הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים
1
אדם הנוכח במשך שתי דקות בחדר ניתוח וצופה רק בפעולה הכירורגית הראשונה משוכנע כי האוחז בסכין המנתחים הינו סדיסט הנהנה לחתוך בבשר החי, בעוד שחברו הנמצא שם לאורך כל התהליך מבין כי מדובר בסדרת פעולות מצילות חיים. שניהם ראו את אותה תמונה, אבל זה הרואה אותה בקונטקסט הרחב שלה יודע לתת את הפרשנות הנכונה גם לחלק ה'אכזרי' שבה.
זהו ההבדל בין ילד קטן הרואה רק כאן והרגע, לבין ראיה של אדם בוגר המסוגל להבין כל פרט בהקשר היותר רחב וכולל. ובכל זאת, אנשים מקבלים החלטות המשפיעות על כל חייהם או גוזרים על עצמם חיי סבל ומרירות רק מפני שנתנו פרשנות מוטעית לחלק קטן מהתמונה הכללית.
פרשת ויחי מעניקה לנו הזדמנות להבין את ההבדל בין שתי הראיות הללו, ועד כמה איכות החיים של כולנו תלויה בהן.
2
מדוע פרשת ויחי סתומה היא – רש"י מביא שני פירושים, הראשון מתייחס לסתימת הלב של בני ישראל: "שכיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם", הפירוש השני מתייחס לסתימת הראיה של יעקב אבינו: "שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו".
לכאורה אלו שני פירושים שונים הנוגעים במאורעות נפרדים שאירעו בנקודות זמן שונות, ואכן תמהו המפרשים על מיקומם, אבל יתכן בהחלט כי שני הפירושים הללו הם ביטוי לבעיה אחת, כשהפירוש הראשון הינו תוצאה ישירה של הפירוש השני.
3
חז"ל מסבירים שהפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" בא לומר שלא כהיום שמברכים על הרעה 'דיין האמת' – לעתיד לבוא נברך גם על הרעה 'הטוב והמיטיב'. מה הכוונה?
"אחד" משמעו שכל פרט ופרט איננו עומד לעצמו אלא הוא חלק בלתי נפרד מתהליך אחד וממציאות אחת שלימה. לעתיד לבוא, כאשר יתגלה שמו של הקב"ה בעולם, תתגלה גם התמונה הבהירה של הנהגתו, וכשנראה את התמונה הכוללת ניווכח לדעת כי הכול היה חסד אחד גדול ושלם.
הרב דסלר מסביר כי יעקב אבינו בדרגתו הגבוהה השיג כבר עכשיו בראייתו הזכה את אחדות ה' המוחלטת ולפיה גם גלות היא גאולה וכל המאורעות הינם חלק מתהליך התיקון, ולכן, כל זמן שיעקב היה בחיים גם בניו לא הרגישו את צרת השעבוד המאיימת עליהם, וכיון שנפטר בטלה מהם הראיה הזאת והחלו להרגיש את השעבוד כצרה.
יתכן לפי דבריו, כי כוונתו של יעקב לגלות את הקץ לא הייתה רק לנקוב בתאריך הסיום של הגלות, אלא בעיקר לרומם את בניו למקום ממנו רואים הכול במבט רחב וכולל המעניק להם את האפשרות לעבור את הגלות מתוך הבנה כי זהו תהליך של תיקון ובניה. אלא שנסתם ממנו הקץ משום שבניו לא היו בדרגה הגבוהה הזאת השייכת לעתיד לבוא, ולכך נגזר עליהם לעבור את הגלות בעיניים ובלב סתומים – בלי שקיבלו את היכולת לראות ולהבין את הגלות במבט הנכון.
אכן, הדבר מדויק בלשון רש"י שכתב נסתמו עיניהם וליבם, ולא כתב 'כאבו עיניהם וליבם', משום שאין מדובר כאן על הסבל והקושי של השעבוד שהרי טרם החל בפועל, אלא על אובדן היכולת לראות ולהבין נכונה את הצפוי להם.
4
על אף שאין לנו אפילו קצה של השגה בעומק הראייה השייכת לאחרית הימים, בכל זאת חז"ל לא היו מספרים עליה אם לא שהייתה נוגעת לנו באיזו שהיא צורה.
כל מי שמצוי קצת בין דפי ההיסטוריה של עמנו ולא רק זאת הרחוקה, יודע כי אי אפשר להתעלם משלוות הנפש הפלאית של יהודים שצעדו אל מותם הנורא בראש מורם ובישוב הדעת, לעומת זעקות השבר והאימה של אינם יהודים במצבים דומים. התיאורים הללו מופיעים בעדויות של אלו שניצבו משתוממים ליד תאי הגזים בעת שהוכנסו אליהם שאינם יהודים, ונדהמו מההבדל הבלתי נתפס.
אין לזה כל הסבר הגיוני אם לא שבעומק הנפש של כל יהודי צרובה הראיה הרחבה הזאת של התמונה הכללית. כנראה שעל סף המוות רואה הנשמה עין בעין את העולם לקראתו היא צועדת ומבינה את המשמעות האמיתית והנצחית של המצב הנורא בו היא נמצאת ברגעים אלו.
5
לראות את האלוקים בנקודת הזמן האלמותית בה נושקים החיים החולפים לחיי הנצח זה נקרא 'למות על קידוש השם', אבל 'לחיות על קידוש השם' מתחבר עם המאמץ להתרומם מעל "נסתמו עיניהם וליבם" כדי לראות אי שם בקצה השמים את הבזקי האור של התמונה הגדולה, את יד הבורא המנהל כל פרט וכל מאורע.
כאן ההבדל בין הסתכלות יהודית הרואה בכל מאורע חלק מתהליך היסטורי המנוהל בהשגחה אלוקית, לבין ראיה גויית המתייחסת לכל סיטואציה בהקשר הכי מקומי שלה.
הכי קל להיסחף אחרי האווירה התקשורתית, להתקומם מול כל עוולה, לכעוס על כל גזירה ואפילו לאיים בחזרה, ולחפש את התפקיד האישי שלנו בסיטואציה הזאת.
לבחור באיכות חיים זה להבין וגם להרגיש את המשמעות הרחבה והנשגבה של כל מאורע בקונטקסט היותר רחב וגבוה, וחלילה לא לאבד את התכלית המכוונת והנרצית מכל מה שאנו פוגשים בכל יום ושעה.
2/55
