לפנינו סיפור מדהים אותו שמע הגר"י זילברשטיין שליט"א מהאברך בעל המעשה.
היה זה, מספר האברך, כאשר התפללתי בפעם הראשונה בחיי בשטיבלאך של "זיכרון משה" בירושלים, מה שלא עשיתי מעודי, גם בתקופת לימודיי בישיבת חברון. והנה, בסוף התפילה, הבחנתי בקבוצת לומדים שישבה באחד החדרים. הרגשתי דחף מיוחד להתקרב אליהם ולראות מה הם לומדים, למרות שתכונה זו של סקרנות אינה נמנית בשום אופן על תכונותיי הטבעיות.
אני ניגש אל שולחן הלומדים, ולפתע נתקפתי בהתרגשות עזה. על הגמרא שהיתה מונחת לפני הלומד שישב בסמוך לדלת הוטבעה חותמת מסויימת שהיתה מוכרת לי מימי ילדותי. התקרבתי עוד יותר אל הגמרא ולתדהמתי אני נוכח לראות שלא מדובר בחלום – החותמת נושאת את שמו של סבי זצ"ל, שהיה תלמיד חכם גדול בדור שלפני השואה.
התדהמה היתה גדולה, כיוון שלפי כל מה שהיה מקובל עד כה במשפחתי, הרי שהש"ס עליו רשם סבא את הגהותיו הושמד ועבר מן העולם בתקופת השואה. צער רב נגרם לבני המשפחה בזמנו, כתוצאה מאובדן הש"ס, כיוון שההערות שרשם הסבא על הדפים היו מחכימות במיוחד, והנה אני, הנכד, נתקל לפתע בחותמת הסבא על הגמרא. פלאי פלאים!
האברך כמובן נשאר על עמדו, ממתין לסיום השיעור. בתום השיעור ניסה לברר אצל בעל הגמרא מהיכן בא ש"ס זה לידו. סיפר הלה שלאחר המלחמה, לפני שעלה לארץ, ניגש יהודי אחד והעניק לו את כל כרכי הש"ס הזה במתנה שיעלה אותם לארץ ישראל. "מאז, נמצא הש"ס אצלי, ואשמח מאוד להשיבו לידי המשפחה", אמר הלומד מ"זכרון משה".
כמובן שהשמחה וההתרגשות במשפחה היו עצומים. אבל גודל הנס והפלא ועוצם ההשגחה הפרטית התגלה מאוחר יותר, כאשר בבדיקה שעשו בני המשפחה בעברם דף אחר דף לראות ולגלות עוד חותמות של הסבא שאולי מתנוססות על דפי הגמרא – נוכחו לראות שאך ורק פעם אחת ויחידה מופיעה החותמת בדף אחד מכל הש"ס כולו!!! – היה זה אותו הדף בו עסקו באותו יום בשיעור בזיכרון משה, והקב"ה סיבב שבאותו יום יגיע הנכד, וירגיש "דחף" של סקרנות, ויגלה את הש"ס ותחזור האבידה אל בעליה… מה' יצא הדבר!
טובך יביעו, הובא בגיליון אגעדאנק