"הם נשיאי המטות" (ז' ב')
ראש הישיבה שליט"א שהה תקופה ארוכה לצידו של מרן הגרשז"א בישיבת קול תורה בירושלים. ישנו סיפור על 'בקשת מחילה' שמרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ביקש ממנו…
הוא לא ביקש ממני מחילה, אבל היה דבר מעניין בדומה לכך. בבחרותי בישיבת פוניבז', אחיינו של מרן הגרש"ז זצוק"ל היה חבר שלי – הגאון רבי יעקב אויערבאך. באותו יום שבו התרחשו הדברים, רבי שלמה זלמן שהה בבני ברק, בבית גיסו הגאון רבי אברהם הורביץ. חברי הנ"ל אמר לי כי הוא יורד לבקר את דודו ושאל האם רצוני להצטרף, שמחתי והלכנו בצוותא. כשנכנסו הוא שאל מי אני ומיד האחיין השיב: "זה חבר שלי מהישיבה". הפטיר מרן הגרש"ז: זה שהוא חבר שלך מהישיבה פשוט, כי 'יגיד עליו רעו'…
הוא התעניין מה אנו לומדים ומשהשבנו 'בבא מציעא', חייך ושאל: והיכן מוזכר במסכת בבא מציעא "יגיד עליו רעו"?…
ולא ידענו.
לאחר כ-12 שנה או יותר, בגיל שלושים, בעת שהגעתי להתקבל כר"מ ב'קול תורה', כאשר נפגשנו, הוא התעניין: "אולי אנחנו מכירים מהעבר, אולי נפגשנו פעם?" השבתי בשלילה, ואמרתי שרק פעם אחת נכנסת לדקות ספורות עם רבי יעקב אויערבאך. מיד התחדדו חושיו הגאונים: "זה אתה מ'יגיד עליו רעו'?!" ומיד הפטיר והתאנח: "כל כך הצטערתי על כך, בחור בא לומר לי 'שלום עליכם', מה הייתי צריך לבחון אותו?! הצטערתי על כך מאד, והתבוננתי כי לא הייתי צריך לשאול אותך את השאלה", הצטער על שגרם לנו צער… הנוסח שלו היה כעין בקשת מחילה…
מסתמא בישיבה עצמה, ב'קול תורה' היה יושב איתכם בעת הבחינות של התלמידים.
ודאי שהיה בוחן, וזה היה בשנים הראשונות שהייתי שם, אחר כך נחלש מעט ובחן פחות.
הוא היה שואל אותי קודם לכן, בשקט: האם הבחור הזה אפשר לשאול אותו שאלה קשה, ועשה כן כדי לא להביך בחורים בשאלות שכלל לא שייכות אליהם. הוא בחן בשאלות יפות, בפשט בעיקר ובהבנה בפשט, וגם מה'ראשונים' המפורסמים. הוא אמר לי כי רבי איסר זלמן בחן אותו בהיותו תלמיד ישיבה.
הגאון הגדול שליט"א מפליג עמנו יחד לימים הטובים בחיקו של מורו ורבו מרן רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל.
הוא נתן גישמאק בלימוד, חיות בלימוד. לחיות את הסוגיות! רבי שמואל היה מלא חיים בלימוד התורה. המשגיח זצוק"ל אמר עליו 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי', כי אכן זה הציל אותו. היו לו חיים קשים, רק שחי בלימוד ודיבר בלימוד ושמח בלימוד, כולו מונח בלימוד.
האם נשמר הקשר ההדוק עם ר' שמואל גם אחרי שראש הישיבה שליט"א עזב את ישיבת פוניבז'?
בוודאי, הייתי בא במשך כמה שנים בימי חמישי בלילה אליו, לומר לו את הדברים שאמרתי בשיעור. לא בכל פעם הספקתי לומר לו הרבה, כי הוא לא נתן לומר סתם ללא חידושים או ביקורת, הוא התווכח. רק הייתי מתחיל לדבר – והחל משא ומתן והסתיים הזמן שעמד לרשותנו.
פעם אחת הסתכל על השעון וראה שכבר השעה אחת אחרי חצות לילה. "איך תחזור לירושלים?" שאל. "זו לא בעיה". השבתי, למרות שהיה בכלל לא פשוט לנסוע לירושלים בשעות כאלו דרך תל אביב, אבל כל כך רצינו לדבר איתו בלימוד התורה הוא הסכים להמשיך ללמוד עוד עד שכבר התאחרה השעה עוד יותר והתבטא "כבר מאד מאוחר" וסיימנו. אינני זוכר אם נשארתי ללון באיזה בית מדרש בבני ברק או שהצלחתי לשוב לירושלים…
בזמן מחלתו, היינו מאד בקשר. תקופה קצרה הרי גם היה בירושלים, אחרי ששב מאמריקה, והייתי נכנס אליו כמעט מידי יום אחרי השיעור שלי.
פעם אחת נכנסתי, והיה שם הגאון רבי בייניש פינקל זצ"ל. מיד שכשנכנסתי רבי שמואל התעניין "מה אמרת בשיעור?" רק התחלתי לומר, והוא התחיל להתווכח, עד שהיה שמחה וששון, קרא לעברו רבי בייניש, בשמחתו האופיינית: 'ראש ישיבה! מה אמרת שאתה לא יכול ללמוד, אני רואה שאתה חי בלימוד ומדבר בלימוד!' הוא אכן חי את הדברים בחיות ובלעבדיג'קייט של תורה. חיים שיש בהם אהבת תורה.
הגעתי לחג 'שבועות' האחרון שלו במיוחד לבני ברק עם המשפחה, והתאכסנתי אצל אחי שליט"א, כדי שנזכה להיכנס ולהיות במחיצתו, עליתי אליו כמה פעמים באותו יום טוב של שבועות, בליל שבועות לפני מעריב ואחרי מעריב. בלילה נכנסתי שוב עם בני הבכור הגאון רבי צבי שיבדלחט"א שלמד ב'ישיבה קטנה' לצעירים פוניבז'. "מה אתה לומד?" שאלו ר' שמואל. "בבא בתרא" היכן אתם עומדים?
בתוספות דף ח' ע"ב אכפיה לר' נתן. והבן החל לומר את שאלה של התוספות ואת התירוצים. תוספות שואל כיצד הוא כפה את רב נחמן והרי אין כופין על מצוות עשה שמתן שכרה בצידה, ורבינו תם מתרץ ג' תירוצים.
בני שיח' אמר את שלושת התירוצים. רבי שמואל נהנה אך העיר: "אבל הסדר של התירוצים הוא לא כזה"… בני שיחי' אמר את התירוץ השלישי לפני השני, לא לפי הסדר שבתוספות. עד כדי כך היה חי רבינו הלמדן הגדול את התורה. הסדר של התירוצים אינו ממש כך". כך בכל דבר, הסוגיות היו מונחות לפניו בבהירות מושלמת, לא רק בתוכן והבנת הדברים, אלא אפילו בסדר של הדברים.
חודש לפני שחלה, הצעתי לו שנעשה חבורה של תלמדים שהם מגידי שיעורים ור"מים, נתכנס אצלו פעם בחודש או בקביעת זמן אחרת ונאמר חבורה או שניים בפניו, וידברו איתו בלימוד. אילו היה כך, זה היה דבר גדול מאד, ותועלת רבה לכולנו. זה היה 'מחייב' גדול. בתחילה הוא התחמק: "אתה אומר טוב מאד, אבל תעשו את זה לבד, בלעדיי", ביקש אך בסוף הסכים, אלא שנטרפה השעה, אומר ראש ישיבת בית מתתיהו בכאב רב.
הגאון הגדול שליט"א: לאחר קריאת שמע אנו אומרים 'ויציב ונכון וקיים וישר ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה…' מה הפשט שאחרי כל המעלות הגדולות, המעלה האחרונה זה 'ויפה'? אפשר לקחת אוזניים, אף וכל איבר בפני עצמו, אי אפשר לומר עליו שהוא יפה, אבל השלמות של הכל ביחד, זה היפה. המושלם. וזה מה שהיה רבי שמואל: ויפה. 'שהכל סכין ביופיו'. כוונתי ללימוד התורה.
אבל גם ב'מידות', היתה לו שלמות באופן מיוחד במינו. בתקופה האחרונה לחייו, באותם ימים לא היו מצויים מזגנים, ומשם כך החלונות היו נשארים פתוחים כדי שיכנס אוויר לבית. בגלל מחלתו התקינו בביתו מזגן, אבל בשעה 11 היו מכבים את המזגן כדי שזה לא יפריע לשכנים. באחד הערבים, שכחו לכבות את המזגן. הוא התרעם על כך מאוד. 'איך שכחתם לסגור את המזגן? האנשים רוצים לישון ואיך אדם יכול לשכוח דבר כזה? הוא חזר כמה וכמה פעמים ואמר; איך אדם יכול לשכוח דבר כזה בשעה שזה מפריע למישהו אחר. בכך ראה רבי שמואל דמות של אדם. למעשה, בעמקות, אלו המידות המיוחדות שלו, גם הביאו את הצד החיובי של הרצון שלו להיטיב איתנו עם התלמידים להעלות אותנו בלימוד, לקרב ולהחדיר בהם את מהלך ההבנה הנכונה בלימוד.
החידושים ששמענו, זכורים לנו כאילו שמענו אותם היום, בזכות הבהירות המיוחדת, ההסבר ובגלל החיות המיוחדת שרבי שמואל העביר את הדברים. וגם מחמת שראו כי חפץ באמת. בלימודו לא היה אומר דבר שהוא לא האמין שזה אמיתותה של תורה.
(קטעים מלוקטים, מתוך 'יתד נאמן' פסח תשפא)