ערב פסח, י"ד ניסן לפנות בוקר: רבינו מתפלל שחרית כוותיקין כהרגלו כל יום מיום עומדו על דעתו. לאחר התפילה הוא מסיים בקביעות כל שנה את הש"ס בבלי כולו. כידוע, הוא לומד בכל יום לפי סדר מיוחד, שמונה דף בש"ס בבלי (ובעוד ספרים) ובערב פסח הוא מסיים את כל הש"ס.
רבינו שליט"א הוא בכור להוריו ולכן הוא חייב ב'תענית בכורים', אך כיון שמסיים את הש"ס הוא פטור מן התענית ומצווה לאכול מדין סעודת מצוה.
את הסיום הוא עורך בבית הכנסת, מביאים לו את הגמרא האחרונה של הש"ס, מסכת 'נדה'. הוא עומד סמוך לבימת בית הכנסת, הוא אומר את הקטע האחרון, ולאחר מכן את 'ההדרן', בהתרגשות רבה, ואח"כ את הקדיש של הסיום כשכל הקהל מאזין בהתרגשות לסיום ה… די נדיר הזה. הן סיום כזה הוא חזיון שלא מצוי כ"כ בימינו, בפרט בכל שנה בכזו קביעות.
השותפה לדף
עד לפני שנים ספורות, בעודה בחייה, היתה אשת חבר הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה, רעייתו של רבינו, עומדת בעזרת הנשים, ובהתרגשות עזה מקשיבה לכל מילה היוצאת מפי בעלה. היא הרי מלווה אותו בלימוד הש"ס כל יום. מברכות דף ב' ועד נדה דף ע"ג! יחד קמים בשעה שלוש בבוקר והיא עומדת על ידו הכן לבקשתו אם ירצה דבר. יחד היא חווה את ההספקים היומיים שלו, שמחה בשמחתו (אם גמר את ההספקים היומיים) ומצטערת עמו (אם לא גמר את ההספק ונשארו לו 'חובות', כפי שהוא מכנה את זה). כעת היא עומדת ומוזילה דמעה קטנה של אושר וגיל, ומאחלת לעצמה ולבעלה שיזכו לעוד שנים רבות.
ביום זה, יום ערב פסח, כשכל בתי ישראל נזהרים עם הילדים ושאר בני הבית שלא יסתובבו עם חמץ, היתה הרבנית ע"ה מכינה כמה תבניות של עוגה מחמץ גמור (!) כדי שיהיה לכבד בו את משתתפי הסיום של בעלה רבינו שליט"א.
לאחר הסיום על גמרא בבלי הוא עולה לביתו ומסיים שם גם את כל התלמוד ירושלמי ועוד מדרשים.
לאחר מכן טועם משהו לפת שחרית, ותיכף הוא מתחיל את לימוד הש"ס מחדש. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בהתלהבות ובשמחה כמו בפעם הראשונה.
שריפת החמץ
כשמתקרב זמן שריפת חמץ הוא נוטל את מעט החמץ שמצאו אתמול, ובתוכם עשרה פתיתי החמץ שהחביאו, יחד עם לולבים והדסים והערבות שנותרו ממה שקיימו בהם את המצוה בסוכות בידו, ויורד למדורה הקרובה אל ביתו, שם זורק את השקית הנ"ל. לאחר כמה שניות, כשרואה שמתחיל החמץ להישרף אומר בכוונה ג' פעמים "כל חמירא וכו'", והיה מורה גם לאשתו הרבנית ע"ה לומר.
בחזרה לבית המדרש: אחר כך חוזר לביתו וכמובן ממשיך איפה שעמד, ושוקע בתלמודו עד לזמן מנחה גדולה.
והגיענו לזמן הזה
המסובים הקבועים בליל הסדר הם משפחת בנו הגאון ר' אברהם ישעיהו שליט"א, עם כל יוצאי חלציהם. בני הבית כבר מכינים מבעוד יום את השולחן הארוך ערוך בטוב טעם, מכינים כסא נאה לכל אחד עם כרית קטנה להסב עליה, בראש השולחן במקום כסא יש מיטה רחבה ובצדה השמאלי ערימת כרים מוכנים לרבינו שליט"א להסב עליהם.
על יד מקומו של רבינו כבר מוכנות ג' מצות מיוחדות שהן 'תנור ראשון' וגם 'קצירת יד', בין מצה לחברתה מונח מפה מיוחדת ונאה, ועל יד זה מוכן מגש עם 'סימני הסדר' מרור, חרוסת, ביצה, זרוע, כרפס. אמנם רבינו לא מקפיד על סדר מסוים של הסימנים בקערה.
רבינו נכנס לחדר, מתעטף בקיטל צחור ונאה, וחוגר עצמו בגרטעל כמו בתפילה, ועל ראשו לובש 'שטריימל' עתיק שקיבלו מחמיו מרן הגרי"ש אלישיב (ובשנים האחרונות כבר יש לו שטריימל חדש). וכך, כשכולו אומר כבוד והדר, הוא ניגש להתחיל את הסדר של הלילה הנורא הזה בו יצאו אבותינו ממצרים.
עובר לתחילת הסדר מתקרבים למקומו כל הנכדים הקטנים ורבינו מחלק להם קליות ואגוזים – "שלא יישנו התינוקות".
קדש ורחץ
ואז בניגון מיוחד שמקובל לו מאבותיו הוא מתחיל לזמר "קדש ורחץ, כרפס יחץ…". כשגומר, מכריז בקול רם "קדש", ומוזג יין לתוך גביע נאה ומיוחד שלפניו, ואחריו עושים כולם כך, ואז אומר הוא לבדו וכולם שומעים את כל הקידוש בקול רם וברור שכל הקהל (שמונה בד"כ למעלה מעשרים או שלושים איש בלעה"ר) ישמעו, אח"כ הוא שותה מכוסו וכולם שותים, איש איש, מכוסו שלו.
את כוס הקידוש מעטר רבינו סביב הגביע בשש כוסות קטנות כדרכו, ומשתדל לעטר ג"כ בכוס השני והשלישי והרביעי.
אגב, הגביע בו הוא משתמש הוא מיוחד ומעניין: הוא נוטל גביע נאה רגיל, ובתוכו שם כוס זכוכית שבולטת קצת לחוץ, כך שהיין נראה מבעד לכוס. הטעם לזה הוא כי יש עניין לראות את היין ולכן רוצה שייראה גם מן הצד ולא רק מלמעלה.
רבינו שותה רק יין ולא מיץ ענבים, ולא מוסיף מים אלא כולו יין, כך נוהג בכוס ראשון ואחרון.
"כרפס" – נוטל חתיכת תפוח אדמה, יותר מכזית ומטבל בידיו מתוך קערת מי המלח שלפניו, מטבל לפני הברכה ואוכל. לאחר מכן לוקח עוד חתיכה ושולח לרבנית תחי' (ע"ה). בנו שליט"א מחלק לשאר המסובים.
אווירת הסדר היא רגועה, בלי לחץ ונערווים, אין צעקות וגערות. באוויר מורגשת המטרה: לא 'לסחוב' זמן, לא להאריך בדברים מיותרים, לא לאבד זמן! כדי שלא יישנו התינוקות! הרי זה חלק עיקרי בלילה. חלק מהילדים רציניים יותר וחלקם פחות, אחדים מהם כבר משתובבים… הכל הולך אחר הכוונה: 'והגדת לבנך'.
"יחץ" – רבינו מכריז: "אצלינו לא נוהגים לגנוב את האפיקומן. אנחנו לא מחנכים את הילדים לגנוב". כמובן, שאחרי כזו הכרזה אין אחד שמעז לגנוב. הוא חוצה את המצה האמצעית לשניים, ואת השבר הגדול יותר עוטף במפית נאה ומניח על ידו.
שלא אחד בלבד עמד עלינו
"מגיד" – רבינו שליט"א מרמז לבנו (שכבר לא צעיר כלל, וכבר בעצמו סבא לנכדים) לומר את 'מה נשתנה'. אחרי שגומר לומר אומרים שאר הנכדים מקטן ועד גדול, כרבע שעה לוקח כל זה, רבינו מקשיב לכל אחד, ניכר עליו שהוא מרוצה מאוד. אח"כ הוא אומר בקול רם "דער תירוץ איז" כלומר התירוץ הוא, וממשיך מיד "עבדים היינו לפרעה במצרים". והוא ממשיך לקרוא, כשמדי פעם נעצר לרגע ומסביר. ולא משתהה באמירת פירושים או ווארטים אחרים.
כשמגיעים ל'מה נשתנה' מסלק רבינו את המצות לקצה השולחן.
לא פעם מנסה אחד הנכדים הצעירים לומר איזה פירוש נאה, רבינו מסמן לו שיאמר את זה אחר כך. באחת הפעמים הוא הסביר "הרי את השיעור כמה להאריך באמירת ההגדה כבר קבע לנו בעל ההגדה ואין צריך להוסיף עליו, אם רוצים אפשר לומר בלי גבול אבל בזמן אחר". אמירת ההגדה עצמה לא לוקחת יותר מחצי שעה, כך יוצא שכולם ערניים ולא עייפים.
באמירת ההגדה פניו מתלהטות באש של קדושה, והוא קורן מאושר רוחני ואינו מודע כלל לנעשה על ידו. הוא שקוע כל כולו בתוך כוונת המילים, ומרגיש בעצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
אמירת 'והיא שעמדה' אצלו היא פרק מיוחד. הוא מניח את הכוס מידו אחרי שנטלה לאמירת 'והיא שעמדה', ואז עוצם עיניו ושר בהתרגשות שוב ושוב את המילים המיוחדות "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו". נקל לחשוב שהוא מעביר במהירות במוחו הנורא את גלויות עם ישראל במשך הדורות, את התלאות הנוראות שהשתעבדו בהן האומה הישראלית, הוא גם נזכר בצרות שעבר אביו זי"ע במלחמה ברוסיה ואת המכות הנוראות שספג שם, ועל כולם "והקב"ה מצילנו מידם". לאחר מכן ממשיך לומר בהתרגשות רבה את ההגדה שחיברו קדמונינו זי"ע.
כשמגיע לפיסקה 'בצאת ישראל' אומר אותה בשמחה רבה של הודיה, ואח"כ הוא נעצר ומזמר קטע זה בהתרגשות מיוחדת בניגון שהיה שר אביו זצוק"ל ומיוחס לרבינו חיים מוואלוז'ין זללה"ה.
שו"ת מרבנו שליט"א בעניני חג הפסח
(מהספר 'שמחת מרדכי')
ברכת האילנות בלילה
שאלה: ברכת האילנות נהגו רבים לברך בבוקר מיד לאחר תפילה מצד זריזין מקדימין. וצ"ע היום בזמנינו שיש אור ואפשר לראות את הפריחה בלילה מדוע שלא יברכו כבר בליל ראש חודש?
תשובה: לילה אינו זמן ראיה.
פתיתים בבדיקת חמץ
שאלה: האם אפשר לברך על בדיקת חמץ אפילו בלי להכניס פתיתים?
תשובה: לכתחילה ראוי להכניס.
שריפת חמץ במדורה גדולה
שאלה: צ"ע על מנהג כלל ישראל ששורפים את החמץ בשריפה גדולה שכונתית, ולכאורה ברגע שזורק את החמץ למדורה הגדולה החמץ כבר אבודה ממנו ומכל אדם, וא"כ נמצא שהופקר החמץ קודם שקיים מצוות תשביתו, וצ"ע ליישב המנהג.
תשובה: יכול עדיין להוציא עם מטה (עם מקל).
גוי שמכרו לו חמץ וחפץ להתגייר
שאלה: גוי שמכרו לו את החמץ בערב פסח ורוצה להתגייר בפסח מה יעשה?
תשובה: ימתין להתגייר עד אחר הפסח.
לקבל תשלום מחברת ביטוח על חמץ שנמכר לגוי ונשרף בפסח.
שאלה: מי שמכר חמצו לפני פסח לנכרי כדין, ובתוך ימי הפסח פרצה שריפה במחסן שלו וכל החמץ נשרף, והלה יש לו ביטוח על המחסן, האם מותר לו לתבוע מחברת הביטוח פיצוי על ההפסד (של החמץ) שנגרם לו, כי אולי הוא נחשב כנהנה מאיסורי הנאה, שהרי מקבל תשלום עבור החמץ נמצא שנהנה ממנו?
ועוד, הרי הוא מכר את החמץ לנכרי ורכוש שאינו שלו נשרף ואיך הוא דורש תשלום עבורו?
ועוד, שבזה שדורש פיצוי הוא כאילו מגלה דעתו שלא נתכוון מעולם למכור באמת את החמץ לנכרי, ואפשר שהוא עובר בבל ייראה?
תשובה: שהגוי יתבע.
בדין רובו ככולו
שאלה: יש לעיין, למה לא מועיל לאכול מצה בליל פסח רוב כזית כמו שמועיל רוב רביעית בקידוש ובד' כוסות ובשחיטת סימנים?
תשובה:. אין אכילה פחות מכזית, אבל יש שתייה פחות מרביעית.
עונג יו"ט או סיפור יציאת מצרים
שאלה: האם נכון לקצר בעונג יו"ט של הסעודה כדי להאריך בסיפור יציאת מצרים עד חצות שזה עיקר המצוה?
תשובה: לא.
סיפור יציאת מצרים לגוי
שאלה: מי שנמצא בליל הסדר רק עם גוי, האם יש מצווה ועניין לספר לו יציאת מצרים בדרך שאלה ותשובה?
תשובה: אין חיוב לספר לבהמה.
מעשים והנהגות מרבינו שליט"א
- אחד שאל לרבינו שיש לו ספק איזו דירה לקנות – אפשרות אחת קרובה אבל קטנה, אפשרות שנייה דירה רחוקה אבל גדולה יותר. אמר לו רבינו: "מה אתה צריך שיהיה לך עוד חדר לבדיקת חמץ וייקח לך עוד חצי שעה?".
- הרבנית סיפרה, שרבינו אמר לנכדו שעזר לבדוק החמץ והוציא דברים מהמגירה בחדר, שיחזיר הכל למקומו. כי בדיקת חמץ זה דרבנן, ולצער את סבתא זה מהתורה (והוסיפה, שבשנים קודמות היא עשתה הכל, והחזירה הכל למגירות).
- סיפרה הרבנית ע"ה, שכשקנו את הדירה מה הטרידו? שלא תהיה דירה גדולה, שלא יקשה על בדיקת חמץ.
- שח רבינו בעת שבדק החמץ בערב פסח, שכידוע בודק בכל חור ופינה בבית ונמשך כמה וכמה שעות. פעם אחת אחר שחיפשו בכל הבית ובדקו החמץ (וכמובן אחרי שניקו מקודם את כל הבית) מצאו עוגייה שלמה דבוקה תחת השולחן (על הקרש העליון מהצד השני), וכן פעם אחת מצאו כזית לחם על סורגי החלון, ורבינו מספר זאת בכל שנה בבדיקת חמץ להראות שלא בודקים לחינם ותמיד עלולים למצוא.
- עוד אמר רבינו: "אבא (הסטייפלר) היה בודק כל הלילה בין חריצי המרצפות עד שהחזו"א נתן לו כמה הקלות: א. שברצפה יקפיד רק על כזית. ב. שיעשה מכירת י"ג ועל ידי זה נפטר מבדיקה באותם מקומות שכבר נמכרו, ועם כל זה עדיין היה בודק עד חצי הלילה.
- לאחד שסובל בעיות בעצמות: ללמוד הלכות קרבן פסח שמוזכר שם הענין "ועצם לא תשברו בו".
- כשהיו ילדיו קטנים נסע אתם פעם בחול המועד פסח לגן החיות, וליד כל כלוב של בעל חי אמר היכן הוא נזכר בתנ"ך או בש"ס, ואט אט נקהלו על ידו ציבור גדול שהצטרפו אליו בהליכתו מבע"ח לבע"ח, ושמעו בענין רב כל מה שאומר.
- ביו"ט ראשון של פסח אמר רבינו: "היום לא ספרתי את הברכות, כי בוודאי יש מאה ברכות (כי בליל הסדר היו הרבה ברכות).
(מתוך חוברת 'דברי שי"ח', פסח תשע"ט)