ישראל וייס
"ונצעק אל ד'" (כ' טז)
במסגרת פרויקט מיוחד שנערך ב'בית היין' – העלון החדש של 'אחינו', מראיינים כותבי העלון מדי שבוע אב ובנו בראיון משולב, ובגיליון הקרוב ניתן לקרוא בעלון ראיון עם הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מרבני בית שמש ובעל מחבר 'ילקוט הלכות ועניינים הנוגעים למעשה', יחד עם בנו הרב יעקב גרין, אחראי צוות חונכים של הארגון.
השיחה עסקה בנושאי חינוך והחדרת אהבת תורה בלב הילדים והתלמידים, ומאחר והרב גרין הנו בעל וותק של למעלה מעשרים שנה כמחנך ור"מ, קיבלנו ממנו כמויות בלתי נדלות של רעיונות, דברי הדרכה, ווארטים וכמובן גם סיפורים לרוב, בהזדמנות זו קיבלנו ממנו סיפורים ורעיונות למאמר נפרד עבור 'לקראת שבת', כאשר תחזינה עיניכם מישרים.
השיחה עסקה בנושא החינוך, ובתוך השיחה הזכיר הרב גרין את דברי מרן בעל 'אילת השחר' זצ"ל, שאמר פעם שכשהורים מעירים לבנם פעם אחת על התנהגות שאינה ראויה, זה נכלל בגדר של חינוך וכך יש לנהוג, כמובן שההערה צריכה להיות כראוי, באופן שעושים השתדלות שהיא תתקבל על לב השומע. אם ההערה לא התקבלה בפעם הראשונה, יש לחשוב היטב לפני שמעירים בנושא פעם שנייה, ורק אם מגיעים למסקנה שההערה צפויה להביא תועלת אפשר להעיר, אבל להעיר בפעם השלישית, זה תמיד מזיק ויש להימנע מכך, כי זה לא בגדר של חינוך או תוכחה.
"אני אספר סיפור ששמעתי, ושנותן דוגמה מאוד טובה לגבי הדרך לחנך ילד בצורה נכונה ולהעיר לו באופן שייכנסו הדברים בלבו.
"את הסיפור הזה סיפר כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זצ"ל, שסיפר על עצמו שבהיותו ילד התפלל בבית המדרש של אביו ה'אמרי אמת' זצ"ל בשבת בבוקר, ובגלל שהתפילה היתה ארוכה, והיה דוחק גדול, הוא הסיח את דעתו ואיחר באמירת קדושת 'כתר' בחזרת הש"ץ של מוסף.
"אחרי התפילה, שמע על כך אביו, קרא לו ושאל אותו: היודע אתה מדוע אומרים 'כתר' רק במוסף ולא בשחרית?".
לאחר שעורר בו את התהייה בנושא, קרא ה'אמרי אמת' לבחור בונם ליקיווער הי"ד, שהיה חבר ומדריך לבנו של הרבי, על פי בקשתו של הרבי ה'אמרי אמת', והראה לו מדרש בעניין.
מספר ה'פני מנחם' שלאחר ימים אחדים, לפני הלימוד הקבוע שלהם, הראה לו את המדרש שאומר שהמלאך הממונה את התפילות נוטל את כל התפילות שהתפללו בכל בתי הכנסיות, ועושה אותן עטרות בראשו של הקב"ה, ומכל תפילה שישראל מתפללים נעשה כתר להקב"ה. והוסיף ואמר ל'פני מנחם', שלפני כמה ימים, בשבת, כשהמלאך הביא לקב"ה את הכתר של תפילות השבת, היה שם חלל ריק והקב"ה שאל את המלאך למה חסרה כאן אבן? השיב המלאך שזה בגלל שהילד פנחס מנחם לא אמר 'כתר' בשבת….
סיפר ה'פני מנחם' זצ"ל, שהאמירה הזאת גרמה להתבייש בושה נוראה, וגרמה לו להצטער צער עמוק מאוד על כך שהסיח את דעתו מאמירת קדושת 'כתר', ומאז הוא היה מקפיד מאוד לומר קדושה וגם לכוון בה כראוי.
**
"הסיפור הזה, שסיפר מרן ה'פני מנחם' מגור זצ"ל, מלמד אותנו שיעור חשוב מאוד בדרכי החינוך, אבל הוא כמובן גם נותן לו פתח לחשיבות של התפילה, כמה גדול כוחה של כל תפילה, איזה פלאות היא מחוללת בעולמות העליונים.
"והאמת שזה נושא אחד מחובר, כי כדי לחנך את הילדים, הדבר הכי חשוב זה להתפלל. אי אפשר להצליח בחינוך בלי להתפלל על כך, ומצד שני, כשמתפללים על חינוך הילדים, מחוללים נפלאות.
"אספר בזה מעשה נפלא ששמעתי על מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שפעם אחת באו לפניו הוריו של נערה שנזרקה מהסמינר, בגלל שהתנהגותה לא היתה כשורה, והיה חשש שהיא תשפיע לרעה על חברותיה.
"באו ההורים והלינו על הנהלת הסמינר שככה הוציאו את הבת שלהם, ואוטמים את אוזנם משמוע קול תחינה ותחנונים. ההורים מוכנים להתחייב ולהבטיח, שישגיחו על הילדה בשבע עיניים ושהיא מבינה שטעתה ורוצה להשתפר, אבל הנהלת הסמינר לא מוכנה לשמוע שום דבר, ובכך בעצם דנה את הבת לקלון נוראי, ואולי גם מגרשת אותה מהסתפח בנחלת ה' חלילה וחס, כי התוצאה של כזה מעשה עלולה להביא להתדרדרות רוחנית נוראה.
"זימן הרב שטיינמן זצ"ל את מנהל הסמינר, וביקש לדעת אם אכן היתה כזאת בישראל. מנהל הסמינר השיב שאכן נכונים דברי ההורים, אבל להנהלה לא היתה שום ברירה, כי הילדה אכן משפיעה לרעה על חברותיה.
"זעקו ההורים חמס, מה זאת אומרת לא היתה ברירה? הרי התדרדרות לא קורית ביום אחד. המנהל מספר שכבר דיברו עם הילדה, והסבירו לה מה יהיו ההשלכות של ההתנהגות שלה, ובכל זאת זה לא עזר. אז למה לא דיברתם אתנו, עם ההורים?
"השיב המנהל, כמצטדק לפני מרן הגראי"ל, שאכן אולי היתה זאת טעות שהנהלת הסמינר לא עדכנה את ההורים, אבל הוא לא רואה איך זה היה משנה את התמונה, בכל מקרה הבת התנהגה כמו שהתנהגה, וגם אם ההורים היו מעירים לה – זה לא היה עוזר כלום.
"עמדה שם האמא של הילדה והחלה לזעוק מרה: 'מה זאת אומרת לא יכולנו לעשות שום דבר? חס וחלילה, איזה דיבורים אלו? היינו יכולים להתפלל! וכי קלה היא בעיניכם? אם הייתי יודעת שמצבה הרוחני של הבת שלי נמצא בסכנה, הייתי פותחת ספר תהילים ושופכת דמעות כמים בתפילה. זה בוודאי היה עוזר ומשנה את ההתנהגות שלה, ולא היינו מגיעים ליד כך שיזרקו אותה מהסמינר!".
"שמע הרב שטיינמן זצ"ל את דברי האם, והכריע שהיא אכן צודקת. הנהלת הסמינר חייבת לתת לילדה הזדמנות נוספת, והפעם יוכלו ההורים להתפלל על הבת, ובעזרת ה' היא תשפר את דרכיה, ולא תהווה סכנה רוחנית לשאר התלמידות בכיתתה".
**
בעניין זה אספר מעשה נוסף ששמעתי מפיו של אחד מגדולי תלמידי החכמים בדור, שמגיע ממשפחה של תלמידי חכמים מופלגים. אביו היה יהודי מאוד מיוחד, כיהן כרב בקהילה מאוד חשובה וחיבר ספרים, וכל הבנים צעדו בעקבותיו. כולם היו המוצלחים ביותר בחיידר ובישיבה, ובאמת היו משפחה לתפארת, שכל אחד ואחד מבניה צמח ממש גדול בתורה.
"אבל אחד הילדים היה כמו נטע זר במשפחה. הוא היה שובב, ופחות השקיע בלימודים. בחיידר חשבו שהוא יגדל, השובבות תעבור לו והוא יתחיל להשקיע בלימודים כמו אחיו הגדולים. אבל הוא גדל והשובבות לא עזבה אותו. נכנס לישיבה קטנה ונשאר שובב, היו לו בעיות עם הצוות החינוכי וההתמדה שלו לא היתה יוצאת דופן, בלשון המעטה…
"כשהוא הגיע לגיל 16, פתאום חל שינוי גדול בהתנהגות שלו. הוא הפסיק להשתובב, הפסיק להתעניין בפוליטיקה ובשטויות, והתחיל ללמוד בקצב הולך ומתגבר, ממש הפך למצוין שבמצוינים, כמו אחיו הגדולים.
"כולם חשבו שהוא פשוט התבגר, גם הוא עצמו חשב שמדובר בענין של גיל. וכך במשך כמה שנים הוא למד והתעלה עד שזכה להתארס עם בתו של תלמיד חכם מופלג, וביום החופה שלו, אבא שלו אמר לו: 'בני יקירי אתה זוכר שפתאום בגיל 16 התחלת להיות רציני, ובתוך תקופה קצרה הפכת להיות הבחור הכי טוב בישיבה?
"'אתה יודע למה זה קרה? לא בגלל שהתבגרת, לא בגלל שיצר השובבות עזב אותך, לא בגלל שהפוליטיקה נהיתה פחות מעניינת ממה שהיה קודם. היתה לזה סיבה אחרת…
"'שתדע שכשנהיית בן 16, אני ואמא שלך ישבנו ודיברנו עליך. אמא אמרה לי שהיא מאוד מודאגת מהעתיד שלך, מה יצא ממך כשאתה מתנהג ככה ולא לוקח את החיים ברצינות, איזה שידוך תקבל כשאתה לא לומד ברצינות ולא יודע כלום? ואם תקבל אשה לפי מעשיך, איזה ילדים יהיו לך… איך הם ייראו. אוי ואבוי…
"'חשבנו מה לעשות? והחלטנו להתפלל. כן כן, להתפלל. ביום ההולדת שלך, כשנהיית בן 16, לקחנו מונית, ונסענו לצפון. הגענו למירון ופרצנו בבכי, אני בעזרת הגברים ואמא בעזרת הנשים. התפללנו ובכינו, אמרנו את ספר התהילים, עלינו למונית ונסענו לטבריה, על ציון רבי עקיבא והרמב"ם, היינו בעמוקה ובשאר קברי צדיקים, כל היום התפללנו ובכינו, התפללנו ובכינו, התחננו לבורא עולם שיהפוך את לבבך וייתן לך יצר טוב לעבדו באהבה וביראה, שתוכל ללמוד בהתמדה ושתרצה ללמוד בהתמדה.
"'מאותו יום החל להתחולל שינוי עצום. כמובן שלא זנחנו את התפילות, המשכנו להתפלל עוד ועוד, כשלנגד עיניו אנחנו רואים את השינוי האדיר שהתחולל בתוך הלב שלך, איך פתאום עזבה אותך משובת הנעורים, ופתאום הפכת לבחור בוגר, רציני ובעיקר מתמיד וירא שמים אמיתי. כל זה בכח התפילה.
"'ולמה אני מספר לך את זה', השלים אביו את דבריו, 'כי אתה עומד להיכנס מתחת לחופה. החיים עוד מלאים אתגרים, יהיו לך קשיים ומהמורות, בעזרת ה' יהיו לך ילדים תצטרך להתמודד עם קשיי פרנסה, עם בעיות בחינוך, לכולם יש קשיים ובעיות, אבל אני נותן לך עכשיו מפתח שיעזור לך לפתוח את כל המנעולים. קח ספר תהילים, ובכל פעם שיש לך קושי תתפלל לקדוש ברוך הוא, כי הוא שומע תפילת כל פה. ואם תתרופף חלילה ההכרה הזאת בלבך ביום מן הימים, פשוט תסתכל על עצמך ותזכור, שאתה בעצמך עדות חיה ומוחשית לכך שהתפילות עוזרות ופועלות".