"וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל"
הגמרא בנדרים דף נה דורשת את הפסוקים הללו שבשירת הבאר, ואומרת שכיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו א-ל שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו א-ל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות, ואם הגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר ומבמות הגיא.
באר מים היא באר התורה, ישנה כאן שירה מיוחדת על קנייני התורה ועל כך אומרת התורה כיצד רוכשים תורה הלא התורה היא גבוהה מאוד ומי ישיגה, איך יצור אנוש קרוץ מחומר מלא תאוות ורצונות יוכל להשיג את אותה חמדה גנוזה שהקב"ה היה משתעשע בה עם מלאכי השרת?
מגלה התורה הקדושה שאמנם להשיג השגת השכל אי אפשר, אבל התורה ניתנת במתנה לעומד בתנאיה, ומי הוא העומד בתנאיה "ממדבר מתנה – כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה".
הבסיס לגדולה בתורה
דרכו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל היתה שכל אימת שהיה מדבר בשבח רבותיו הגדולים מהם קנה קנייני תורה ויראה, היה מדבר גם על מידותיהם הטובות, כשהיה מדבר אודות מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זי"ע, היה מספר איך היה צורת השיעור אצלו שהיה כולו קשוב לשאלות השומעים עד שהיה מחפש לראות אולי הוא טועה בדבריו ודוקא התלמיד שואל נכון, ואם היה בחור שהיה זקוק למילה טובה כשהיה משוחח עמו בענייני קדשים היה קורא בהתפעלות "אה, הנך מדבר כמו רבי ברוך בער בקדשים".
וכך כשסיפר על מה שראה אצל רבי חיים עוזר גרודזינסקי זי"ע סיפר שפעם כשנכנס אליו בשליחות רבו הגר"ש היימן זצ"ל, ראה את האחיעזר יושב בראש השולחן מסביב ישבו כתבנים שהמתינו לכתוב עבורו תשובות בעניינים שונים והוא היה אומר בד בבד לכל אחד מה לכתוב, והוא עצמו היה עוסק ג"כ בכתיבה בשני נושאים שונים, שכן כידוע הגאונות העצומה שלו אפשרה לו לכתוב בו זמנית שתי תשובות שונות, האחת ביד ימין והשניה ביד שמאל.
סיפר מרן הגרמי"ל זצ"ל שליד רבי חיים עוזר עמדה אשה בוכייה על כך שבעלה חולה ואין לה אפשרות להכניסו לביה"ח, וגם אותה שמע באותו זמן וענה לה בסבלנות גדולה, והיא במר ליבה המשיכה לטעון לו שוב ושוב, עד שאחד הגבאים רצה לדרוש ממנה שתצא מהמקום, כשהבחין בזה רבי חיים עוזר מנע ממנו בתוקף באומרו "הרי אשה שבורה היא!".
הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר שכשברחו לוילנא בזמן מלחמת העולם הראשונה, רצה מאוד להיכנס לרבי חיים עוזר. הוא ביקש מהממונה על הבית, רבה של קריניק הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, שהורה לו לבא למחרת בשעה 11 בבוקר. מיד התיישב רבי יעקב ללמוד היטב את הסוגיא הראשונה של מסכת יבמות, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהם…. עם הראשונים, ברור היה לו שרבי חיים עוזר ישאל אותו על תלמודו וחייב הוא להיות בקי היטב בנלמד…
כשנכנס לגרח"ע שאל אותו שלוש שאלות א. האם יש לו איפה לאכול. ב. האם יש לו שמיכה לישון [איפה לישון לא שאל כי לאף אחד לא היה, הם היו ישנים על הספסלים בביהמ"ד אבל ללא שמיכה היה זה פיקוח נפש] ג. האם נעליו שלימות, משלא ענה על השאלה האחרונה ביקש שיראה לו את נעליו והוא התבייש להראות לו. בנובהרדוק אמר רבי יענקל'ה, היו אומרים על הנעלים "כולם אהובים כולם ברורים… וכולם פותחים את פיהם!…".
כשראה רבי חיים עוזר את מצב נעליו של הגר"י גלינסקי, הוציא כסף מכיסו ונתן לו שיקנה נעלים חדשות, אמר לו שדלתו פתוחה בפניו בכל עת לכל מחסורו ונפרד ממנו לשלום.
אמר רבי יענקל'ה: אני הכנתי את עצמי שישאל אותי על חמש עשה נשים הפוטרות צרותיהם, אבל רבי חיים עוזר לא שאל אותי על חמש עשרה הצרות שבמשנה. אלא על הצרות הפרטיות שלי!!!
גאון בלי מוסר
רגיל היה רבינו הגרמי"ל לשנן באוזני תלמידיו את דברי רבנו יונה על דברי התנא במשנה (אבות ב' י"ב): "רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך" התנא מדגיש שהתורה איננה ירושה! לא קונים אותה… ולכן צריך האדם לתקן את עצמו כדי לזכות ללמוד תורה. מהו התיקון? אומר רבנו יונה: "לתקן נפשך במידות טובות כדי שתלמד את התורה ותגיע למעלות החסידות" והיינו שכלי הקיבול לתורה זה מידות טובות. וככל שיכשיר האדם עצמו במידות טובות כך תשכון התוה"ק בנפשו פנימה.
מרן זי"ע סיפר שכשלמד בישיבת חברון היה שם תלמיד אחד שהיה בקי עצום בש"ס עד שרבים עמדו בתור לדבר עמו בלימוד, אך למעשה לא יצא ממנו שום דבר ולהיפך, הוא היה לרועץ ליהדות הנאמנה… והסיבה לכך, הסביר מרן הגרמי"ל, כי לא למד מוסר, ולא עבד על תיקון המידות!
כל מי שזכה פעם להיכנס אל ביתו הגדול של מרן ברחוב וילקומירר בב"ב היה מתקבל בסבר פנים יפות כשכל אחד מרגיש כאילו כל מה שיש למרן בעת הזאת לעשות הוא רק לשמוע אותו! כח השמיעה הנפלאה, ולאחר מכן העצה שהיתה נאמרת בנועם ובכובד ראש היה מבהיל על הרעיון.
אך על הכל ה"נתן ליבו ונפשו" למען הזולת היה למעלה מהשגתו אנוש ממש. נכנסתי פעם אליו עם תלמידי ישיבת בית אחיעזר לבחינה, מיד כשהבחין באחד הרמי"ם, ניגש ושאלו אם הוא מרגיש יותר טוב! ברגע ראשון לא הבין כלל על מה מדובר אמנם שבועיים קודם לכן חלה בשפעת רגילה מנין לו למרן שלא הרגיש טוב, אבל ענה ב"ה זה היה שפעת קלה ועבר תוך יומיים, אך מרן זצוק"ל בשלו הלא היה לך בעיה בפנים?! או אז נזכר שחצי שנה קודם לכן קיבל מכת קור בפניו וביקש מבנו שיכנס למרן לבקש ברכתו, הוא מזמן שכח מזה אך מרן עדיין זכר זאת!…
סיפר לי אותו מגיד שיעור שפעם כשנכנס למרן אמר לו רבינו שנכנס אליו אברך להתייעץ לאן לשלוח את בנו ללמוד, ואמר לו שיפנה אליו, האם הוא פנה אליך? שאל מרן. הנ"ל לא זכר שמישהו ניגש אליו בשם מרן, מיד כשהגיע לביתו החל לשחזר מי נכנס לישיבה לאחרונה שיכול להיות שנשלח ע"י מרן עד שנזכר בבחור שנכנס קרוב לשנה קודם לכן והתיאור של המקרה התאים לזה שתיאר מרן, התקשר לאביו ושאלו, ענה הלה שאכן מרן אמר לו לפנות אל רב פלוני, אך הוא שכח זאת ולכן לא פנה אליו… האבא לא זכר זאת אחרי יומיים, ואילו מרן עוד התעניין האם הבחור קיבל את הליווי המתאים שנה מאוחר יותר, וכל זה באדם שלא ידע את שמו ולא הכירו קודם לכן!
רואות את מוריך
לא פעם כשהיו נכנסים קבוצת אנשים יחדיו ומרן הקפיד מאוד שכולם ישבו אם למשהו היה חסר כסא היה קם בעצמו אל המטבח ומביא כסא, הדבר היה כל כך טבעי ופשוט, ואף אם האדם היה מציע שילך בעצמו סירב בתוקף, שהרי יש לו הזדמנות של הכנסת אורחים!…
סיפר בנו הג"ר אברהם יצחק שליט"א שנכנס אליהם יהודי בימי השבעה וסיפר שרצה מאוד שבנו הקטן יראה את מרן, ומצא את ההזדמנות ע"י שהסיע אותו מהישיבה לביתו כשבנו יושב במושב האחורי, משיצא מרן מהרכב לאחר שהודה מאוד לנהג ובירך אותו באריכות כדרכו, נשאר הלה ועקב יחד עם בנו איך מרן צועד בשביל ביתו בצעדיו המדודות… לפני שנכנס לביתו לפתע סובב עצמו וחזר אל הרכב, פתח את הדלת אמר לילד שלום וחזר לביתו!
לנו אין שום כח מדידה במה זכה מרן זצ"ל להעמיד עשרות אלפי תלמידים, ביניהם מאות שמכהנים כראשי ישיבות ומרביצי תורה גדולים. אבל ממה שתלמידיו מציינים כל הזמן את גודל המסירות שלו לכל תלמיד, והארת הפנים שהאיר רואים הם את סוד הצלחתם, ברור לנו אפוא שהכח החזק עם עמל התורה העצום שלו, היה העמל שלו בבן אדם לחברו, והתחושה שלנו היא שרבינו הגרמי"ל היה בדור האחרון המרכבה למידות טובות.