שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א: זה לא מכבר, כשבוע אחרי חג השבועות יצא לי לבקר בישיבה גדולה של קארלין, שם היו רבים מהתלמידים שבורי יד ורגל. והנה ראיתי שם מודעה תלויה על הקיר המזהירה מליתן האחד טפיחה על גב השני לשם אמירת 'צפרא טבא', כי אין לדעת מה מצב גבו של השני, אם אין בו איזה שבר או סדק ר"ל.
פנה אלי אז אחד מצוות הישיבה ואמר לי: "התבוננתי וראיתי שלא רק בעניין מכת יד כך הוא, אלא גם כשהאחד מדבר עם השני בפיו, עליו להיזהר עד מאוד, שהרי אינו יכול לדעת איזה 'עצמות' שבורות אצלו. מי שאין להם שמירה לפיהם, תוך כמה רגעים הם פוגעים בכמה בני אדם, ואינם נחשבים אפילו כאנוסים בדבר, כי היה להם לחשוב לפני שמדברים.
"הנה בא אחד ומספר בהתרגשות גדולה על בחור פלוני שמצא את זיווגו, ואינו מתחשב בבחור זה העומד לצדו שהולך ומזדקן וטרם מצא את זיווגו. לו היה עוצר לרגע אחד לפני שמדבר, היה מבין שאין זה הזמן להעלות ענין זה על השולחן… כך מוצא האדם את עצמו פוגע בבני אדם ומעליבם, אך ורק מחוסר מחשבה.
"הנה אפשר לראות בן אדם נכנס לניחום אבלים, ולא זו בלבד שאינו מנחם, עוד הוא זורה מלח על הפצעים. תחילה לכל, כשנכנס לבית האבלים היה עדיין בשיחה ערה בפלאפון ולא חשב אף לא לרגע אחד מה הוא הולך לדבר עם האבלים. וכשיושב מול האבלים, מה יעשה? היוכל ליתן לשתיקה להשתלט עליו?! והרי עכשיו קשה לו להתבונן. בלית ברירה הוא מתחיל לשאול שאלות משונות ולומר דברי חיזוק ששורפים את הנפש.
"ובכן, מה הפשט? וכי אפשר לתבוע מכל אחד שיהיה מומחה בענייני הנפש ושיבין בדיוק רב איך האבלים מרגישים?! לא! אין תובעים זאת מאף אחד, אך תובעים ממך דבר אחד, שתבין שהפה הוא כלי, כי אם היית מבין זאת, היית מכינו מקודם על ידי התבוננות ועל ידי תפילה לסייעתא דשמיא.
"הרי אתה בעצמך, כשאתה צריך לבקש הלוואה מפלוני, יודע אתה היטב לחשב מה לומר ומה לא לומר. מוכח מזה שיש לך שכל, אלא שהדיבור שלך אינו שמור. כשהדיבור שמור ומחושב, כל הגישה היא אחרת"…
('הבינני')