הרב צבי וינברג
"בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כ"ה, י"ג)
בזוהר פר' תולדות (חלק א' קלט:) כתב: "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו", כשישתלם הזא"ת, שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא (גימטריא ה' אלפים ת"ח) תשובו איש אל אחוזתו, אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו, ועי"ש.
ומחמת דברי הזוהר האלו, הראו המקובלים בשנת ת"ח (כידוע תוקף גזירות ת"ח ות"ט שנטבחו רבים מכלל ישראל) שהיא שנת משיח.
וכשעבר השנה ולא בא הקץ נפלו רבים ביאוש, ופירסם הש"ך ז"ל – "מאת ה' היתה זאת" – "זאת" שנת ת"ח במוסכם היה מהשי"ת להביא את המשיח, "היא נפלאת בעינינו". והיה זה זמן מסוגל שנראה נפלאות, אבל "זה היום עשה ה', המניעה היא "היום אם בקולו תשמעו", כמו שאמר אליהו הנביא לריב"ל (סנהדרין צח.)
(קב ונקי)