"אֱמֹר… וְאָמַרְתָּ" (ויקרא כ"א, א')
'היסוד להצליח בכך', היה אומר רבינו, 'שהאדם יהיה נקי מכל חשבונות, הוא לפעול לשם שמים, ואז האדם נהיה נקי מכל מיני חשבונות, ואינו חת מאף נברא, ויכול לפעול בישוב וצלילות הדעת עפ"י האמת…'
'יתירה מזאת', היה אומר רבינו, 'כל זמן שכל פעולות האדם, הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים, הם רק לכבוד ה' ולכבוד תורתו הק', הרי הוא מצליח, קושטא קאי וזוכה לאריכות ימים, ובפרט דיראת שמים היא יסוד החינוך, כל זמן שהילדים רואים דאביהם ואמם הם יראי אלקים מוכנים הם לקבל הדרכתם'.
שמעתי פעם בקלטת איך שמדבר רבינו לפני תלמידים בכינוס, וכך אמר: "כל השנים פחדתי, שמא כל מעשיי בהרבצת תורה באו חלילה מצד שמאל, דהיינו שלא לגמרי לשם שמים, אבל אחרי שאני רואה את הפירות, ב"ה, תלמידים מורי הוראה ומרביצי תורה, זה מגלה לי שמתחילה כבר המעשים היו מצד ימין לשם שמים…"
הנה סיפור מרטיט לב, שהיה עם רבינו. בערך בגיל 100 שאל אותו אחד מנכדיו, בזכות מה זכה הסבא לכזו אריכות ימים בבריאות גופא ונהורא מעליא?
נענה ואמר: "הנה בערב שבת קודש, לאחר תפילת מעריב, עובר הקהל הקדוש לומר 'גוט שאבעס', והנה לפני כשמונה עשרה שנה, עבר בין הקהל יהודי קדוש שהשכינה שרתה בפניו ואמר לי בהאי לישנא, 'הרב וואזנר, התגלה לי מהשמים שלמעשה כבודו היה צריך כבר ללכת לעולם האמת, אולם ישבו ודנו על כך בבית דין של מעלה, והחליטו שהיות וכל מעשיו לשם שמים, ע"כ יוסיפו לכבודו עוד 20 שנה לחיות בעולם הזה".
ואכן כאשר עברו שנתיים, והושלמו עשרים השנים שנקצב לו משמיא, עלה רבינו לעולמי עד…
סדר מביא לישוב דעת
'היסוד השני להגיע לישוב הדעת', היה אומר רבינו, 'הוא לחיות עם סדר וחשבון'. כידוע, רבינו זכה ליישוב הדעת באופן מופלג ביותר, וכל שיעוריו נאמרו בצורה מאוד ברורה ומסודרת, באופן שגם מי שלא למד את הסוגיא, יכול היה בנקל להבין את הדברים. ומסיבה זו הקפיד מאוד על זמני השינה, ועל סדר יום מופתי בכל הליכותיו, עד זקנה ושיבה ממש.
וסיפר הגר״א טויסיג שליט"א, שאמר לו רבינו: "מאות אברכים יכלו לצמוח לתלמידי חכמים ומורי הוראה, ורק מחמת זאת שהם גדלים בלי סדר ומחליפים ימים ללילות ולילות לימים, קשה להם לגדול…"
והוסיף רבינו ואמר: "כמובן שיש מושג שאדם מונח בסוגיא ויכול להיות באופן חד פעמי ער בלילה לסכם את הסוגיא או לשננה, אבל באופן כללי חייב האדם להיות מסודר בשביל להצליח, אז יש לו ישוב הדעת…" על עצמו הוסיף רבינו וציין: "מידי יום מגיעים אלי שאלות של נפשות, ובשביל זה זקוקים להמון אחריות והמון יראת שמים… וכל זה שייך רק למי שיש לו יישוב הדעת ומנוחת המחשבה…"
מיד כשיצאו הפלאפונים, והיו כל מיני מחאות ע"ז מכמה אנפי, רבינו התריע בעיקר על כך שהפלאפונים עלולים להפריע למנוחת הנפש בעת לימוד התורה. הוא הטעים זאת בכך ש"כאשר האדם לומד ומעמיד לידו טלפון כממתין שיפריעו לו, בוודאי חסר בריכוז במנוחת הנפש הזקוקה ללימוד התורה…" בצורה זו הוא הגדיר את הבעיה של הפלאפונים…
"התבוננות" מביאה לישוב הדעת
"היסוד השלישי להגיע לישוב הדעת", היה אומר רבינו, "הוא להתבונן בכל פעולה או דבר שעושה". כידוע, רבינו היה לומד עם תלמידיו בספר מסילת ישרים, ואמר שמה שכתב המסילת ישרים (פ"ב ואילך), שהאדם צריך לחיות בהתבוננות, בזה מתחיל החיים של יהודי, ובזה נגמר החיים של היהודי, כי הדבר הכי גרוע הוא כשהולך האדם כסוס… ארוחת בוקר אוכל כמו אתמול, מתפלל כמו אתמול, לומד כמו אתמול, ללא שום התבוננות במה שעושה.
וסיפר רבינו ממרן החזו"א, כמדומה לי שראיתי או ששמעתי שבסוף ימיו, טרם הסתלקותו מצא איזה דקדוק בהלכות ציצית בחוטי הציצית שלא קיים, וציווה לעשותם עוד פעם. ומזה אנו רואים איך שצריך לדקדק בכל מצוה מתוך התבוננות בכל יום עד לסוף ימיו. אדם צריך להתבונן לפני שישן האיך עשה בשלימות הברהמ"ז, הנחת תפילין בשלימות, השמונה עשרה בכוונה, וכל שאר מעשיו.
וכן רבינו בעצמו תמיד היה מתבונן על כל מעשיו ודרכיו. הנה מה שהעיד תלמידו הרה"ח ר' חיים יהודה ברנט שליט"א, בשנים האחרונות לחייו, בגיל מופלג, שינה רבינו עשרות מנהגים והנהגות. לכאורה אולי הדבר האחרון ששינה, היה בקריאת שמו לתורה. כל השנים קראו לו לתורה: "יעמוד מורינו הרב הלוי", בלי השם.
יום אחד, הלך אצל הגבאי, רבי אברהם יהודה גולדשטיין שליט"א ואמר לו: "חוששני שזה נדנוד פגם בכיבוד אב, שלא קוראים לי לתורה בשמו של אבא…" והורה לשנות מכאן ואילך, לקרוא לו בשם אביו. יש לזכור כי אביו נפטר לפני אולי שמונים שנה, ועדיין יש לו חשבון נפש מחודש בעניין כיבוד אב, מכבדו בחייו, מכבדו במותו. בעצם זה הכבוד הגדול ביותר, שיש לו כזה בן…
("מתוך "ולא שבט הלוי בלבד)