"ויכולו השמים והארץ"
בואו ונשמע כיצד מסרו יהודים את עצמם למען שמירת השבת! גביר אדיר ומפורסם היה רבי אברהם באדאנסקי ז"ל, מעשיריה של העיר ויליאמסבורג בניו יורק, שהותיר אחריו תורה וגדולה במקום אחד, בצורה יוצאת מן הכלל.
כדאי להטות אוזן לסיפור מדהים שסיפר חתנו, הרה"ג רבי אליהו יצחק בריסק שליט"א, הרב דטושנאד.
אירע מקרה שר' אברהם באדאנסקי זומן לבית המשפט שם התקיים דיון גורלי בענין חלק מנכסיו. המשפט נערך ביום שישי, וכיון שהיה זה בימות החורף הקצרים, ור' אברהם חשש שלא יספיק לחזור בזמן, שלח את חתנו הרב בריסק שיְיַצג אותו בבית המשפט.
ר' אברהם היה מוטרד מאוד מההכרעה שתהיה במשפט זה, כיון שעל כף המאזניים עמדו סכומי כסף אדירים. במהלך יום ששי התקשר השווער כמה פעמים לבית חתנו, כדי לברר האם חזר כבר הביתה ויוכל לספר לו על תוצאות המשפט. היה זה בדור שלפני הפלאפונים, כך שעד שהרב בריסק חזר לביתו אי-אפשר היה לדבר איתו…
אבל הדיונים נמשכו ונמשכו, והרב בריסק חזר לביתו קרוב-מאוד לכניסת השבת, ולא הספיק אפילו להתקשר לחותנו.
כאילו נשכח המשפט לגמרי
כמדי שבת, הגיע החתן ומשפחתו לביתו של ר' אברהם לאכול את סעודת השבת. אמנם ידע הרב בריסק שחותנו מקפיד מאוד שלא לדבר כלל בענייני מסחרו במשך כל יום השבת, אבל הבין שהפעם זה יהיה אחרת, כי יָדַע עד כמה שהיה מוטרד בעניין המשפט. וגם אם לא ידבר איתו מפורשות, הוא ירצה לדעת ברמז מה היה וכיצד הסתדרו העניינים.
ברם, לתדהמתו המרובה, במשך כל השבת לא הזכיר חמיו, ולוּ ברמז קל שבקלים, את דבר המשפט, ולא רצה לדעת מכך דבר וחצי-דבר. במהלך הסעודות עלו על השולחן רק דברי תורה מפרשת השבוע, וגופי הלכה שחידש החתן במשך השבוע. כך במשך כל יום השבת.
'זה היה ממש מדהים', סיפר הרב בריסק. 'כיון שידעתי על חשיבותו של המשפט לכל מהלך עסקיו של חותני, אי-אפשר היה להאמין איזו מסירות נפש היתה בכך, עד כדי כך שהוא אפילו לא רָמַז על רצונו שארמוז לו מה קרה'.
כך בסעודת הלילה, כך ביום, וכך גם בסעודה שלישית. מי שהסתכל עליו, היה בטוח שענין המשפט נשכח ממנו לגמרי… אנשים מן החוץ, שאינם יודעים מסירות נפש לשמירת-שבת מהי, היו כבר חוששים שהאיש יצא מדעתו! שהרי אחרת, איך אפשר להתעלם מדבר כל-כך חשוב?!
רק במוצאי השבת, אפשר היה להיווכח שהגביר לא שכח את ענין המשפט כלל וכלל. דקות ספורות לאחר ההבדלה, ניגש ר' אברהם לחתנו, כשכולו מתוח, וביקש לדעת מה היו תוצאות המשפט…
או-אז התברר שהוא לא שכח מהענין, אלא התגבר על עצמו במשך כל השבת כדי לא לדבר על דברים שאסור להשיח בהם בשבת-קודש!
קִיֵּים גביר זה את דברי חז"ל שאדם צריך להגיע לשבת במצב שכל מלאכתו עשויה – כפשוטם.
על המעשה הנ"ל אפשר להמליץ את דברי הגמרא במסכת שבת (קי"ז א') – 'עשירין שבשאר ארצות, במה הן זוכין (ופירש רש"י: לעושר גדול כזה)? בשביל שמכבדין את השבת'.
מדהים.
ומענין לענין באותו ענין.
יהודי יורד לעולם הזה כדי לקדש שם שמים בכל הליכותיו, וככל שהאנשים העומדים מסביבו רואים את נועם-הליכותיו, את מידת מכוּבדוּתוֹ ועד כמה איכפת לו שמעשיו יהיו לשם שמים, כך באמת מתקדש שם שמים על ידו בעיני הבריות.
שמענו סיפור מהגר"י יעקובוביץ זצ"ל, רבה של הרצליה, שיש בו הרבה יראת שמים, והרבה קידוש ש"ש בעיני הבריות. המדובר היה ביהודי ת"ח ויר"ש, בשם הרב שלום צדקיהו, שהתגורר ברמת השרון, ונחשב במשך שנות דור כאחד המוהלים הטובים ביותר באיזור.
הרב צדקיהו קיבל פעם הזמנה למול ילד בשבת קודש, בהרצליה. הוא שאל את ההורים מתי נולד הילד, ותשובתם הראשונית היתה שהאשה ילדה את בנה לאחר שנכנסה השבת, וממילא הברית צריכה להיות בשבת הבאה.
במהלך השבוע נעשו כל ההכנות לברית-קודש, אבל ביום ששי החלו להתעורר אצל הרב צדקיהו ספקות באשר לרגע המדויק שבו נולד הילד.
ההורים היו המומים
הוא התקשר להורים ושְׁאָלָם שוב מתי היתה הלידה, והם השיבו שהיה זה לאחר השקיעה. המוהל לא וויתר, וביקש את הרגע המדויק, והתשובה לא איחרה לבוא: 13 דקות לאחר השקיעה.
לא צריך להיות מוהל בדרגה של הרב צדקיהו, כדי לדעת שתינוק הנולד 13 דקות לאחר השקיעה של יום שישי, אי-אפשר למולו בשבת קודש.
בתחילה ניסו ההורים להיתלות ב'פסק' של רב פלוני שאמר להם שאפשר לעשות את הברית בשבת, אבל משהתקשר הרב צדקיהו אל הרב ההוא, התברר שלא היה ולא נברא, והרב לא הוציא פסק כזה מפיו.
מששמעו ההורים מהרב צדקיהו שהברית לא תוכל להתקיים בשבת, הם היו המומים. בעלי הברית היו אנשים עשירים ומכובדים, והם כבר הזמינו מאות איש לברית ולסעודת המצוה שלאחריה, ולא ידעו איך לצאת מהענין.
הרב צדקיהו הציע להם לא לבטל את הסעודה, ולקרוא לה 'סעודת ערב ברית'… וכך יוכלו להשתחרר מהרגשת אי-הנעימות כלפי האורחים הרבים, וביום ראשון יעשו את הברית עם מנין יהודים.
הדבר התקבל על דעת ההורים, וכך אכן עשו, וביום השבת התכנסו המוזמנים באולם בהרצליה, תוך שהם מסבירים לכל הבאים שהסעודה מתקיימת לרגל 'ערב הברית', וההודיה להשי"ת על החסד הגדול שעשה עמהם. גם הגר"י יעקובוביץ השתתף באירוע.
ביקש את רשות הדיבור
והנה, בעיצומה של הסעודה בשבת קודש, נכנס לפתע הרב שלום צדקיהו לאולם. ההורים, וגם המוזמנים, היו מופתעים מאוד, שהרי סוכם שהברית לא תהיה היום, בשבת, ואם כן מדוע ולמה הגיע לאולם?
התמהון גדל עוד יותר, כיון שהדרך מביתו של הרב צדקיהו ברמת השרון עד לאולם בהרצליה, היתה ארוכה מאוד, והמוהל שכבר לא היה אדם צעיר, שירך את דרכו במשך שעה וחצי תמימות.
יתירה מזאת; מזג האוויר באותה שבת היה גשום ביותר, והרב צדקיהו נכנס לאולם כשבגדיו רטובים מאוד, עד שהגר"י יעקובוביץ היה נאלץ לסייע לו להחליף את כל בגדיו.
הרב צדקיהו ביקש את רשות הדיבור לדקה, ופתח ואמר:
'עשיתי את כל הדרך הארוכה מביתי, בגשם ובקור העז, ובאתי לכאן כדי להוכיח לכולם שהסיבה היחידה שלא עשיתי את הברית היום היא כי התינוק נולד בבין השמשות, ואסור למולו בשבת, ושאיש לא יחשוד בי שלא עשיתי את הברית משום שהתעצלתי ללכת. אז הנה אני כאן, כדי להראות לכולם שלא התעצלתי'…
הדברים עשו רושם רב על השומעים, שלמדו מכך על יראת השמים הגדולה של הרב צדקיהו, ולקחו מכאן פרק-מוסר מאלף כשראו במו-עיניהם מה מדריך את היהודי בחייו, ומה מנווט את הליכותיו.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)