"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם"
כ"ק מרן האדמו"ר מפאפא זצ"ל הגיע לאחר השואה לויליאמסבורג והקים בה מחדש דור המשך לחסידות המפוארת בהונגריה. במשך השנים התרחבה הקהילה, והחסידים עברו לבורו פארק בעדודו של הרבי. אחד מן הצעדים הראשונים הנדרשים במקום החדש היה הקמת תלמוד תורה לחינוך הילדים הרכים, אך מכיוון שהקמתו דורשת ממון רב ולחסידים לא היו אמצעים כלכליים מספיקים, החליטו העסקנים לערך 'דינר' בהשתתפות הרבי, שבו תתבצע מגבית בין הגבירים המקומיים. וכדי שזמנו היקר וטרחתו המרובה של האדמו"ר הישיש לא יהיו לשווא, הוחלט כי תנאי הסף להזמנת הכבוד יהיה תרומה בסך שאינו פחות מאלף דולר.
ביום המיועד עמד הרבי ונשא מדברותיו בפני קהל השומעים העשיר, ולאחר מכן נקב בשמו של כל אחד מן המשתתפים ושמע ממנו את גובה התרומה שבאפשרותו לתת. הראשון נתן אלף דולר, השני העניק אלף ומאתים דולרים, השלישי נדב אלף וחמש מאות וכן הלאה.
בין הנוכחים ישב גביר גדול שהיה גם חסיד מובהק, וכאשר הגיע תורו ציפו הכול לשמוע ממנו סכום גבוה. אולם לתדהמת הצבור תרם האיש מאתים דולר בלבד. אמר לו הרבי: "והלא סיכמנו על תרומה של אלף דולו לפחות?" אך החסיד השיב: "התברכתי רק בבנות, ומשום כך לא אוכל להנות מן החידר הזה ואינני מוצא לנכון לתרום יותר".
מיד הגיב הרבי: "נו, אם תתן אולי תזכה גם לבן".
אורו עיניו של החסיד והוא שאל: "האם הרבי מבטיח לי בן?"
"לא", ענה הרבי, "איני יכול להבטיח כי אינני במקום אלוקים, אך בוודאי שאם תתן, יהיה במעשה נחת רוח לקדוש ברוך הוא ואני מברך אותך שתזכה בזכות זה לבן".
נענה החסיד ואמר: "אם כך הריני תורם עשרת אלפים דולר".
"מתי?" ברר הרבי, והחסיד הנלהב השיב: "מיד". הוא מהר לביתו וחזר כשבידו הסכום המדובר והרבי ברך אותו בבן.
לא חלפו אלא תשעה חדשים ולגביר נולד בן. מובן שהתרגשותו היתה גדולה מאד והוא רצה לכבד בסנדקאות את האדמו"ר, וכך, על אף שהברית נערכה בקיץ והרבי שהה באותו זמן בהרי הקטסקיל כמנהגו מדי שנה, נסע החסיד ועמו בנו הרך הנולד כדי לערוך את הברית במעונו של האדמו"ר.
דבר הנסיעה הבלתי שגרתית הזו נודע לאחיו של החסיד, ולשמע פליאתו על טלטול הדרך של תינוק לאחר ברית סיפר לו החסיד דברים כהווייתם. אותו אח, שעושרו נאמד במיליונים רבים, לא זכה להיפקד בילדים, ומששמע כי אחיו זכה לבן בעקבות ברכתו המופלאה של הרבי מיהר כבר למחרת עם שחר לנסוע למעון הקיץ של האדמו"ר. הוא נכנס אל בית הרבי ואמר: "שמעתי שהרבי מברך בילדים את מי שתורם לו כסף. אם כן, רק יאמר לי כמה לתת ואתן מיד".
הגיב הרבי: "האם אני קבלן? באותה שעה הייתה עת רצון והייתי זקוק לכסף עבור חיידר, וממילא היתה זכות גדולה והקדוש ברוך הוא עזר. אבל כעת איני זקוק לכסף".
העשיר שתלה תקוות רבות בתרומה הזו יצא החוצה, אך עדין לא אמר נואש. הוא ניגש לגבאים ואמר: "מבקש אני מכם שאם תשמעו אי פעם שהרבי זקוק לכסף תיצרו אתי קשר באופן מיידי, ואני מבקש שלא תהססו להזעיק אותי לבית הרב אפילו בשעות הלילה המאוחרות ביותר, או מן המקום המרחק ביותר שאהיה בו. אפילו מקצה העולם אגיע כדי לתרום ולהתברך מהרבי".
כעבור כמה חדשים אמר הרבי לגבאים שלו כי יש צורך לבנות קריה עבור האברכים הצעירים, אך הדבר יאלץ להדחות משום שאין די כסף עבור הקמת פרויקט כזה, והגבירים תרמו כבר את חלקם להקמת החיידר. אך שמעו זאת הגבאים ומיד מהרו להזעיק את אותו עשיר. האיש מיהר להגיע ובהתרגשות גדולה נכנס לרבי ואמר: "רבי, אתן כל סכום שיושת עלי, ובעד זאת אני רוצה הבטחה לילד".
במקום לברך אותו מיד כפי שציפה העשיר, הגיב הרבי: "התחת אלוקים אני? תן כמה שתוכל וה' יעזור"… מיהר האיש להוציא פנקס המחאות והושיט לרבי שיק פתוח באמרו: "הרבי יכול לרשום כל סכום עד שבע ספרות".
נטל הרבי את הצ'ק, ולנגד עיני העשיר רשם מאה ושמונים דולר בלבד. התפלא היהודי: "מה זאת?" והרבי השיב בפשטות: "מאה ושמונים הם עשר פעמים חי. אתה רוצה ילדים, וה' יעזור שיהיו לך ילדים". בכל זאת לא ויתר אותו יהודי על הזדמנות הפז שנקרתה לו לעזור בתרומה לרבי, ומיהר להושיט לרבי צ'ק אחר על סך עשרה מיליון דולר, ובתקווה גדולה עזב את המקום.
לאחר מספר חדשים משלא נפקד נסע במר לבו לאדמו"ר מפאפא ושאל: "רבי, מה בדבר ההבטחה? מתי אזכה סוף סוף להיפקד?" הרבי השיב: "לא הבטחתי, אך אני מתפלל עליך".
כך, כשהוא מתנודד בין תקוה ליאוש נסע האיש לביתו מצפה לישועה. אלא שזמן קצר אחר כך, משפשטה השמועה המרה על פטירת האדמו"ר הישיש, חשך עליו עולמו. ברם לא זמן רב עוד היה אחוז בכבלי יאושו, משום שכעבור תשעה חדשים מפטירת הרב נולדה לו בתו הראשונה… הרבי לא נשאר חייב.
אולם רק כעבור יומיים נחשפה לעסקני הקריה מעט מגדלותו העצומה של הרב. בנו, האדמו"ר שליט"א, נתן בידיהם מעטפה שעליה נכתב בכתב יד קדשו של האדמו"ר הקודם: "ביום שהקדוש ברוך הוא יפקוד את הזוג, אפשר להשתמש בכסף שהוא תרם לטובת הפרויקט"…
('ומתוק האור' – מגילת אסתר)