אל ביתו של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת "פורת יוסף", הגיע פעם ראש ישיבה יחד עם תלמיד מישיבתו. הוא סיפר לגר"י כי אותו תלמיד אינו קם בבוקר בזמן לתפילה בישיבה, וכל הניסיונות להעירו אינם צולחים, וזה מחליש את האווירה בישיבה.
"מה עושים עם כזה בחור?" שאל ראש הישיבה האורח.
אין צורך לומר שאותו תלמיד היה סמוק כולו מבושה וכלימה מהמעמד המביך.. והנה, מילותיו הראשונות של רבי יהודה היו: "מה אתה רוצה ממנו? ילד בגיל כזה?! גם אני התקשיתי לקום בגילו…" הגר"י עשה זאת על מנת להחזיר לאותו תלמיד את כבודו האבוד, ואכן ניכר היה מיד שהצבע החל לחזור לפניו.
לאחר שנרגע התלמיד, פנה אליו רבי יהודה ואמר לו:
"בוא התקרב אלי", ואז החל לשוחח איתו במתק לשונו על הנושא, ושאלו ברכות: "מתי אתה רגיל לקום – בשעה תשע? קשה לך לקום מוקדם יותר? עצה לי אליך – אל תקפוץ גבוה מדי, רק תקדים לקום בחצי שעה; לאחר שתראה שהתרגלת לקום בשעה הזו, תנסה להקדים בעוד עשרים דקות, וכן הלאה עד שתקום בזמן הנדרש על ידי הישיבה".
לאחר שראה שהתלמיד קיבל והבין את הדברים, בירכו הגאון בהצלחה ופטרו לשלום.
(גיליון שבת אורה)