הללו. ובדקו התפילין ומצאו שאין בהן אותיות כי פרחו לעילא. (דברי שלום)
זכותו הגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
מתורתו של רבינו
"וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם". (פרשת בראשית ו' ז') "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ו' ח') דמשמע דלולי שמצא חן לא היה ניצל, וקשה הלא היה צדיק תמים? דכיון שהקב"ה ניחם על בריאת האדם אשר עשה מעיקרא, היה גם נח צריך להמחות עם כולם, אלא מפני שמצא חן ניצל, ושמו נח מוכיח עליו כי נח אותיות חן.
"וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים" (פרשת כי תבא כ"ח נ"ט) צריך להבין מה השייכות של נאמנות למכות או לחוליים, ואפשר לומר שהעניין של נאמן היינו שהוא נאמן למשלחו ועושה רצונו, וכאן כיון שנשלחו על ידי הקב"ה על בני האדם, והאנשים יעשו כל מיני השתדלות להתרפאות ברפואה טבעית מבלי לחזור בתשובה, והמכות והחולאים לא יסורו מהם עד שיעשו תשובה, הרי שהם נאמנים לשולחיהם. (אור החיים)
הטבילה היא במים ארבעים סאה, וזה יועיל לכאשר יחשוב הארס מחשבות רעות אשר לא תעשנה, צריך לטבול במים להעביר המחשבה העולה על רוחו ולזה היתה עולה באה, לזה יטבול במים ויעביר טומאתו ממנו. (ראשון לציון)
תפילה מרבינו זי"ע
תפילה זו תיקן רבינו לאמרה בתפילת מוסף של יום הכיפורים, וודאי מן הראוי והנכון לומר תפילה זו בכל עת.
יְהִי רָצון מִלְפָנֶיךָ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֱלֹקינוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְמָתֵינוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִידוֹת שֶאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְפָנֶיךָ זְכוֹר אַהֲבָתֵינוּ וְחִיבָּתֵינוּ וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁינוּ וְתַחֲזוֹר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם כִּי קָשָׁה פְּרִידָתְךָ מִמֶנוּ כִּפְרִידַת נַפְשֵׁינוּ מִגוּפֵינוּ, הָמוּ מֵעֵינוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁינוּ אֶל גְאוּלַת שְׁכִינָתְךָ וְאֶל מְעוֹן קָדְשֶׁךָ וְלִרְצוֹנְך ה' נִכְסַפְנוּ. הִנְנוּ מִתְחַנְנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן עַל גָלוּת הַשְׁכִינָה הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁינוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְעִימָה וְהָעַרֵיבָה עַל נַפְשֵׁינוּ רוּחֵינוּ וְנִשְׁמָתֵינוּ וְייֵעוֹל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכְלֵיה.