"והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם, שמע ישראל…" (דברים כ כג).
החמישי למאי 1945 למניינם, מוצא את הצבא האמריקאי מביס את הצבא הגרמני באזור מחנה ההשמדה 'גינסקירכן'. אותו מחנה שהוקם בתוך יער עבות ודחוס, שגם בצהרי היום החשיכו עציו את המקום. חיילים אמריקניים מפטרלים בשטח ומעניקים את הטיפול הראוי לחיילים גרמנים שמתגלים בסביבה. ולפתע משתחלים מן היער עוד שלושה עטויי מדים של אס.אס.
שלושה חיילים אמריקנים, שניים כהי עור ואחד בהיר עור, מזנקים לכיוונם ממכונית צבאית ומכריזים "האלט!" (עצור). "דוקומענטע" (מסמכים).
האמריקנים מנופפים בכלי נשקם בתנועה מאיימת, ואחד מאלו שהבליחו מתוך היער צועק: "ג'ואיש! יודע! ייעבריי!" ('יהודי' – באנגלית, גרמנית ורוסית). על מנת להוכיח את יהדותו שולף האיש מסמך מכיסו ומעבירו לאמריקני. הלה מעיין בו ומבחין בצלב הקרס הגרמני מתנוסס. החשד כלפי השלושה הולך וגובר, ובאירופה שאחרי המלחמה לא זקוקים המנצחים לאישור בג"ץ על מנת לענות את הגרמנים הנאצים.
לפתע מתנתק האמריקני בהיר עור משני החיילים האחרים, מתקרב אל השלושה וצועק ביידיש: "דו ביסט א ייד? (אתה יהודי?)
– "יא!" (כן)
"דו קענסט דאווענען? קענסט שמע ישראל?" (אתה יודע להתפלל? יודע שמע ישראל?)
'הגרמני' פותח בבכי, ובקול שמזעזע את כל היער זועק: "שמע ישראל ד' אלוקנו ד' אחד".
החייל האמריקני קופץ עליו, שניהם מתחבקים מתנשקים ובוכים יחדיו.
הסיפור המדהים הזה התרחש עם הניצול ר' אליהו הרמן, שהצטרף לשני יהודים נוספים במנוסה ממחנה ההשמדה 'גינסקירכן' לאחר התבוסה הגרמנית.
בעל המעשה עצמו העיד על ההתרחשות ב'זכור' (ח"ח) ותיאר את שקדם לה:
"…לפתע מתפרץ לצריף איזה גל עצמות וצועק לחלל: 'אנשי הס"ס תלו דגל לבן, הניחו את נשקם!'. אנו שומעים ולא מאמינים. האם זה חלום או תעתוע של חזיון לפני המוות?
"…בשטח מסביב לא נראה אף חייל גרמני. אבל כעת העיקר הוא להשיג משהו לאכול. לבסוף אני מצליח להגיע לאחד המחסנים.
"…את שארית הסוכר אני שופך לכיסי ואת קופסת הריבה אני מכניס למכנסיים שקשורים למטה כדי ששוב לא יקחו ממני בחוץ, ואני יוצא מהחלון.
"…בחוץ אני פוגש את שני האחים קליין. אני מציע להם ללכת משם ביחד. הם מסכימים, ואנו מתחילים לצעוד ביער, לא יודעים לאן ללכת. אין שום סימון דרך – יער וסבך עצים. אנו עדיין פוחדים מפני הס"ס שיכולים לירות עלינו מבין העצים, אולם ממשיכים קדימה.
"לאחר זמן מה אנו רואים פתאום מבין העצים מכונית צבאית הפוכה. נבהלנו והתחבאנו בין העצים. אולם אין בסביבה שום תזוזה, אחד מאתנו מתקרב אל המכונית ורומז בידו שנתקרב. כשהתקרבנו בזהירות רבה ראינו חייל ס"ס הרוג. במכונית היו הרבה מדי ס"ס חדשים. לא חשבנו הרבה, בחרנו לעצמנו מספר חליפות וזרקנו את הסמרטוטים שלנו שהיו מלאים במיליארדי כינים. כבר חודשים לא התרחצנו.
"המדים היו רקומים ברקמות וסמלי הס"ס. ניסינו בעזרת חתיכת פח להוריד את הסמלים, אבל זה לא הלך. נזכרתי ששבת היום ואמרתי זאת גם לחברי".
*
בפרשת השבוע נאמר "והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם, שמע ישראל…" (כ בג). פירש"י: "שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם".
המפרשים דנים במה התייחדה מצוות קריאת שמע שבכוחה להציל, ומדוע משמע מלשון חז"ל שהיא סוג של מצווה קלה – "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד".
סיפור הצלתו המדהים של ר' אליהו הרמן מספק לנו פירוש חדש במאמר חז"ל זה. שכן, מצד אחד ברור שרק הפסוק 'שמע ישראל' משמש כסיסמא יהודית יותר מכל פסוק אחר, ודווקא הוא מסוגל להושיע יהודים. והרי לא מדובר בסיפור בודד, אלא באחד מאותם סיפורי הצלה שהתרחשו במשך הדורות, ואשר התבססו על סיסמת הפסוק 'שמע ישראל'.
אנו גם נוכחים כאן לראות כיצד 'שמע ישראל' מציל יהודי גם שלא בשעת קיום המצווה. לפיכך מתאים כאן הלשון "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם".
(הרב רפאל ברלזון מוסף שבת קודש שופטים תשע"ב)