לא קלים היו חייה של משפחת לוי המתגוררת באזור ב' באשדוד. ו'לא קלים' זוהי הגדרה עדינה ביחס לחייהם. המשפחה מנתה תשעה ילדים כן ירבו, אך העניות אכלה בהם. בקלות די רבה הם עיטרו את החלק התחתון שבגרף מבחני ההכנסה הכספית, מהסיבה הפשוטה כי לא הייתה להם כל הכנסה.
אולם מנת צרותיה של המשפחה לא הסתיימה בכך.
אבי המשפחה, מר לוי, לקה בנפשו, וסבל ממחלה נפשית קשה, ומכאן רק הלכו והתגברו להן שאר הצרות והבעיות, כמו לא די בצרה הזאת לכשעצמה, שגרמה באופן טבעי להחרפת שאר הבעיות.
עוד בטרם נוסדו בכלל ישראל ארגוני חסד המסייעים בכל דרך למשפחות במצוקה, היה ר' ירחמיאל מסייע למשפחות מצוקה רבות בעיר אשדוד. למשפחה אחת היה מעניק סיוע כספי, לאחרת היה נותן ביגוד, וכן הלאה. וכמובן שגם משפחת לוי עמה פתחנו, הייתה בין 'לקוחותיו'.
לא פעם בעת שהגיע ר' ירחמיאל אל בית המשפחה, הוא גורש על ידי האב החולה, והאם המסכנה נאלצה לצאת לעברו מן הבית, בכדי לקבל סיוע בשביל אחד הילדים, או עבור המשפחה בכללותה.
ילדי משפחת לוי סודרו על ידי ר' ירחמיאל במוסדות תורניים שונים, כאשר אף את העול הכספי בתשלום למוסדות החינוך, הוא נטל על עצמו כדבר מובן מאליו. וכך איכשהו שרדה משפחת לוי, וצפה לה בקושי רב על פני המים הגועשים מבית ומחוץ.
ברית של 'מת מצוה'
בנוסף למצבה הרעוע של המשפחה, עמדה האם ללדת את ילדה העשירי למזל טוב. מזל טוב אמרנו, אולם לרש אין כל. לא ביגוד, לא מיטה, לא פרנסה, ואף לא עזרה. רק סבל וחרפה היו מנת חלקה, ועניות ודלות מאכלם.
הגיע יום פקודה, והאם ילדה את בנה העשירי למזל טוב ביום שבת קודש. היו אלו אולי רגעי הנחת הבודדים של האם, בעת ששהתה בבית החולים הרחק מביתה ומבעלה, כאשר היה זה האופן היחיד בו יכלה לנוח קמעה, ולאגור כוחות לקראת הימים הבאים עליה ועל משפחתה.
ר' ירחמיאל דאג לכל מה שצריך, וגם למוהל שיבוא לבית התינוק ביום שבת קודש שלאחריו, בכדי למול את הרך הנולד. על ברית רגילה עם סעודה מכובדת לא היה על מה לדבר. כי מלבד העוני והמחסור, האב לא נתן שיעשו דבר בביתו שלא על פי דעתו, ודעתו, כאמור, לא הייתה עמו…
האם נדברה עם ר' ירחמיאל שיבוא לביתם יחד עם המוהל ביום שבת קודש בשעה היעודה, ושניהם קיוו שמן השמים ירחמו שהברית תוכל לצאת מן הכח אל הפועל, ללא מפריעים ומקטרגים.
ביום שבת קודש, קרא ר' ירחמיאל לרעהו שלמה וורצברגר מן הישיבה, ויחדיו צעדו לאזור ב' כדי לקיים את הברית שהייתה בבחינת 'מת מצוה'. על יד הבניין המתין להם כבר המוהל, וכך עלו ובאו שלושת המשתתפים כדי לערוך את הברית.
אם התינוק פתחה את הדלת, באמרה כי ביום שישי האב עבר טיפול קשה, ומאז הוא ישן במיטתו, כאשר מצב זה יכול להמשך עוד שעות ארוכות. מעמד הברית החל, וכך, ללא אומר ודברים רבים מידי, הוכנס בן משפחת לוי בבריתו של אברהם אבינו בנוכחות ארבעה אנשים בלבד: ר' ירחמיאל ששימש כסנדק, ר' שלמה וורצברגר ששימש כ'קווטער', המוהל, והאם.
'ויקרא שמו בישראל', קרא המוהל.
גבריאל – אמרה האם.
גבריאל בן… לרפואה שלמה'… המשיך המוהל, 'ישמח האב ביוצאי חלציו ותגל אמו בפרי בטנה'… 'זה הקטן גדול יהיה'.
זה הקטן גדול נהיה
על המשכו המדהים של המעשה מספר הרב שלמה וורצברגר שליט"א:
'חלפו מאז הסיפור ארבעים שנה, ולימים, הוצרכתי להגיע לעיר אשקלון. בעודי יושב באוטובוס בדרכי חזרה, עלה אל אוטובוס אברך עטור זקן ופאות, ומראהו כשל צורבא מרבנן. הלה עבר בין המושבים, נעצר על ידי, ואז שאל בחשש:
'הרב וורצברגר'?
'כן', עניתי.
'אני גבריאל לוי, האם הרב זוכר אותי'?
'וואו, בטח שאני זוכר', עניתי, 'מה שלום אמך, כיצד היא מרגישה'?
'ברוך ה", השיב גבריאל, 'היא כבר מאד מבוגרת, אך בחסדי שמים היא מרגישה טוב'.
'והיכן אתה גר'? הוספתי להתעניין.
'אני מתגורר בצפון סיפר, 'וברוך ה' יש לי שבעה ילדים, ששניים מהם כבר השאתי. לפרנסתי, אני משמש כמלמד בצפון, ובחסדי שמיים הכל מתנהל על מי מנוחות'.
'לא היה גבול לאושרי', מסיים הרב וורצברגר את סיפורו, 'לפתע פתאום זה התינוק העשירי של משפחת לוי, עומד כאן לפני, ומתגלה כבר אוריין, מלמד דרדקי, ועושה רושם של יקר שביקרים. הן זהו אותו ילד שהשתתפנו בבריתו לפני למעלה מארבעים שנה, ומסתבר שאת סיפור הברית – אף הוא אינו יודע'.
הדא הוא דאמרו חכמינו ז"ל: 'הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה'.
אליהו מלאך הברית עמד על ימינו של המוהל לסומכו, והוא אשר בירך את הרך הנימול: 'זה הקטן גדול יהיה' בתורה ובמצוות.
(מתוך הספר 'ירחמיאל' קווים לדמותו של גדול מזכי הרבים. השמות של המשפחה בכתבה זו בדויים)