צוות 'מעלה מעלה'
בימים האחרונים זכינו להתקבל לשיחה אצל ראש הישיבה הגאון רבי משה פרידמן שליט"א, מישיבת 'דרכי יושר' – טשכנוב בירושלים, כחלק מסבב ביקורים אצל גדולי ראשי הישיבות החסידיות בדורנו, על מנת לדלות מפיהם פנינים יקרות בכל הקשור ללימוד התורה מתוך גישמאק והנאה בזמן הזה.
את עיקר השיחה באנו בשיחה בעלון 'מעלה מעלה' היוצא לאור בימים אלו, אך בגלל קוצר היריעה נאלצנו להשמיט חלק מהדברים, וכדי שלא למנוע טוב מבעליו, מציבור הקוראים, אנו מביאים אותם כאן, טיפין טיפין, כל חלק בעתו ובזמנו בס"ד.
בתוך הדברים אמר ראש הישיבה שליט"א, כי מחולל ומייסד תנועת המוסר, הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, אמר שהסיבה שבתקופתו היתה נשירה של בחורי ישיבות בליטא, נעוצה בכך שהם לא זכו להבין את החכמה העצומה הטמונה בתורה.
"באותם זמנים, היצר הרע שלהם היה לעיין בחכמות חיצוניות, ולעסוק בכל מיני פילוסופיות וכדו'. הם היו שוחרי דעת ומדע, ובספרים החיצוניים הללו מצאו את אשר התאוו לו, וכך נאבדו נפשות רבות מישראל ל"ע.
"היה רבי ישראל סלנטר אומר, שאותם בחורים שהלכו לרעות בשדות זרים, עשו זאת רק בגלל שהם לא הבינו עד כמה גדולה החכמה הטמונה בדף הגמרא שהם מחזיקים תחת בית שחיים.
"יהודי שלומד תורה בעיון עמוק כראוי, הרי אין חכמה גדולה יותר מזה בעולם כולו. אבל כדי להרגיש את זה, צריך להבין את החכמה ולא רק לדקלם ראשונים ואחרונים וסברות שסברו אחרים. זה צריך לבוא מתוך עמל ויגיעה עד שהלומד יבין את החכמה הגדולה הטמונה בדברים, ולא רק ידע לומר בפיו חידושים שהוא לא מבין לעומקם.
"כשמחשבנים מהלכים בגמרא, איך שרש"י למד את הגמרא הזאת, ואיך תוס', ומה ההבדלים ביניהם, ולמה הרשב"א מסביר בתחילה כמו רש"י ובאמצע הסוגיא פתאום משמע שהוא סובר כמו תוספות, ואיך זה מסתדר ביחד, וכיצד נפסקו ההלכות בסוגיא הזאת למעשה ברמב"ם ובשו"ע וכו, וכשהכל מחושב בבהירות ובאופן מחודד, הרי זאת חכמה עצומה שנוגעת להגדרות דקות ולעומק העיון וההנאה היא גדולה במיוחד".
"בזמנו, כשהוציאו את אוצר מפרשי התלמוד", ממשיך הגר"מ פרידמן שליט"א את דבריו, "אמר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בדרך צחות, שעכשיו יש למגידי השיעורים בעיה, כי המגיד שיעור אומר רשב"א, והבחורים כבר יודעים את הרשב"א, הוא אומר 'קצות', והם כבר יודעים את הקצות.
"אבל האמת שזה לא ככה, כי תפקידו של המגיד שיעור הוא לא רק לומר קצות ורשב"א, אלא בעיקר ללמד את התלמידים שלו ולהסביר להם איך הסברות הללו נכנסות בגמרא, איך הן מוכרחות מתוך המילים של הגמרא עצמה. למה כל אחד מהמפרשים הסביר כמו שהסביר, מה הכריח אותו לחלוק על המפרשים האחרים וכו'.
"כשבחור לומד את זה בצורה הזאת, אז הוא כבר לא רק מצטט ראשונים ואחרונים, הוא חי את הסוגיא! הוא שמח עם הגמרא! ואז הוא זוכה ללמוד תורה מתוך גישמאק אמיתי, העידון הגדול מכל העידונים שקיימים בעולם כולו".