ויקרא אל משה (א, א)
"לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו…" (רש"י).
סיפר הגאון רבי משה שטינמן שליט"א: אברך מארה"ב פנה אל רבי אברהם קסלר, ממקורביו של מרן הגראי"ל, ונפשו בבקשתו, שייכנס אל ראש הישיבה ויספר שהוא שקוע בצרות נוראות, וישאל מה עליו לעשות. כששטח האברך האמריקאי את רשימת צרותיו, התברר שאכן מדובר בצרות צרורות של ממש. הוא נשוי שנים רבות ואין לו ילדים; יש לו חובות ענק והוא איננו יודע כיצד יוכל להתחיל לפורעם; הוא סובל ממחלה קשה. ואלו הן רק הצרות הבולטות, אבל יש עוד רבות כהנה וכהנה, והוא אינו יודע את נפשו מרוב צער ויגון. "אנא ממך, הכנס נא למרן ושאל אותו מה הוא מציע לי לעשות", ביקש האברך.
כיון שרבי אברהם קסלר מתפלל עם הגראי"ל במנין הותיקין שלו, ניגש אליו לאחר התפילה וסיפר דברים כהווייתם. הגראי"ל השיב על פי דברי המדרש המביא משל לאדם אחד שהיה יודע לנגן בכינור בצורה מופלאה ומיוחדת במינה, ומשום כך היה האיש חביב מאוד על המלך. כל אימת שהיה המלך נתון בעצבון, ביקש שיביאו לפניו את המנגן ההוא, והנה אך החל לנגן, פגה וסרה עצבותו של המלך. כן הוא הדבר ביחסו של הקב"ה לעם ישראל, ממשיך המדרש ואומר. כיון שהקב"ה מחבב מאוד את הניגון שמנגנים ישראל ב'אמן יהא שמיה רבא מברך', הרי שגם אם חלילה מתעוררת עליהם קטיגוריה, בכל זאת כשמנגנים לפניו את הניגון ההוא, ואומרים איש"ר בקול ובנעימה, מתענג השי"ת על כך, ומעביר על כל חטאתם.
"לך ואמור לו, לאותו אברך", אמר הגראי"ל להרב קסלר, "שלמרות שאין לנו כל השגה בדברים אלה, אבל זה מה שכתוב כאן; הקב"ה אוהב את הניגון הזה, ויש באמירת איש"ר כדי לכפר על הרבה קטיגורים".
סיפר הרב קסלר: "התקשרתי מיד אל האברך ההוא, והעברתי לו את דבריו של מרן כלשונם. הלה שמע את הדברים בהתפעמות, והחל להקפיד מאוד באמירת איש"ר בכוונה, והיה מהלך ממנין למנין על מנת לענות איש"ר. כך עשה במשך תקופת מה. והנה, פלאי פלאים אירעו לו, לפתע פתאום באו כל הבעיות על פתרונן. המחלה סרה כלא היתה, גם ענין החובות הסתדר בצורה פלאית, כאשר אחד מחברי קהילתו ניגש אליו, מיוזמתו, והציע לו הלוואה גדולה מאוד, לתקופה בלתי מוגבלת; ובנוסף לכל אלה, זכה להיפקד בזרע של קיימא. מני אז, חלפו כבר כמה שנים, והאברך ממשיך לרוץ ממנין למנין על מנת להוסיף באמירת איש"ר בכוונה".
('להתעדן באהבתך' מתוך 'ברכי נפשי')