באיזה אופן מאכילים חולה על פי רופא? │ האם דעת החולה נחשבת כנגד דעת הרופאים? │ האם אנו סומכים על דעתו של רופא גוי בעניין הצום? │ ומה עושים במקרה שיש מחלוקת בין הרופאים בעניין האכלת החולה בצום יום כיפור│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום הכיפורים במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרי"ח סעיפים א' ב']
האכלת חולה ביום כיפור על פי רופא
חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי, אפילו אותו רופא הוא גוי והוא אומר שאם לא יאכילו את החולה, אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילים אותו על פי הרופא, ואפילו אם אותו רופא גוי לא אומר זאת במפורש, אלא אומר 'אפשר' שיכבד עליו החולי, נותנים לו לאכול שמא יסתכן, וכן ברור הדבר, שאם הרופא אומר שהחולה עלול למות, וודאי שמאכילים אותו, ואפילו אם החולה עצמו אומר שאינו צריך לאכול, שומעים לרופא, שמא אותו חולה אינו מרגיש בחוליו מחמת חולשה, ואפילו אם החולה עצמו הוא רופא מומחה, ואומר על עצמו שבמחלה הזאת שהוא חולה בה הוא לא צריך לאכול, שומעים לרופא שאומר שאפשר שיכבד עליו החולי.
רופא בקי
לא צריך דווקא רופא בקי, אלא כל אדם הוא בחזקת בקי קצת לעניין ספק נפשות, ויש אומרים שזה דווקא ברופא יהודי, אבל רופא גוי סתם אינו נאמן אם אינו בקי, ובכל זאת לעניין יולדת, מאמינים לנשים בזה, כיוון שהן בקיאות בעניין יולדת.
דעת החולה נגד דעת הרופאים
אם החולה אומר 'צריך אני', אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך, שומעים לחולה, משום שלב יודע מרת נפשו, ולא מחזיקים אותו ברשע לומר שהוא סתם רוצה לאכול ביום הכיפורים, אלא תולים שבאמת הוא חולה, ויש בזה באמת צד של סכנה, אבל צריך להזכיר לחולה שהיום יום כיפור, ואם בכל זאת מבקש לאכול, נותנים לו וכנ"ל.
חולה המחויב לאכול ואינו אוכל
אדם חולה שצריך לאכול ולא אוכל, עליו נאמר הפסוק, 'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש', ובמקום שמאכילים אותו, אין צריך כפרה על זה, משום שאונס רחמנא פטריה, כל שכן אם אכל רק חצי שיעור שוודאי שלא צריך כפרה, וכפרה נאמרה רק על שוגג ולא על אנוס.
חולה העלול להסתכן אם לא יאכל
הביאור הלכה מוסיף, מה שכתוב שחולה שצריך לאכול אם הרופא אומר, שאפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן ומאכילים אותו על פיו, אומר הפרי מגדים, שמדובר אפילו באופן שלעת עתה הוא חולה שאין בו סכנה, אבל משערים שאם הוא לא יאכל, אפשר שיתגבר עליו המחלה, ויוכל להיות שיבוא לידי סכנה, זה כבר מספיק בכדי שיהיה מותר להאכיל אותו.
נאמנות רופא גוי
עוד מוסיף הביאור הלכה, על מה שנאמר שאפילו שהרופא גוי, שומעים בקולו, אומר התפארת ישראל, שהיום יש להתיישב בדבר, משום שאומר התפא"י, שראה בעיניו, שהרופאים הגויים אינם נאמנים שהרי על כל חולי קל אם אומרים תמיד, שאם יתענה החולה, הוא יסתכן, ולכן אולי אי אפשר להאמין להם, כי אנחנו רואים שהם מקילים מדאי בעניין.
נאמנות רופא יהודי בנוגע לצום יום כיפור
עוד אומר הביאור הלכה, שרופאים יהודים שהרבה מהם חשודים לעבוד על דברי תורה ולחלל שבת, וגם הם עצמם לא מתענים, צריך עיון רב אם אפשר לסמוך עליהם בנוגע לדיני יום הכיפורים, והדבר תלוי לפי ראות המורה את העניין.
האכלת חולה שלא לפי בקשתו
עוד מביא הביאור הלכה, לעניין חולה שאומר צריך אני ושומעים לו אפילו נגד מאה רופאים שאומרים שאינו צריך, אומר על כך הט"ז, שמצדד לומר, שדווקא כאשר החולה מתחיל מעצמו לבקש אוכל, אבל אם אינו שואל כלל, ורק כאשר אנחנו שואלים אותו על כך הוא משיב שרוצה לאכול, באופן כזה, צריך שיהיה רופא אחד שאומר כדבריו, ואז מועיל, אבל אומר הביאור הלכה, שלא העתיק דברי הט"ז במשנה ברורה, כי הרבה אחרונים חולקים עליו וסוברים, שגם כאשר אנחנו פותחים בשאלה האם אתה צריך לאכול והוא משיב שכן, מאכילים אותו.
רופאים החלוקים בדעתם לעניין האכלת החולה
רופא אחד אמר שהחולה צריך לאכול, ורופא אחר אומר שאינו צריך, מאכילים אותו, משום שספק נפשות להקל, ואפילו אם הרופא שאומר שהחולה צריך לאכול הוא רופא גוי, ואפילו הוא אשה, בכל זאת הדין הוא שספק נפשות להקל, ודווקא כשהגוי בקי, אבל אם אינו בקי, אינו נאמן להכחיש את הרופא היהודי.
דעת הרמ"א, שאפילו כאשר שני הרופאים שאומרים שהחולה אינו צריך לאכול, הם יותר בקיאים בחכמה זו, בכל זאת לא הולכים אחריהם בזה להחמיר בספק נפשות, משום שהאחרים שאומרים שהחולה צריך לאכול, הם גם כן בקיאים בחכמה זו, ודעת המגן אברהם והאליה רבה להורות, שכאשר הרופאים שווים במניין, הולכים אחרי הרופאים שבקיאים ומופלגים בחכמה זו יותר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א