הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א – "ד' ילחם לכם"
השי"ת מצווה את משה רבנו: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו". מובא על כך במדרש (שמות רבה כא, ו): "אמר משה לפני הקב"ה: אתה אומר לי שאקרע את הים, ואעשה את הים יבשה… והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם?… אמר לו הקב"ה: לא קראת מתחילת התורה, מה כתיב (בראשית א): 'ויאמר אלקים יקוו המים', אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי מתחלה שאני קורעו, שנאמר: 'וישב הים לפנות בקר לאיתנו' – לתנאו שהתניתי עמו מתחילה. מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים, וכיון שהלך לקרוע את הים, לא קיבל עליו להיקרע, אמר לו הים: 'מפניך אני נקרע? אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי, ואתה נבראת בששי'. כיון ששמע משה כך, הלך ואמר לקב"ה: אין הים רוצה להקרע. מה עשה הקב"ה? נתן ימינו על ימינו של משה… מיד ראה לקב"ה וברח".
חז"ל מספרים לנו שהים סרב להיקרע לפני משה רבנו, כיון שהקב"ה הטביע טבע בבריאה, וכדי לשנות את סדרי הטבע צריך כוח מיוחד. עד כדי כך שאומרים חז"ל (תענית כ ע"ב): כי כל העושים לו נס, מנכים לו מזכיותיו. זאת כיון שהקב"ה בבראו את העולם, סידר שהוא יונהג על פי מהלך טבעי, ואם אדם מצריך את הקב"ה, כביכול, לשנות את סדרי הטבע, הרי זה מוריד מזכיותיו. לכן כאשר ביקש משה רבינו לשנות את סדרי הבריאה ולהורות לים להיבקע, סרב הים לעשות כן, עד שנזקק הוא לעזרתו של הקב"ה.
שואל ה'אור החיים' הקדוש שאלה עצומה: הגמרא (חלין ז ע"א) מספרת על רבי פנחס בן יאיר, שהלך לפדיון שבויים. בדרך הוא הגיע לנהר גינאי, והורה לו להיבקע כדי שיוכל להמשיך בדרכו לקיים מצוות פדיון שבויים. סרב הנהר להבקע ואמר לו: "אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה". אמר לו רבי פנחס בן יאיר: "אם לא תבקע בפני, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם". נחלק הנהר לשניים.
הזדמן שם עוד יהודי שהלך לטחון חטים לפסח, הורה רבי פנחס לנהר להחלק גם בפני יהודי זה. היה שם ישמעאלי שליווה את רבי פנחס, ושוב הורה לנהר להחלק גם לישמעאלי שליווה אותו. אמר רב יוסף: "כמה גדול רבי פנחס בן יאיר, אפילו ממשה רבנו, שאילו משה רבנו בקע את הים פעם אחת, ואלו רבי פנחס בן יאיר בקע את הנהר שלוש פעמים".
לכאורה, אם רבי פנחס בן יאיר הצליח לבקוע את הנהר שלוש פעמים, אם כן מה היה הנס הגדול שחולל משה רבנו בקריעת ים סוף?
מתרץ ה'אור החיים' הקדוש תרוץ נפלא ויסודי עד מאד, ונצטט את לשונו:
"אכן תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית, להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא… והנה ביציאת ישראל ממצרים עדין לא קבלו התורה, ואין גזרתם על הנבראים גזרה, ולזה לא הסכים הים להחלק להם, וטען למשה: 'אתה נבראת בששי ואני בשלישי', זה רמז כי אינו בן תורה, שאם היה בן תורה – הנה הוא קודם לו, כי התורה קדמה לעולם כולו".
לאחר מתן תורה, אין בכך כל רבותא שיכול גדול בתורה לחולל שנוי הטבע בבריאה. כאשר השי"ת נתן תורה לעם ישראל, הוא השליט את כח התורה על הטבע, ולכן גדולי התורה יכולים לחולל שנוי בטבע, ואין זה כלל בגדר נס. אם נשאל, האם ינכו לרבי פנחס בן יאיר מזכויותיו בגין הנס הגדול שחולל, התשובה תהיה שלילית, כיון שאין הוא עושה זאת מכחו אלא מכח התורה הקדושה. הוא הרי הולך לקים מצוה, ולכן הטבע חייב לכפוף עצמו לפני מקימי המצוות. ואין זה בגדר נס, אלא זהו כוחה של תורה.
נמצא שכל הטבע כפוף לתורה הקדושה, ואדם העמל בתורה, הופך להיות שליט על העולם.
כאשר נחלקו רבי אליעזר וחכמים במחלוקת המפורסמת בענין "תנורו של עכנאי" (בבא מציעא נט ע"ב), יצאה בת קול מהשמיים ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". אומרת הגמרא שם: "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא…' שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול". כלומר, לאחר שנתנה תורה לישראל, הם השליטים על הבריאה כולה, ושוב אין משגיחים אפילו בבת קול היוצאת מן השמים.
כל זה, כאמור, לאחר מתן תורה, אבל קודם מתן תורה לא היתה מציאות כזאת, לכן היו זקוקים לניסים גדולים, כדי שיהיה שינוי הטבע בבריאה.
זה היה הנס הגדול של קריעת ים סוף, שאף לפני מתן תורה, חולל משה רבנו שנוי בטבע הבריאה. כי לאחר מתן תורה, כח התורה בודאי גובר על כל מערכות הטבע.
כיצד נטרל הקב"ה את האיום הסורי
לפני מספר שנים שאלתי כמה מפקדים בכירים בצבא, מהו האיום הגדול ביותר המרחף על מדינת ישראל.
הם השיבו לי כי האיום הסורי הוא הגדול ביותר, כי לסוריה יש מערכות נשק מתקדמות ביותר, ואם חלילה היא תפתח במלחמה עם ישראל, זו תהיה סכנה גדולה ביותר.
מה עשה השי"ת? אמר, כביכול, ליהודים: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"… אתם תגבירו את כח התורה, תקימו עוד ישיבה, עוד תלמוד תורה, עוד חוזרים בתשובה – ואני אסכסך בין הערבים לבין עצמם, ומאז הכל היסטוריה. בסוריה נהרגו עד כה מאות אלפי אנשים, חלקם אזרחים אבל רבים מהם גם חיילים ומחבלים, שהתכוננו למלחמה מול ישראל. את כל כוחם הצבאי של הסורים הם הפעילו זה נגד זה, ואם לא היה די בשליט הסורי שהרג בבני עמו, הגיעו הרוסים והרגו בהם.
עם ישראל יושב בשקט והשי"ת מכלה את אויביהם. "לעשה נפלאות גדלות לבדו – כי לעולם חסדו". אם כלל ישראל יעסוק בתורה, אזי יראה הקב"ה לעין-כל, כי כח התורה הקדושה גובר על כל דבר בעולם.
שכר על המעשה, לא על התכלית
נקודה נוספת יש ללמוד מתוך התבוננות במעשה זה.
לכאורה דבר פלא הוא, שהרי הנהר טען טענה טובה: אתה – ספק עושה רצון קונך, ואני ודאי עושה, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ומה ענה לו רבי פנחס על טענה זו?
מרן ראש הישיבה הגאון רבי שלום הכהן שליט"א אמר על כך חידוש נפלא מאד, פלאי פלאים:
דע לך – אמר רבי פנחס לנהר – עצם ההליכה שאני הולך נחשבת מצוה, גם אם לא אקים את מצוות פדיון השבויים, כי היהודי אינו מקבל את השכר רק עבור התכלית, התוצאה, אלא עבור המעשה שעושה.
אדם ישב ולמד ולא הבין, או הבין עקום – הוא יקבל שכר על מה שלמד, כי לא מקבלים שכר על התכלית, אלא על עצם קיום המצוה ועל העמל שהושקע במצוה.
"אנו עמלים – ומקבלים שכר"!
כל מצוה שבאה לידך – היזהר לא להחמיץ אותה, כי גם אם הלכת וטרחת, ולא הצלחת – תקבל את שכר המצוה, אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה.
(מתוך הספר 'משכני אחריך' – בשלח)