מדוע לא יוצאים ידי חובה בנטילת לולב גזול ואילו בתקיעות בשופר גזול יוצאים ידי חובה? │ ובאיזה אופן יוצאים ידי חובה בתקיעות שנעשו בשופר של עבודה זרה? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקפ"ו סעיף ב' – סימן תקפ"ו סעיף א' – ג']
תקיעות בשופר גזול
אדם שתקע תקיעות שופר בשופר גזול, גם באופן כזה שהבעלים לא התייאשו מהגזלה, הדין הוא, שהוא יצא ידי חובת תקיעת שופר, וזה לא דומה ללולב ומצה וציצית הגזולים, שהדין הוא, שלא יוצאים ידי חובה בגזול, משום שמצות שופר היא השמיעה בלבד, ואין דין גזל בשמיעת קול, שהרי בשמיעתו אינו נוגע בשופר בכלל, ולכן, אפילו שתקע בו באיסור גזל, כיוון שעיקר השמיעה אין בה משום גזל, יצא ידי חובה, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו' בשם הראב"ד, שמחלק חילוק אחר בין לולב מצה וציצית, לבין שופר, שבהם יש דין של 'לכם', ולכן לא יוצאים ידי חובה בגזול, אבל בשופר אין דין 'לכם', והרמב"ם מבאר, שאין בזה גם חיסרון של מצוה הבאה בעבירה, משום שהמצוה היא בשמיעה ולא בעצם השופר, וכנ"ל.
תקיעות בשופר של חבירו שלא בידיעתו
כל זה אמור בדיעבד לאחר שתקע, אבל לכתחילה, אסור לתקוע בשופר גזול בעל כרחו של בעל השופר, ואפילו אם התייאשו הבעלים, וכל שכן שלא לברך, משום שיש בזה 'בוצע ברך נאץ ה', אבל מותר לקחת שופר של חברו בלי ידיעתו, ולתקוע בו, משום שניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממונו, וממילא, בוודאי שבעל השופר היה מתרצה בזה, ואפשר לתקוע בו את כל המאה קולות, ואף על פי שכל המאה קולות זה לא מדינא, בכל זאת, מכיוון שיש מנהג כזה, אפשר לתקוע על סמך שניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממונו, ולתקוע את כל המאה קולות, ומובא בשער הציון כאן שכתב, 'עיין עוד מה שכתבנו שם בשם הפרי מגדים', ומובא כאן בהערה בשם הפרי מגדים שאומר, שאם אפשר בקלות לבקש רשות מבעל הבית, כגון שהוא מצוי באותו מקום שנמצאת הטלית או במקום שבו נמצא השופר, חובה לבקש ממנו רשות ולא לסמוך על החזקה, שהרי הכלל הוא, שאין לסמוך על חזקה במקום שאפשר לברר את הספק בקלות.
תקיעות בשופר של עבודה זרה
אדם שתקע בשופר של עבודה זרה של ישראל, וכגון שהישראל עבד לשופר, מכיוון שעבודה זרה של ישראל אי אפשר בשום פעם שהיא תהיה מותרת, משום שאין לה ביטול מעולם, ממילא השופר הולך לשריפה ולאיבוד, והוא כמי שאינו, וכתותי מיכתת שיעורא והשופר נידון כמי שאין בו שיעור, אבל בשופר של עבודת כוכבים של עובד כוכבים, וכן משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לכתחילה לא יתקע בזה כיוון שזה מאוס, אבל אם תקע בו אפילו לפני שהעכו"ם ביטל אותו מעבודה זרה, יצא ידי חובה, משום שאפשר לבטל את זה, ואין לזה דין של כתותי מיכתת שיעורא, וכן לא שייך בזה הנאה מעבודה זרה, כיוון שמצוה לא שייך בה הנאה, ולכן יצא ידי חובה, ופשוט שאם אין לו שופר אחר, תוקע בו לכתחילה, כדי שלא לבטל את המצות עשה.
כל מה שנאמר בשופר של עבודה זרה של עכו"ם שהישראל יוצא בו ידי חובה, זה דווקא באופן שהישראל לא התכוון לזכות בו, אלא הגביה אותו רק כדי לתקוע בו (בביאור הלכה יש נידון, בעבודה זרה ששייך לעכו"ם שבזה יתכן שאפילו שאם הישראל הגביה את זה, זה לא מעלה ולא מוריד, כי זה שייך לעכו"ם, ומצד שני יש לומר, שאולי כיוון שזה ברשות ישראל, שהרי הוא חייב באונסו, וממילא זה נחשב כשל ישראל) אבל אם בשעה שהגביה הישראל את השופר מהקרקע הוא התכוון לזכות בו, לא יצא ידי חובת תקיעות, משום שזה כבר עבודת כוכבים של ישראל, ויש מחמירים שסוברים, שאפילו בשופר של עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לא יצא ידי חובה, כיוון שזה אסור בהנאה, והרי הוא כנחסר משיעורו, וצריך לבטל אותו מערב יום טוב, כי אם לא מבטל אותו בשעה שקידש היום, אם כך, לפי השיטה שפסול לתקוע בשופר לפני ביטול, לא היה ראוי לתקוע בו, והשופר נדחה, וממילא, אפילו אם העכו"ם ביטל אותו ביום טוב והוא הותר, בכל זאת חוששים שמא יש דיחוי אצל מצוות, וכבר נפסל, אבל לדינא אנו סוברים כהסברא הראשונה שהיא סברת רוב הפוסקים, שאפילו אם לא נתבטלה העבודה זרה בכלל, יכול לתקוע בו אם אין לו שופר אחר, ואם אחר כך נמצא שופר כשר, צריך לתקוע בו מחדש בלי ברכה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א