השאלה הראשונה היא בעצם, מאיפה הכרתם אחד את השני?
כשר' שלום ז"ל עבר לביתו החדש ברחוב רוזובסקי בבני ברק, הוא בנה מטבח שדרש הכשרה לפסח מבחינה מערכתית כמו מטבח מוסדי. איכשהו, בהשגחה פרטית נתבקשתי לבוא להיות הרב המכשיר שעוקב אחר החברה המקצועית שבאה לעשות את ההכשרה המסובכת. בדיעבד, לאחר מעשה, לא הייתי כל כך מרוצה מהעבודה שביצעה החברה שעשתה את ההכשרה, ולשנה הבאה כשנתבקשתי שוב לבוא לעקוב אחר ההכשרה, ביקשתי שהשנה אני אביא איתי גם את הצוות עצמו שיעשה את ההכשרה לפסח, וכאן מתחיל הסיפור.
הבאתי אתי מומחים רציניים בהכשרות מטבחים, ועשינו יחד הכשרה מאסיבית ראויה וכשרה לכתחילה שבלכתחילה. כולל פירוק רשתות המנדף (קולט אדים), מכיוון שעולה אליהן אדים חמים שמלאים בליעות של חמץ, חוץ מזה, שלפעמים יש שם חמץ ממש בעין, כי כשמכינים שניצלים עם חמץ, עולה לשם שומן בעין מהמטגנת שמתחת. ובזמן "שהעלינו את כל המטבח באש כמו שצריך", עם הגעלות וליבון כמו שצריך, אחד מבני המשפחה צילם את זה. וכשר' שלום – שכל מי שהכיר אותו יודע, שהוא היה אדם מאד רציני ויסודי – ראה את המלאכה הרצינית והיסודית שעשינו שם, זה הספיק בשביל שיווצר בינינו קשר.
היתה לו יראת שמים פשוטה, בלי התחכמויות. לא היה אצלו פשעטלעך מול דברי חז"ל והשולחן ערוך. מה שהיו צריכים לעשות הוא עשה. למעשה, מה שקרה, שהוזמנתי שוב גם בערב פסח של השנה שלאחר מכן, וכן הלאה בשנים הבאות, כשבאחת השנים הוא הפתיע אותי ושאל אם אני מסכים להכשיר את המטבחים של איקאה לפסח, לא ידעתי על מה הוא מדבר אתי, אמרתי לו שאני מסכים לבוא לראות במה מדובר.
נו! וזה היה דומה למטבח אצלו?
מה אומר לך ומה אדבר. כשהגעתי פעם ראשונה למקום לא האמנתי למראה עיני. אם אצלו היו ארבע רשתות של מדפים, כאן היו חמישים רשתות. לא ידעתי איך מתחילים עם הפרויקט הענק הזה. עד היום, גם עכשיו כשאני מספר לך את זה, אני לא שוכח את הרתיעה שתפסה אותי כשפגשתי בפעם הראשונה את סדרי הגודל שאליהם נחשפתי לראשונה בחיי.
הסניף הראשון אליו הגעתי היה סניף 'ראשון לציון', זהו הסניף הכי גדול, הכולל מערכות ענקיות: מדיחי כלים אסטרונומיים, משטחי חימום ענקיים, קולטי אדים בגודל של חדרים. ברגע הראשון כמעט וירדתי מהרעיון, אלא שבסיעתא דשמיא נזכרתי, שמקובלני מבית אבא, הגאון החסדי רבי נפתלי שליט"א, שאין דבר באידישקייט שאי אפשר להשיגו, ונכנסתי למהלך במלוא המרץ. התחלתי יחד עם צוות שלם של טכנאים ואניש מקצוע לפרק מערכות ענק. לשטוף ולנגב. להכשיר, להגעיל, לעשות ליבון – – –
ואיך הצוות מקבל את זה, שבא לפה רב חדש ומנהיג מנהגים ועניינים שבמשך שנים לא הונהגו פה והכל היה בסדר…?
את האמת, זו היתה השאלה הראשונה שנשאלתי ע"י הצוות במטבח ואנשי ההנהלה של הסניף. אלא שבמקום לענות, או חלילה להשמיץ את הקודמים, פשוט הראיתי להם בחוש מה רואים על המנדף. העברנו על זה יד, וראינו כמה שומן נשאר על האצבע. פירקנו את המנוף של הצ'יפסר וראינו מיד כמה פירורים נשארים שם בפנים גם אחרי ההכשרה שנעשית 'מלמעלה'. הראינו להם בצינורות של המדיחים, כמה חמץ בעין נמצא שם באופן בלתי ניתן לתיאור כך שבעצם, כמו שתמנוה אחת שווה אלף מילים, ודאי שמישוש אחד חוסך אלף הסברים.
ההיקף הגדול
על כמה מטבחים מדובר?
בכל סניף ישנם ארבעה מטבחים. מטבח בשרי. מטבח יחודי לכל צוות העובדים בסניף – – –
זה שווה את כל ההשקעה הכלכלית הזאת?
תראה, אינני מכיר את נבכי השיקולים הכלכליים של רשת 'איקאה' וברור שעיקר הסיפור פה הוא , מה עשה ר' שלום למען הרבות אידישקייט בעולם דרך כל עסקיו המסועפים שכבר נרחיב על זה. אבל זאת כן אוכל לומר לך: שמנתונים שהגיעו אלי לפני מספר שנים, נרשמו במערכות איקאה בחג פסח אחד, מעל למאה אלף כניסות למחלקות האוכל בכל הסניפים בארץ. וזה במשך מספר ימים מצומצם של ימי חול המועד. לפני כמה שנים היה סקר, והמקום השני הכי מתוייר בציבור הכללי היה 'איקאה', כך שאתה בטח מבין את גודל המשמעות, ובוודאי בהיבט הכשרותי.
האחריות פה היא אכן אדירה. מדובר במאות אלפים של פיות שמכניסים אוכל כשר לפה – – –
נכון. ואכן בסיעתא דשמיא הצלחנו להכניס את מערך ההכשרה בפסח לכל חמשת הסניפים: באר שבע, אשתאול, ראשון לציון, נתניה וקרית אתא. וכך במשך כמה שנים הייתי מכשיר את המטבחים שבסניפים רק לפסח. באלול תשע"ד, שבוע לפני ראש השנה, קורא לי ר' שלום אליו הביתה בבהילות. "הולך להגיע שמיטה", אומר לי ר' שלום, "ו-געוואלד, אני מוכר עציצים בסניפים, מה אני עושה. מביא מחו"ל? מוכר רק סינטטי?" ושב פעם אני לא מבין איך אני מתמודד עם ההר הגדול הזה ועם האחריות האדירה, אבל כמו שאמרתי לך מקודם שמקובלני מבית אבא שליט"א שאין דבר באידישקייט שאי אפשר להשיגו ונכנסתי למהלך במלוא המרץ.
שבוע לפני ראש השנה, ויש לכם זמן להתארגן למבצע לוגיסטי שכזה?
זה לא כל כך מדויק. כי בחודש הראשון של שנת השמיטה העציצים בחנויות הם עוד של שנה שעברה, אבל מה שבטוח, שהזמן אכן היה מאוד קצר והמלאכה היתה מרובה מאוד, אבל לא אחד כר' שלום ירים ידיים. הוא הצמיד לי רכב ונהג, לפעמים היה זה נהגו האישי, והתחלתי לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה לתור ולמצוא אחר חממות שיוכלו לקבל אישור לאספקת הסחורה לחנויות הרשת, בשביל זה הגעתי על ל'נתיב העשרה' שעל גבול עזה. ובסוף, בסיעתא דשמיא מצאנו פתרון הלכתי לכלל חנויות הרשת. גם כאן אתה שומע את הפשטות שביראת השמים של ר' שלום. הרי הוא יכול היה להסתמך על מאה ואחד היתרים כאלה ואחרים. אבל ברגע שהוא הבין שיכול להיות פה משהו שהוא לא גלאט, נגמרו הסיפורים.
אני זוכר שבשנה הראשונה שדיברנו על מכשירי משקה במסעדה הבשרית, אמרתי לו בערב פסח, שתהיה בעיה עם המכשירים הללו, מכיון שזה עובד בצורה כזאת, שיש חדר תמציות שבו נמצאות במכלים התמציות של כל המשקאות: קולה, קינלי, קולה דיאט, והצינורות התת קרקעיים מביאים את התמצית עד לברזים, ורק בברזים התמצית מתערבת עם הסודה ויוצא משקה מוגז בטעמים. מה שקורה זה, שהטעמים עוברים בצינור והם מכילים גלוקוזה שהיא חמץ ונוצרות בצינור בליעות של איסור.
מיד כשהצגתי לר' שלום את הבעיה, ר' שלום לא מהסס לרגע ואומר לי: אם יש בעיה בצינורות לא יהיה קולה בפסח! תבין. רוב האוכלים שם בפסח – בכל אופן עד שהנהגנו את החומרות שם – הם לא בהכרח יהודים שמקפידים על כל החומרות שאנחנו היהודים היראים ושלמים מקפידים עליהן אצלנו בית, יכלו למצאו שם היתרים כאלה ואחרים, אבל אצל ר' שלום ההחלטה מגיעה ברגע, ותזכור גם, שלכל החלטה שלו יש משמעות כלכלית אדירה. כל סיפור ההכשרה לפסח עלה לרשת כל שנה הון תועפות.
בסוף מצאנו פתרון, לעשות את העצה של 'מילוי ועירוי'.
וכך, אחרי עבודה מאומצת, עשינו את ההכשרה לכתחילה. למעשה, במשך השנים הוחלט ע"י ר' שלום לעבור לחברת 'קוקה קולה', כי שם הנהיג הרב משה לנדא זצ"ל, שבמשך כל השנה ישתמשו רק בתמציות מקטניות, באמת מהסיבה הזו שקשה להכשיר את הצינורות לפסח, ובהכשרה מקטניות הדין שונה, כך שאנחנו לא נכנסים לשאלות של חמץ בכלל.
(החלק השני של הכתבה יפורסם בימים הקרובים)
(מאת: עקיבא שצ'רנסקי המודיע ניסן תשפג)