סימן רס"ז /// סעיף ג
- בברכת השכיבנו אינו חותם –שומר עמו ישראל לעד- אלא כשמגיע ל-ובבצל כנפיך תסתירנו- אומר –ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך ברוך אתה ה' הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים- האחרונים יישבו את המנהג למה לא אומרים לפי השו"ע –כי אל שומרנו- כמו שאנו נוהגים.
- והטעם בזה הוא משום שהשבת לא צריכה שמירה ומימילא לא צריך לומר בה שומר עמו וכו'.
- ועל אף שביו"ט אין את הטעם הנ"ל, מ"מ אומר הפמ"ג שגם בה משנים, משום שלא רוצים לזלזל ביו"ט שמתפללים בה כמו בחול.
- אם טעה וסיים כמו בחול, אם הוא נזכר תוך כדי שאילת שלום לרב, יחזור, ואם לאו לא יחזור, משום שזה לא נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים, שהרי כך אומרים בחול.
- מהו השיעור של שאילת שלום לרב, כאן המ"ב אומר שלו' עליך רבי ומורי שזה ד' תיבות, ואילו בשני מקומות אחרים אומר המ"ב שבאמירת ג' תיבות של שלום עליך מורי כבר זה כדי דיבור, ואומר הגרח"ק שהיות ובשני מקומות פסק המ"ב שג' תבות זה כדי דיבור, כך צריך לפסוק, ומה ששינה כאן זה משום שההלכה כאן היא שגם אם טעה לא חוזר, ולכן כתב שגם ד' תיבות יכול לחזור.
- אם אחרי שאמר ושמור צאתנו כמו בחול אמר ברוך אתה ה' ונזכר, אומר הערוך השולחן והתהילה לדוד שמסיים הפורש סוכת וכו', על אף שאין זה מעין החתימה סמוך לחתימה, משום שבחול גם אומרים דברים הקשורים לזה, שאומר ושמור צאתנו ובואינו לחיים ולשלום.
- בחו"ל שנוהגים לומר "ברוך ה' לעולם" וגו', לאחר מעריב, לא נוהגים לאומרו בשבת.
- המנהג לומר אחרי הברכה, "ושמרו" וגו', ובמועדים "וידבר משה" וגו', בר"ה "תקעו" וגו', וביוה"כ "כי ביום הזה" וגו'.
- כשאומר בשבת "ושמרו" אומר הביה"ל שיתכן שהוא יוצא ידי חובת קידוש דאוריתא.
- נחלקו הפוסקים האם יש בפסוקים הנ"ל בעיה של הפסק בין גאולה לתפילה, דדעת הטור שהרי אם ישמרו בנ"י שתי שבתות מיד הם נגאלים, א"כ האמירה הזאת היא קשורה לגאולה, ואפשר לומר אותה כאן, וכן הוסיף הלבוש שבמועדים שהם זכר ליציאת מצרים ג"כ אפשר לאומרם שהרי הם קשורים לגאולה, ואילו הגר"א כתב שאין לאומרם משום שזה הפסק בין גאולה לתפילה, ובלוח א"י כתב שיש הנוהגים כהגר"א.
- אם נוהג שלא לאומרו ונמצא בביהכנ"ס שכן אומרים, כתב הצמח צדק שלא יאמר עמהם, ומוכח מהגר"א שגם ס"ל כך, שהרי הוא היה במקום שאומרים ובכל אופן הוא לא אמר.
- מי שנוהג לאמר ושמרו ונמצא בביהכנ"ס שלא אומרים, אומר הגרש"ז שלא צריך לאומרו.