האם מעוברות ומניקות משלימות את הצום עד סופו? │ כיצד נוהגים באדם בריא שהריח מאכל ביום כיפור? │ וכיצד ינהג אדם שהריח מאכל ביום הכיפורים עד כדי יציאת ריר מפיו?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום הכיפורים במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרי"ז]
מעוברות ומניקות בצום יום כיפור
מעוברות ומניקות צריכות להתענות ביום הכיפורים כמו אנשים בריאים, וכן משלימות את הצום, דהיינו, שמתענות עד סוף הצום עד צאת הכוכבים שנראים ג' כוכבים, שהרי לעיל בסימן תקס"ב ס"ב מבואר, שיש סוג תעניות שלא צריך להשלים אותם עד צאת הכוכבים ממש, אלא מספיק שהוא התענה עד פלג המנחה או עד מנחה גדולה, וזה מה שמבואר בשולחן ערוך כאן, שצריכות לצום עד סוף הצום ממש.
מעוברת או חולה שהריחו מאכל ביום כיפור
עוברה שהריחה ריח של מאכל, אם לא נותנים לה מאותו מאכל שהיא מתאווה לו, היא והוולד שלה מסתכנים, ולכן, כאשר הריחה, לוחשים לה באוזנה שיום הכיפורים היום, ולפעמים דעתה מתיישבת בזה, ואם זה לא מועיל, נותנים לה כמה טיפות מהרוטב של אותו מאכל בפיה, ואם גם זה לא מועיל, נותנים לה מהמאכל עצמו פחות מכשיעור עד שתתיישב דעתה, ודווקא במעוברת מקפידים על הסדר הזה, משום שלפעמים מתיישבת דעתה בדבר מועט, אבל חולה, מאכילים אותו כפי שיאמר הרופא, או אפילו על פי עצמו, ולא צריך ללחוש לו שהיום יום הכיפורים, ולא צריך להתחיל מטיפות, אלא מהמאכל עצמו פחות פחות מכשיעור.
בריא שהריח מאכל ביום כיפור
אדם שהריח מאכל והשתנו פניו, מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, ולכן מאכילים אותו ממנו, אבל אדם בריא שלא השתנו פניו, אפילו שהוא אומר שליבו חלש והוא צריך לאכול, לא מאכילים אותו, אבל הישועות יעקב אומר, שאולי מותר להאכיל אותו בידיים, והחתם סופר עושה פשרה ואומר, שאנחנו לא מאכילים אותו, משום שהוא בחזקת בריא, אבל החולה עצמו יכול לקחת לעצמו מאכל ולאכול, וכאשר מריח ובולע את הרוק זה מסוכן, וצריך לירוק אותו.
מה שאנחנו מקילים באשה מעוברת שהריחה ובכל אדם שהריחה, זה רק עד שתתיישב דעתם, אבל לאחר שהתיישבה דעתם, אסור להם לאכול יותר מזה.
דין יולדת בצום יום כיפור
יולדת תוך שלשה ימים מהלידה, אינה מתענה כלל, ואפילו שאמרה שלא צריכה לאכול, מאכילים אותה ואומרים לה 'אכלי', ובכל זאת כאשר אומרת שאינה צריכה לאכול, יש להאכיל אותה פחות פחות מכשיעור, אבל כשלא אמרה איני צריכה, מאכילים אותה כדרכה, ויולדת משלשה ימים אחר הלידה ועד שבעה ימים, הדבר תלוי, אם אמרה צריכה אני, וחברותיה או הרופאים אומרים שאינה צריכה, מאכילים אותה, כי לב יודע מרת נפשו, אבל כעבור שבעה ימים, הרי היא ככל אדם.
סדר ספירת הימים ליולדת
ימים אלו לא מונים אותם מעת לעת, דהיינו, אם ילדה בז' תשרי בערב לפני שנכנס ליל שמיני, ואם נחשב מעת לעת, לכאורה יוצא שהיא יכולה לאכול עד יום הכיפורים לפני צאת הצום, ומכיוון שיום הכיפורים זה יום רביעי, שהרי היום הראשון הוא היום השביעי, והיום השמיני הוא היום השני, והיום התשיעי הוא היום השלישי, והעשירי שזה יום הכיפורים הוא היום הרביעי, ואם מחשבים מעת לעת, אם כך היא יכולה לאכול ביום הכיפורים, קא משמע לן, שמחשבים לפי ימים, ולא מאכילים אותה ביום הכיפורים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א