יוחנן וסרמן
בשיחה שקיימנו עם הגאון רבי משה סחייק, מחבר ספרי 'מזקנים אתבונן' וספר 'ביטחון ואמונה' ושאר ספרים שבהם אוצר בלום של אמרות, עובדות ונקודות של חיזוק והשקפה שנכתבו מפיו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שמענו ממנו דברים נפלאים המתאימים לימים אלו, ימי מלחמה עם אויבי ישראל, כשמובן, כמו תמיד, גם הדברים שמשמיע הרב סחייק באוזנינו הפעם, מבוססים כולם על מה ששמע וראה אצל מרן הגראי"ל זצ"ל.
"הרב שטיינמן הראה לנו פעם מדרש רבה מעניין בפרשת לך לך: "אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, צפה לרגלו של משיח", פותח הרב סחייק.
"מה זה אומר לצפות למשיח? להקים עמדות תצפית ולבדוק מאיזה צד הוא מגיע? להתקין מערכות מכ"ם ורדאר? אולי להכין שטיח אדום? איך אנחנו אמורים לצפות למשיח, כיצד זה בא לידי ביטוי בפועל?
את השאלה הזאת תירץ מרן זצ"ל עם עוד שאלה חזקה… אנחנו יודעים שאברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות. עשרה ניסיונות? זהו? הרי כל אחד ואחד מאיתנו מתנסה כל יום בכל כך הרבה ניסיונות. בכל רגע ורגע מתחדשים עלינו עוד ועוד ניסיונות. איך ייתכן לומר שאברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות ותו לא?
התשובה היא שיש שני סוגים של ניסיונות. יש ניסיונות שגרתיים, כאלו שבאמת כל אחד ואחד מאתנו חווה ביומיום. היצר הרע לא נח אפילו לרגע, צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו, כל הזמן הוא מחפש דרכים להפיל אותנו ואנחנו צריכים לעמוד בניסיונות הללו פעם אחר פעם בלי להיכנע או להרפות את העמידה על המשמר.
גם אברהם אבינו ע"ה התנסה בניסיונות כאלו, אבל אלו אינם עשרת הניסיונות שעליהם מדברים חז"ל.
יש ניסיונות שהקב"ה שולח לאדם כדי לשנות את המצב שלו.
למשל, אם יש אדם שמתפלל בכל לבו לזכות לכישרונות ולהצלחה בתורה, הקב"ה מחליט להיעתר לתפילתו, אבל לפני שהוא נותן לו את המתנה הזאת, הוא עושה לו מבחן, ניסיון, שולח לו פתאום איזה משהו שאמור לגרום לאדם נורמלי לכעוס, ובודק מה תהיה התגובה. אם האדם הצליח לעמוד בניסיון – מיד מתקבלת התפילה שלו והוא זוכה לעלות לדרגה גבוהה יותר מזו שהיה בה עד עכשיו.
לפעמים יש ניסיון גם בכיוון ההפוך…
אבל, אומר מרן הגראי"ל, יש גם ניסיונות שמגיעים לפני ירידה מהמעמד הקיים. למשל, יהודי שמצבו הכלכלי היה בכי רע, התפלל רבות שהוא רוצה להיות עשיר והבטיח שביום שהוא יהיה עשיר הוא ירבה בנתינת צדקה, יקים כוללים וישיבות וייתן לעניים וכו'.
ואכן, התקבלה תפילתו והוא התעשר מאוד, אבל מה קורה לאנשים עשירים? הם לחוצים, יש להם הרבה דברים על הראש, אין להם זמן לפתוח את הדלת לכל אחד שדופק ומבקש צדקה, וכמובן שהם צריכים לצאת פעמיים בשנה לנופש בשווייץ או באיטליה, כדי להשתחרר מהלחץ של העסקים. יש להם הרבה כסף, אז הם צריכים לנוח הרבה כי זה נורא מעייף להיות עשיר.
כשהקב"ה רואה שזה המצב, הוא מציע פיתרון פשוט: במקום שיהיה לך הרבה כסף ותהיה כל כך לחוץ ואז תצטרך לבזבז כל כך הרבה כסף על הנופש החצי שנתי שלך, וממילא לא נשאר לך מספיק כדי לתת לצדקה – בוא נחסוך את כל הסיבוב. אני אקח לך את הכסף, לא תהיה לחוץ, לא תזדקק לצאת לנופש, וגם לא תיתן צדקה כי לא יהיה לך מאיפה.
אבל רגע לפני, הקב"ה נותן לאדם ניסיון… בוחן אותו. פתאום מתגלגל לפניו מקרה של אדם שמחתן ילד ואין לו פרוטה לפורטה, עוד מעט החתונה והוא לא יכול לשלם על האולם והתזמורת. אם אותו יהודי יחליט שהוא מתעלה מעל עצמו ומשלם את הוצאות החתונה או חלק נכבד מהן, הוא יכול באותו רגע לשנות את הגורל שלו ולבטל את רוע הגזירה שמרחפת מעליו.
אבל אם חלילה הוא לא יעמוד בניסיון, או אז תתקיים בו הגזירה, והוא יאבד עושרו הרב.
ניסיונות כאלו הם ניסיונות יותר גדולים ויותר משמעותיים. כאלו ניסיונות היו לאברהם אבינו, ואחרי כל אחד ואחד מהם הוא התעלה מעלה נוספת עוד ועוד, לאחר שעמד בניסיונות קשים במיוחד.
על כך הוסיף מרן זצ"ל, שיש ניסיונות פרטיים. לאדם יש ניסיון הוא צריך לעבור את המבחן ונראה אם הוא יעמוד בו או לא. השאלה אם יעמוד או לא יעמוד והתוצאה, תשפיע רק עליו. הוא יהיה עשיר או עני, הוא יהיה חכם או טיפש, הוא יהיה חולה או בריא וכן על זה הדרך.
אבל יש ניסיונות כלליים, ניסיון של כל הדור. וגם כאן יש ניסיונות שהם תמידיים, בדור שלנו יש ניסיון של הפקרות והללות, היו דורות שהיה בהם ניסיונות של כפירה, או ניסיונות בשמירת שבת וכדו'.
כשאומות העולם מתגרות זו בזו, הסביר מרן זצ"ל את דברי המדרש רבה, זה אומר שיש כאן ניסיון כללי לעולם כולו. הקב"ה רוצה להעביר את העולם כולו למצב אחר, אבל קודם הוא שולח ניסיון.
מה זה אומר שהעולם כולו עובר למצב אחר? כשיבוא משיח יהיה שינוי מצב משמעותי מאוד. ולכן מתגרות האומות זו בזו, לנסות אותנו, לרמוז לנו שאנחנו צריכים לתפוס את עצמינו בידיים ולהתחזק עכשיו, כי אם נעמוד במבחן, העולם כולו יתקדם לשלב הבא, לשלב של ביאת המשיח.
ואם בהתגרות של אומות הגויים באומות הגויים כך, על אחת כמה וכמה כשהאומות מתגרות גם בעם ישראל? הרי זה בוודאי בא לרמז לנו 'צפת לרגלו של משיח', צריכים להתכונן לקראת הגאולה השלמה, להתחזק בתורה ובתפילה, בתשובה ובמעשים טובים!
בהקשר לזה אני רוצה לספר כאן סיפור נפלא ששמעתי באחרונה מפיו של הרב ישראל פרידמן שליט"א, העורך הראשי של 'יתד נאמן', שזכה לקרבה יתירה אצל מרן זצ"ל.
"התלוויתי פעם למרן ראש הישיבה, כשנסע לטיפול אצל רופא שיניים", מספר הרב פרידמן, "בעודו ממתין להיכנס אל הרופא, התחלנו להרגיש פתאום שהאדמה רועדת מתחת כפות רגלינו. אנשים החלו לרוץ מכל עבר, במטרה לצאת מהבניין לרחובה של עיר, או לפחות לתפוס מחסה.
"אמרנו לראש הישיבה שיש רעידת אדמה, זה לא צחוק, צריכים לתפוס מחסה.
"כששמע זאת ראש הישיבה, קם מיד על רגליו ו… החל לברך בכוונה גדולה את ברכת 'עושה מעשה בראשית…
"לאחר מכן הסביר לנו במאור פנים: "כשקורה מקרה כזה, אנשים מאבדים את קור הרוח ושלוות הנפש שלהם, מתחילים לרוץ לכל עבר, ושוכחים מה רוצה מאיתנו הקב"ה במצב כזה.
"אבל מה באמת רוצה מאתנו הקב"ה כשיש רעידת אדמה? שנברך עושה מעשה בראשית! זאת המשימה הראשונה המוטלת על האדם בזמן כזה!".
אף אנו נענה ונאמר, יש מלחמה, שונאי ישראל עשו פרעות ביהודים, זה מצב לא פשוט בכלל, אבל מה הקב"ה רוצה מאתנו? שנתחזק, שנתרומם, שנעלה לשלב הבא!
אסון גדול פקד את הציבור החרדי בכ"ב באב תשס"ג. מחבל בן עוולה פוצץ את עצמו בתוך האוטובוס של קו 2, ברח' שמואל הנביא בירושלים. האוטובוס היה עמוס עד להתפקע בנוסעים שרובם שבו מתפילה בכותל המערבי, 23 יהודים נעקדו על קידוש ה' באותה טרגדיה נוראה, עשרות רבות נפצעו וחלקם נושאים על גופם את הפציעות הקשות הללו עד היום.
התגובה בציבור החרדי היתה דממה! כולם היו בהלם. איך אפשר בכלל להגיב על כזה אסון נורא?
גם מרן ראש הישיבה שתק, הוא לא אמר מילה וחצי מילה, וידום אהרן.
אבל אחרי כמה ימים, היינו רבי יצחק לוינשטיין ז"ל ואבלח"ט אני הקטן, בבית מרן. לא היו שם אנשים נוספים, ואז פתח מרן ואמר שני דברים, קודם כל הוא סיפר לנו סיפור, ולאחר מכן אמר ווארט.
את הסיפור הוא שמע מפיו של בעל המעשה:
יהודי נכבד, איש ציבור חשוב היה באותו ערב גורלי בכותל המערבי יחד עם רעייתו. הם התפללו בכותל שפכו את צקון ליבם, ולאחר מכן יצאו ונפגשו מחוץ לרחבה, בשעה שתכננו מראש להיפגש כדי לחזור יחד הביתה.
הם המתינו בתחנה, וראו את האוטובוס של קו 2 שהולך ומתמלא, וכמו כולם, גם הם תכננו להיכנס פנימה ולהידחס בתוך האוטובוס כדי להגיע הביתה. מהניסיון הם ידעו שהמתנה לאוטובוס הבא לא תביא תועלת, כי גם הוא יהיה עמוס לא פחות…
אבל אז, רגע לפני שעלו לאוטובוס, פנתה אליהם אשה אחת וביקשה טובה… "אני פה לבד עם כמה ילדים קטנים", היא אמרה, "אני לא אוכל להידחס איתם בתוך האוטובוס, זה יהיה להם מאוד קשה לנסוע בעמידה ובתנאים כאלו, ולכן אני רוצה לקחת מונית.
"הבעיה שאני חוששת לקחת נהג מונית, כל הנהגים פה ערביים, ואני רוצה שיבוא איתי מישהו נוסף, גבר,אולי תצטרפו אלי שניכם למונית, ואני אשלם לבדי את הוצאות הנסיעה…".
הם התלבטו לרגע, היעד שלהם היה להגיע לבני ברק, הם תכננו לעלות על קו 2 שייקח אותם למרכז העיר ומשם ימשיכו באוטובוס לבני ברק, האשה הזאת רוצה להגיע למיקום אחר שאינו קרוב בכלל לתחנות של האוטובוס לבני ברק…
"אבל הם ראו שהיא במצוקה גדולה, והחליטו להיענות לבקשה. לא אמרו דבר לגבי היעד שאליו תכננו לנסוע, ופשוט עלו למונית יחד עם הגב' והילדים שלה, כדי ללוות אותה לביתה. המונית והאוטובוס יצאו לדרכם, ואחרי דקות ספורות נשמע הפיצוץ המחריד, שרבים עוד זוכרים אותו היטב!
"הם חשבו שהם עושים לה טובה", אמר מרן ראש הישיבה, "אבל האמת שהיא עשתה להם חסד גדול מאוד, ובזכות המצווה הגדולה שעשו עמה, הם ניצלו ממות!".
אחרי שסיפר לנו את הסיפור, אמר לנו ראש הישיבה גם משל יפה, שהוא תקף ורלוונטי גם בימים אלו, ולמעשה הוא נכון לכל זמן ולכל עת!
"את המשל הזה אומר 'הטלזער', אמר ראש הישיבה, מעשה בכפרי אחד שהגיע לאיזה בית חרושת וראה שם מכונה ענקית, שמחוללת פלאים של ממש, נכנס חומר גלם מצד אחד, הפסולת נשפכת מהצד ההוא, והמוצר המוגמר מהצד השלישי, המכונה שוטפת, ממרקת, טוחנת ומסדרת, עושה את כל מה שצריך לעשות עד שמתקבל המוצר המוגמר.
"עומד שם הכפרי ומתבונן באחד הברגים, הוא מסתכל עליו חזק חזק, ודורש הסברים: "מה זה הבורג הזה? מה הוא עושה כאן???".
"מה נענה ומה נאמר לאחד כזה? שוטה שכמוך! סכל חסר בינה!!! הבורג? זה מה שחשוב לך להבין? כבר הספקת להבין את כל מה שהמכונה הזאת עושה? איך היא פועלת, כיצד היא מצליחה לייצר כזה מוצר מוגמר בלי שום מאמץ, הכל כבר ברור לך וידוע לך עד שמצאת זמן להתעניין במהותו של אחד הברגים במכונה, בורג אחד מתוך אלפי ברגים שנכללים בה?
"איך אנחנו יודעים שהאיש הזה הוא כסיל גמור? כי דוד המלך כבר אמר לנו בתהילים: "איש בער לא ידע", מי שהוא איש, הוא מבין שהוא בער ולא הכל הוא יודע, אבל "וכסיל לא יבין את זאת", הכסיל רוצה להבין מה זה, הוא תופס נקודה אחת קטנה וחייב להבין אותה. זה לא משנה שהוא אל יודע שום דבר על כל מה שקורה מסביב, דווקא את הנקודה הזאת הוא חייב להבין, דווקא הבורג הזה מעניין אותו, ואם לא ייתנו לא מענה הוא יגיד שכל המכונה הזאת לא שווה כלום…
"הקב"ה מנהיג אותנו אלפי שנים בהנהגה ניסית. הגוף של האדם הוא פלא פלאים, המאורות ברקיע השמים מאירים באופן שאף בן תמותה לא מסוגל להבין, החי והצומח, הדומם והמדבר, העולם שלנו מלא בכל כך הרבה דברי פלא שאין לנו שמץ של הבנה בהם, ובדיוק את הפיגוע בקו אנחנו רוצים להבין?".
לסיום אציין מעשה ביהודי אחד, אברך שהיה שוקד על התורה והעבודה בישיבת 'נתיבות עולם', אבל מחמת רוב העיון והמאמץ שהשקיע להתרכז בלימוד, הוא היה סובל מכאבי ראש, עד שנהיה מצב שבכל פעם שרק היה מתחיל ללמוד מיד היה ראשו כואב מאוד.
בצר לו פנה האברך למרן שר התורה רבינו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, וביקש את ברכתו. מרן הגר"ח אמר לו שהרפואה שלו היא ללכת בקביעות לים, להשתחרר מעט ולמצוא מרגוע לנפש.
האברך הזה היו לו אופניים, והוא היה נוסע דרך פארק ירקון, כדי להינצל משאונה של העיר על כל המשתמע מכך, ולהגיע לים בדרך רגועה ושקטה יחסית, גם אם היא ארוכה יותר.
"אחרי תקופה התדרדר המצב הביטחוני, היו אזעקות בגוש דן והיה פחד גדול להימצא במקום שאין בו מרחב מוגן.
ניגש האברך למרן ראש הישיבה זצ"ל, ושאל אותו כיצד ינהג, האם ימשיך ברפואה שנתן לו מרן הגר"ח וייסע לים חרף המצב הביטחוני, או שעדיף לוותר על המנהג הזה לתקופה הקרובה, עד שאיום האזעקות והרקטות יחלוף לו?
השיב לו מרן הגראי"ל בביטחון מלא: אתה אין לך ממה לחשוש. אתה הרי נוסע כדי שתוכל ללמוד תורה, וממילא יש לך שמירה והגנה מיוחדת, סע ותחזור ולא יקרה לך שום דבר רע!
אולי גם אנו ננהג כך, ובכל פעם שאנחנו יוצאים וחוזרים נחליט שהולכים כדי ללמוד משהו, חוזרים כדי ללמוד משהו, וממילא נזכה לשמירה והגנה נפלאה בכל עת ובכל זמן בסייעתא דשמיא.